בס"ד א"א"א
רבי יצחק חי טייב היה בן דודו ובן דורו של רבי יצחק טייב, הוא היה מקובל וחכם גדול בתורה ובעל נסים ומופתים וספורים רבים נפוצים בקרב יהדות תוניסיה עליו.רבי יצחק חי טייב לא השאיר אחריו כתבים או ספרים שחיבר. בעניין זה מסופר כי כאשר נקרא לברור אצל הרב הראשי מוהר"ר מסעוד אלפסי זצ"ל בעניין הלכתי השאיר את כתביו על השולחן ובהם חידושים רבים לתורה וכתבים נוספים, אמו אשר לא ידעה קרוא וכתוב חשבה בלבה כי אין בהם יותר צורך השליכה את רובם לאש, כאשר שב רבי יצחק אל ביתו וראה את הדבר הצטער מאוד בלבו והחל להטביע את יגונו בטיפה המרה. מה שנשאר מחידושיו נדפסו בספר "חלב חטים" לרבי ישועה בסיס, ונקראו בשם "מוצל מאש". מתוך הקדמת המעתיק והמגיה לספר"חלב חטים" מאת רבי משה שתרוג זצ"ל
מנעוריו אזר גבר חלציו ואחז בקסת הסופר וכתב כמה חידושים נפלאים בגפ"ת ופוסקים,אן בעון בחיים חיותו נשרפו רוב כתיבותיו וחידושיו והיו למאכלת אש ולא נשאר כי אם מעט מזער ואפילו הנשאר, העלים חציים שרוף באש, ויהי בראותו כי נשרפו רוב כתיבותיו ויזעק זעקה גדולה ומרה, על כי כל אשר טרח ויגע בעשר אצבעותיו היה לבהלה, ומן היום ההוא שאגה לו כלבי יגון יומו והנחת לילו יען כל אשר טפח ורבה היה לאש עד שנתבקש בישיבה של מעלה זלה"ה.
כאשר נפטר רבי יצחק חי טייב זצ"ל ערכו לו לוויה גדולה כיאה לגדול הדור והתקופה, ומעל קיברו בנו מצבה ועליה חקוק "פ"נ רבי יצחק חי טייב זצ"ל", ולא ניכתב כיאה לאחד מגדולי הדור,"צדיק הלך לבית עולמו" או "צדיק שנתבקש לישיבה של מעלה".בחלוף הימים נסדקה המצבה בלא שום סיבה מיוחדת. אנשי חברה קדישא מיהרו לתקנה, אך בחלוף זמן קצר שוב נסדקה המצבה, ושוב תקנוה, ואף אחד לא הבין את פשר הדבר. ויהי הלילה ויחלום סתת המצבות חלום והנה עומד לפניו רבי יצחק חי טייב במלוא הדרו ויאמר לו בני הלוא תדע כי שמי יצחק חי טייב ואני חי ולא מת, על כן אם תוסיפו את המילים "לא מת" על מצבתי, המצבה תפסיק להיסדק. ויקץ האיש משנתו בבהלה גדולה וישכם בבקר ויספר את הדבר אשר חלם לפרנסי העיר, מיד הוחלפה המצבה הישנה והותקנה במקומה מצבה חדשה אשר עליה כתוב "רבי חי טייב לא מת ". ומאז עומדת המצבה בשלמותה. רבי יצחק חי טייב זצ"ל נקבר בבית העלמין הישן בתוניס, ולאחר שנים, בגלל אילוצים של פתוח סביבתי, הועברו עצמותו לבית העלמין החדש "בורג'ל", יחד עם רבנים נוספים. רבי יצחק חי טייב נפטר ט"ז לחודש זיו(אייר) בשנת תקצ"ז-1837וקיים על שמו בית כנסת "צלאת רבי חי טייב" בעיר תוניס.
מעשה נפלא מהרב הגאון הגדול
מוהר"ר יצחק חי טייב זצ"ל
הרב הזה היה מיושבי העיר הגדולה תוניס, ובאחד הימים ראה כי אישה אחת משכנותיו, אשתו של אחד הגבירים בעיר, אשר ישא את שמו יעקב סלוירא, בוכה ומבכה במר נפש, וישאל אותה על מה זה ומה היה לה. ותגיד לו כי בן אין לה ואישה רוצה לקחת לו אישה אחרת לקיים מצות פו"ר, והיא צר לה מזה עד מאד כי צרה קרובה. ויאמר אליה הרב אל תיראי כי הנני מבטיחך בעזרת האל כי כעת חיה לתקופת השנה את חובקת בן לחיים טובים ולשלום.
הבטחת הרב חזקה את לב האישה והניסה כל דאבון מנפשה ופניה לא היו לה עוד, וכבוא בעלה אל הבית בכתה ותתחנן לו לחכות עוד שנה אחת לבלתי קחת לו אישה עליה אולי יחנן ה'. ויעתר לה בעלה. וכן היה כי לתקופת השנה ממש המליטה זכר כדברי הרב.
ויהי בליל סעודת המילה קרא הגביר וקבץ כל שועי העיר ונכבדיה ומכללם באו הרה"ג מוהר"י בסיס זלה"ה ושד"ר מירושלים תובב"ה מוהר"י סיזון זלה"ה. ותאמר להם בעה"ב כי לא יעשו דבר עד אשר יבוא הרה"ג מוה"ר רבי יצחק חי טייב ז"ל, וכל בני העיר כבר נתפרסם להם גודל מעלת הרב, ויודעים ומכירים יקר תפארת חכמתו בתורה ומעשיו הנוראים, אך השד"ר לא היה יודע מזה כל מאומה והיה יושב ומצפה מי הוא זה הרב אשר כולם מחכים עד בואו כי כך יקר ונכבד ומאד נעלה על כולם.
פתאום ראה השד"ר הנ"ל והנה איש בא בבגדים בלויים ומנעלים מטולאים ויעמדו כל הקרואים לקראתו בכבוד גדול ויעמדו ניצבים איש תחתיו במורא גדול להדר פניו עד שבא וישב לו אצל הרב הגאון מוהר"י בסיס זיע"א וירמוז מוהר"י בסיס לשד"ר לנטות מעט ממקומו ולתת ריווח ומקום להרה"ג שבא, ויתפלא השד"ר מאד איך היה זה האיש מאד נכבד והוא לבוש מלבוש טלוא ונבזה.
כשבת מוהרי"ח טייב זיע"א על השולחן תכף נשא בידו כוס שכר וישת מעט ויט על צדו ויסמוך על אחורי הספסל לנוח מעט מחבלי השינה אשר גברו עליו וייתן את רגליו בצדי השולחן והמה מלוכלכים בבוץ רפש וטיט ויחר אף השד"ר בראותו זאת ויחשוב לדחות ולהטות את רגלי הרב מעל צדי השולחן, ויתפוס תכף מוהר"י בסיס את ידי הרב השד"ר וירמוז לו פן יגע בו חלילה, ויוסף השד"ר להתפלא.
אחרי רגעים מספר נעור הרב משנתו כי כן היה מנהגו הטוב שלא לישון רק דבר מועט כמו שהעידו עליו רבים. ויחל אז ללמוד עם מוהר"י בסיס באחת מסוגיות הש"ס בפלפול עצום ונורא, וכל החכמים יושבים ומקשיבים לקול תורתם, מעניין לעניין ומסוגיה לסוגיה עד אשר לא יכלו עוד יותר החכמים הנמצאים שם לסבול ולשאת ולהבין את הפלפול הנשגב ההוא. עמדו ולא ענו עוד. ולא נשאר באותו לימוד כי אם ב' הרבנים הנז"ל זצוק"ל. וגם השד"ר ז"ל לא יכול ללמוד עימהם מעומק עניין ההוא כי רב הוא.
השד"ר ז"ל בראותו אז גדולת החכמים ההם ואת יקר ערכם התפלא מאד ויתקנא, ויצא לו החוצה ויפרוש כפיו אל ה' ויתפלל ויאמר ריבון העולמים או תן לי דעת רחבה ומוח חזק כשני החכמים האלה ללמוד עימהם, או קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי, וישב ויבוא לפניהם ויאמר לו מוהר"י חי טייב למה זה אתה מתחנן אל ה' לתת לך חכמה ודעת ולא תיגע להבין, הלא מוחות כל בני האדם שוות הנה וכל רודפי התורה ושוחריה כמטמונים או אז ימצאוה ערוכה כשולחן מול פניהם.
חרדה גדולה לבשה אז את השד"ר ז"ל וישב משתומם ויוסף עוד להתפלא הפלא ופלא על עוצם קדושת הרב הגאון רבי יצחק חי טייב כי שרתה עליו רוח הקודש לדעת סתרי בני האדם. ויגרור אז מהרפש והטיט הדבוקה מתחת למנעלי הרב וינשק אותו וישמרהו למשמרת אצלו לתלותו על צוואר כקמיע.
(דברים אלו לקוחים ככתבם מספר "פלאי הצדיקים") .
באדיבות אתר יהדות טוניס - http://tunisia.co.il/?p=280
רבי יצחק חי טייב היה בן דודו ובן דורו של רבי יצחק טייב, הוא היה מקובל וחכם גדול בתורה ובעל נסים ומופתים וספורים רבים נפוצים בקרב יהדות תוניסיה עליו.רבי יצחק חי טייב לא השאיר אחריו כתבים או ספרים שחיבר. בעניין זה מסופר כי כאשר נקרא לברור אצל הרב הראשי מוהר"ר מסעוד אלפסי זצ"ל בעניין הלכתי השאיר את כתביו על השולחן ובהם חידושים רבים לתורה וכתבים נוספים, אמו אשר לא ידעה קרוא וכתוב חשבה בלבה כי אין בהם יותר צורך השליכה את רובם לאש, כאשר שב רבי יצחק אל ביתו וראה את הדבר הצטער מאוד בלבו והחל להטביע את יגונו בטיפה המרה. מה שנשאר מחידושיו נדפסו בספר "חלב חטים" לרבי ישועה בסיס, ונקראו בשם "מוצל מאש". מתוך הקדמת המעתיק והמגיה לספר"חלב חטים" מאת רבי משה שתרוג זצ"ל
מנעוריו אזר גבר חלציו ואחז בקסת הסופר וכתב כמה חידושים נפלאים בגפ"ת ופוסקים,אן בעון בחיים חיותו נשרפו רוב כתיבותיו וחידושיו והיו למאכלת אש ולא נשאר כי אם מעט מזער ואפילו הנשאר, העלים חציים שרוף באש, ויהי בראותו כי נשרפו רוב כתיבותיו ויזעק זעקה גדולה ומרה, על כי כל אשר טרח ויגע בעשר אצבעותיו היה לבהלה, ומן היום ההוא שאגה לו כלבי יגון יומו והנחת לילו יען כל אשר טפח ורבה היה לאש עד שנתבקש בישיבה של מעלה זלה"ה.
כאשר נפטר רבי יצחק חי טייב זצ"ל ערכו לו לוויה גדולה כיאה לגדול הדור והתקופה, ומעל קיברו בנו מצבה ועליה חקוק "פ"נ רבי יצחק חי טייב זצ"ל", ולא ניכתב כיאה לאחד מגדולי הדור,"צדיק הלך לבית עולמו" או "צדיק שנתבקש לישיבה של מעלה".בחלוף הימים נסדקה המצבה בלא שום סיבה מיוחדת. אנשי חברה קדישא מיהרו לתקנה, אך בחלוף זמן קצר שוב נסדקה המצבה, ושוב תקנוה, ואף אחד לא הבין את פשר הדבר. ויהי הלילה ויחלום סתת המצבות חלום והנה עומד לפניו רבי יצחק חי טייב במלוא הדרו ויאמר לו בני הלוא תדע כי שמי יצחק חי טייב ואני חי ולא מת, על כן אם תוסיפו את המילים "לא מת" על מצבתי, המצבה תפסיק להיסדק. ויקץ האיש משנתו בבהלה גדולה וישכם בבקר ויספר את הדבר אשר חלם לפרנסי העיר, מיד הוחלפה המצבה הישנה והותקנה במקומה מצבה חדשה אשר עליה כתוב "רבי חי טייב לא מת ". ומאז עומדת המצבה בשלמותה. רבי יצחק חי טייב זצ"ל נקבר בבית העלמין הישן בתוניס, ולאחר שנים, בגלל אילוצים של פתוח סביבתי, הועברו עצמותו לבית העלמין החדש "בורג'ל", יחד עם רבנים נוספים. רבי יצחק חי טייב נפטר ט"ז לחודש זיו(אייר) בשנת תקצ"ז-1837וקיים על שמו בית כנסת "צלאת רבי חי טייב" בעיר תוניס.
מעשה נפלא מהרב הגאון הגדול
מוהר"ר יצחק חי טייב זצ"ל
הרב הזה היה מיושבי העיר הגדולה תוניס, ובאחד הימים ראה כי אישה אחת משכנותיו, אשתו של אחד הגבירים בעיר, אשר ישא את שמו יעקב סלוירא, בוכה ומבכה במר נפש, וישאל אותה על מה זה ומה היה לה. ותגיד לו כי בן אין לה ואישה רוצה לקחת לו אישה אחרת לקיים מצות פו"ר, והיא צר לה מזה עד מאד כי צרה קרובה. ויאמר אליה הרב אל תיראי כי הנני מבטיחך בעזרת האל כי כעת חיה לתקופת השנה את חובקת בן לחיים טובים ולשלום.
הבטחת הרב חזקה את לב האישה והניסה כל דאבון מנפשה ופניה לא היו לה עוד, וכבוא בעלה אל הבית בכתה ותתחנן לו לחכות עוד שנה אחת לבלתי קחת לו אישה עליה אולי יחנן ה'. ויעתר לה בעלה. וכן היה כי לתקופת השנה ממש המליטה זכר כדברי הרב.
ויהי בליל סעודת המילה קרא הגביר וקבץ כל שועי העיר ונכבדיה ומכללם באו הרה"ג מוהר"י בסיס זלה"ה ושד"ר מירושלים תובב"ה מוהר"י סיזון זלה"ה. ותאמר להם בעה"ב כי לא יעשו דבר עד אשר יבוא הרה"ג מוה"ר רבי יצחק חי טייב ז"ל, וכל בני העיר כבר נתפרסם להם גודל מעלת הרב, ויודעים ומכירים יקר תפארת חכמתו בתורה ומעשיו הנוראים, אך השד"ר לא היה יודע מזה כל מאומה והיה יושב ומצפה מי הוא זה הרב אשר כולם מחכים עד בואו כי כך יקר ונכבד ומאד נעלה על כולם.
פתאום ראה השד"ר הנ"ל והנה איש בא בבגדים בלויים ומנעלים מטולאים ויעמדו כל הקרואים לקראתו בכבוד גדול ויעמדו ניצבים איש תחתיו במורא גדול להדר פניו עד שבא וישב לו אצל הרב הגאון מוהר"י בסיס זיע"א וירמוז מוהר"י בסיס לשד"ר לנטות מעט ממקומו ולתת ריווח ומקום להרה"ג שבא, ויתפלא השד"ר מאד איך היה זה האיש מאד נכבד והוא לבוש מלבוש טלוא ונבזה.
כשבת מוהרי"ח טייב זיע"א על השולחן תכף נשא בידו כוס שכר וישת מעט ויט על צדו ויסמוך על אחורי הספסל לנוח מעט מחבלי השינה אשר גברו עליו וייתן את רגליו בצדי השולחן והמה מלוכלכים בבוץ רפש וטיט ויחר אף השד"ר בראותו זאת ויחשוב לדחות ולהטות את רגלי הרב מעל צדי השולחן, ויתפוס תכף מוהר"י בסיס את ידי הרב השד"ר וירמוז לו פן יגע בו חלילה, ויוסף השד"ר להתפלא.
אחרי רגעים מספר נעור הרב משנתו כי כן היה מנהגו הטוב שלא לישון רק דבר מועט כמו שהעידו עליו רבים. ויחל אז ללמוד עם מוהר"י בסיס באחת מסוגיות הש"ס בפלפול עצום ונורא, וכל החכמים יושבים ומקשיבים לקול תורתם, מעניין לעניין ומסוגיה לסוגיה עד אשר לא יכלו עוד יותר החכמים הנמצאים שם לסבול ולשאת ולהבין את הפלפול הנשגב ההוא. עמדו ולא ענו עוד. ולא נשאר באותו לימוד כי אם ב' הרבנים הנז"ל זצוק"ל. וגם השד"ר ז"ל לא יכול ללמוד עימהם מעומק עניין ההוא כי רב הוא.
השד"ר ז"ל בראותו אז גדולת החכמים ההם ואת יקר ערכם התפלא מאד ויתקנא, ויצא לו החוצה ויפרוש כפיו אל ה' ויתפלל ויאמר ריבון העולמים או תן לי דעת רחבה ומוח חזק כשני החכמים האלה ללמוד עימהם, או קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי, וישב ויבוא לפניהם ויאמר לו מוהר"י חי טייב למה זה אתה מתחנן אל ה' לתת לך חכמה ודעת ולא תיגע להבין, הלא מוחות כל בני האדם שוות הנה וכל רודפי התורה ושוחריה כמטמונים או אז ימצאוה ערוכה כשולחן מול פניהם.
חרדה גדולה לבשה אז את השד"ר ז"ל וישב משתומם ויוסף עוד להתפלא הפלא ופלא על עוצם קדושת הרב הגאון רבי יצחק חי טייב כי שרתה עליו רוח הקודש לדעת סתרי בני האדם. ויגרור אז מהרפש והטיט הדבוקה מתחת למנעלי הרב וינשק אותו וישמרהו למשמרת אצלו לתלותו על צוואר כקמיע.
(דברים אלו לקוחים ככתבם מספר "פלאי הצדיקים") .
באדיבות אתר יהדות טוניס - http://tunisia.co.il/?p=280
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה