יום שלישי, 1 באפריל 2014

בסיסה בשישה ראש חודש ניסן הקמת המשכן





בס"ד    א"א"א

בסיסה/בשישה 

בר"ח ניסן נהגו בני קהילות טוניס וטריפולי לחגוג את הקמת המשכן בטקס מיוחד ומסוגל לכל הישועות

הנקרא "בסיסה/בשישה".

ישנה תערובת מחמשת מיני דגן שאליה יוצקים שמן ,סוכר,תמרים ,סוכריות,תכשיטי זהב כזכר לטיט שממנו הוקם המקדש

ולזכר מעשי הצדקה של הנשים שנתנו את זהבן לטובת בניית המקדש.

לוקחים מפתח ומבקשים משאלות שכשם שהקב"ה זיכנו להיכנס בשערי המקדש ופתח לנו את כל השערים כך הקב"ה

יפתח לנו את כל השערים ויבנה את בית מקדשנו ויחיש גאולתנו במהרה בימנו אמן!

טועמים מהבלילה{טעימה עד מאוד} ומברכים על המחיה,וניגשים לסעודת מצווה כיד המלך!

המנהג נוסד ע"י הכוהנים ששמשו בבית המקדש ובעל סגולות לפתוח את כל השערים!

ובא לציון גואל - אמן!!!









בסיסה - ויקפדיה

בסיסה (נכתב גם בשישה, בערבית: بسيسة) היא מאכל סמלי יהודי-טריפוליטאי ותוניסאי. בראש חודש ניסן אוכלים גרגרי חיטה
 (ויש הטוענים גם שעורה) קלויים וטחונים בתוספת של זרעי תבלין שונים כגון קימל וכוסברה, שקדים, תמרים וכדומה,
המעורבבים עם שמן.
רקע רעיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודי לוב נוהגים לאכול בין כל חג וחג מאכל כלשהו המקשר את החג שעבר לחג הבא. כך, בטקס הבסיסה מקשרים את חג הפורים
לחג הפסח ולשנה הבאה, מאחר שניסן הוא ראש השנה העברית הקדומה.
ביהדות תוניסיה נוהגים לסגור את דלתות הבית בליל ראש חודש ניסן ולא לתת לאיש לצאת עד לבוקר המחרת. כמו כן את מאכל
הבשישה אסור להוציא מחוץ לבית אלא רק למחרת. יהודי תוניסיה מכינים את המאכל גם ביום טו בשבט.
ככלל, טקס הבסיסה קשור להתחלות חדשות, שכן בראש חודש ניסן הסתיימה מלאכת המשכן-חנוכת המשכן וכתוב שם שמשה רבנו
עשה סולת בלולה בשמן והבסיסה זה בדיוק סולת בלולה בשמן- במדבר היה להם רק סולת שמן ותמרים לכן זה מה שהם עשו.
 בפרט יש הנוהגים לבצע את הטקס בכניסה לבית חדש או בלידה.
מהלך הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטקס מתבצע בערבוב הבסיסה בעזרת מפתח, המסמל את פתיחת השנה הבאה. במקום מפתח אפשר גם לערבב את הבסיסה עם
חפצים אחרים העשויים מתכת, כגון צמיד יד, עם זאת מפתח הוא החפץ הנפוץ ביותר. נהוג שאבי המשפחה מערבב את העיסה,
בזמן שהאם יוצקת את השמן על העיסה ועל ידיו. תוך כדי הערבוב אומר האב:
יא פתח בלא מפתח - הו, הפותח בלא מפתח
יא עטאי בלא מנא - הו, הנותן בלא תמורה
ארזקנה ורזק מננה - תן (פרנס) לנו וְנִתֵּן לאחרים
ורזק לעביד לכולולנה - ותן לכלנו, המאמינים.
וקוראים את הקטע של סיום מלאכת המשכן בפרשת פקודי
על פי מנהג אחר
יַא פַתָּאח - הו הפותח (אתה ה')
בְּלָא מַפְתָאח - בלי מפתח
תַרְזַקְנָה - תן לנו מטובך
וּתַרְזַק מַנָּה - וניתן גם אנו (לאחרים)
יַא עַטָּאי - אתה הנותן
בְּלָא מַנָּה - בלא תמורה
ויש המוסיפים
עַקְבָּאל דָאִיר - כה לחי
כִיר מִן הַסְנָה - טוב יותר מן השנה (הזאת)
על פי מנהג אחר:

יַא פֶצַ'ח
בְּלַא נֶפְצַ'ח
יַא עַטַעִי
בְּלַא מְנַאי
עָר זִיקְנַא וָוזִיקְמַנַא

על פי מנהג אחר:
דור דור יא נפתח
חלילנה אל באב אל מנאח
יש הנוהגים שֶאֵם המשפחה משאירה תכשיטי זהב מטבעות כסף ומפתח הבית לאיחולי הצלחה. יש האומרים שהזהב הוא זכר למה
 שנתרם להקמת המשכן ויש האומרים שהוא סגולה לפרנסה טובה. כמו כן נהוג לברך בברכת
"שנהיה כולנו חיים ובריאים ופרחנין" (שמחים בערבית). - מתוך ויקפדיה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה