יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

רחל אמנו



 >> רחל אימנו

רחל אימנו

ילד
first p
קבר
יום פטירת רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו החל בי"א בחשון, התקדש מזה דורות כיום המסוגל לישועה. ביום זה עולים מידי שנה עשרות אלפים לקבר רחל, שם נערכת במקום ההילולה המסורתית. לרגל עליית ההמונים מתגייסים מוסדות קבר רחל, הפועלים במקום לאורך השנה תוך היערכות לוגיסטית ובטחונית, ההופכת קריטית על רקע מיקומו המבודד של קבר רחל.
מוסדות קבר רחל פועלים בקרב גורמי הדת והבטחון האחראים על המקום, להבטחת שלומם של העולים ותנאי העליה ביום ההילולה. מתנדבי העמותה מחלקים שתיה ומאפים חינם לציבור העולים הענק המונה 100,000 איש בקירוב.
לטובת אלפי איש מכל רחבי העולם, שאינם מסוגלים להגיע למקום, משדרת העמותה באתר זה את ההילולה הנערכת בקבר, וכן במעמד התפילה העולמי שיתקיים בשעה 4:30 אחה"צ.
כמו כן מפעילה העמותה את מוקד הישועות המופעל לאורך השנה 24 שעות ביממה לקבלת בקשות תפילה של רווקים/ות, זוגות עקרים, ונזקקי ישועה. ביום ההילולה מתוגבר מוקד הישועות בעקבות לחץ הפונים הגואה. זאת בעיקר על רקע סגולתו של רבי חיים פלאג'י, שהתפרסמה בשנים האחרונות, כי בזכות התרומה לקבר רחל ביום ההילולה זוכים לראות ישועות גדולות.
הצטרפו וטלו חלק
בהחזקת קברה של רחל אמנו
חייגו למוקד הישועות!
1800-800-863

באדיבות אתר הבית של קבר רחל אימנו -http://www.keverrachel.com/content.asp?lang=he&pageid=1







יום שישי, 19 באוקטובר 2012

דברי תורה לפרשת נח מו"ר הרב יצחק גינזבורג + מו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו


דברי תורה לפרשת נח מו"ר הרב יצחק גינזבורג

דברים עמוקים ורמזים על הפרשה - מתוך "דבר תורה יומי" שכתב הרב עצמו. רמזים מתיבת נח לעבודת ה', כמו דברי הבעש"ט שצריך להפוך את הצרה לצהר.



ידוע ומבואר בחסידות (ראה דבר מלכות לפרשת נח תשנ"ב), שהנקודה העיקרית של פרשת בראשית היא בריאת העולם – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – ואילו הנקודה העיקרית של פרשת נח היא קיום העולם (לאחר המבול) – "עֹד כל ימי הארץ זרע וקציר וקֹר וחֹם וקיץ וחֹרף ויום ולילה לא ישבֹתו".
בריאת העולם נמשכת מאור החכמה, "כֻלם בחכמה עשית", ואילו קיום העולם נמשך מאור הכתר, אור המקיף, ממה שה' הוא ארך אפים, וגם בשעת רוגזו (לאחר עשרה דורות שהכעיסו לפניו), בהיותו "מתחרט" על בריאת העולם ו"חוזר בתשובה" (עיקר התשובה מן התורה היא עזיבת החטא – בריאת העולם, העלם והסתר הבורא מן הנברא) במחית כל היקום על ידי המבול, עדיין מוכן לקבל נחת רוח מנח וקרבנותיו ולהישבע לו שלעולם לא ישחית את מעשה ידיו. זהו מוסר ההשכל שעלינו ללמוד מפרשת נח גם בחיינו אנו – לנהוג תמיד במדת ארך אפים, ובפרט, לאחר שהצלחנו לחדש מציאות מה (לברוא עולם), לא להשחיתו (על רוע מעשיו-תוצאותיו), אלא לחזר על כל דרך אפשרית לקיימו ולתקנו.
 – שני הפסוקים: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו עולים יחד הוי' פעמים ריוו בחזקת ג, שעולה קיום פעמים ו בריבוע, כנגד ו ימי בראשית, וד"ל; הפסוק הראשון הוא המשולש של עג, כדלקמן, ועל כן הפסוק השני מתחיל מ-עד, להעלות את המשולש באחד, ודוק; בפסוק הראשון יש ז מלים ו-כח – זבמשולש , אותיות – בפסוק השני יש ידז-ז, מלים ו-מט – ז בריבוע, אותיות; הראש-תוך-סוף של כל יחידה של ז מלים עולה כפעמים קיום, ואילו שאר המלים עולות יו פעמים קיום; רו"ס הפסוק הראשון [אין לו אות אמצעית] – בץ – ורת"ס הפסוק השני –עםו – עולה יצחקח פעמים הוי', ואילו השאר עולה הריבוע הכפול של בןהוי' פעמים יצחק – 
רק לאחר שהמציאות נבראת וגם הובטח לה קיום יכול להופיע מי שנשלח למציאות כדי לתקן אותה ולהביאה לתכליתה האלקית, אברהם אבינו, היהודי הראשון.
והנה, לאחר הבריאה, הכוללת השתלשלות הנבראים זה מזה וגם התלבשות כח הפועל בנפעל להוותו ולהחיותו (שלא יחזור, ברגע זה, להיות אין ואפס כמו לפני ששת ימי בראשית), בא סוד הקיום (ליקום, סוד יוסף – ו פעמים הוי' – המוסיף ממד אלקי עליון להתהוות וחיות המציאות) כהשראה מתמדת על המציאות (שלא יחזור, לעד, להיות אין ואפס כמו לפני ששת ימי בראשית; ההשראה מקיימת את ההתלבשות בתוך ההשתלשלות, ולכן הריבוע נשאר עיקר השלמות גם לאחר גילוי "מספר ההשראה", כדלקמן), בסוד "ונח מצא חן בעיני הוי'". מציאת החן בעיני ה' היינו השראת אור עליון על המציאות, כח אלקי המקיים את המציאות לעד.
על כן בא הרמז: הפסוק (האחרון של פרשת בראשית, הנעוץ בתחילת פרשת נח) "ונח מצא חן בעיני הוי'" עולה "מספר השראה", 421, שהוא הסכום של 15 בריבוע ו-14 בריבוע. [הפסוק הראשון של התורה – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" עולה מספר משולש, 2701, המשולש של 73, חכמה – "כלם בחכמה עשית", והוא סוד ההשתלשלות; המשפט השני של הפסוק השני – "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" עולה מספר ריבוע, 1369, 37 בריבוע, והוא סוד ההתלבשות בכח (עדיין בבחינת מרחף). מהפסוק השלישי והלאה: "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור...", ה"רוח אלקים" נמשכת בפנימיות המציאות להחיותה, בחינת רוח (אלקים) חיים].
ב. 
ראינו שנח מקיים בראשית. יש בזה שני רמזים נפלאים, בסוד "אלה תולדת נח נח...", ב פעמים נחנחת רוח לעליונים ונחת רוח לתחתונים:
א. לכל מספר לא-זוגי יש "נקודה אמצעית". אם הנקודה האמצעית היא עדיין מספר לא-זוגי יש לה שוב נקודה אמצעית וכו', עד שבסוף מגיעים לנקודה אמצעית אחרונה, שהיא מספר זוגי (בקבלה, הנקודה האמצעית היא סוד המלכות, הנקבה, המוקפת אין-סוף זכרים, כאשר לכל נקבה [מספר זוגי] יש אין-סוף זכרים [מספרים לא-זוגיים], מבלי שתהיה שום חפיפה ביניהם כלל [נמצא שבכל זיווג הכלה היא הפרי הפנימי, בחינת "אחת היא יונתי תמתי", ואילו החתן הוא מורכב מאין-ספור קליפות מסביב, כאשר כל קליפה פנימית יותר "מתקרבת-מתחממת" יותר בחיזור-חיפוש אחר בת הזוג, ודוק). הנקודה האמצעית האחרונה של בראשית (913) היאנח (58)!
ב. בראשית במילוי המילוי: בית יוד תו ריש יוד שין אלף למד פא שין יוד נון יוד וו דלת תו וו = נח (58) בריבוע!
שני הרמזים הנ"ל הם בסוד "רצוא ושוב":
מה שכל מעשה בראשית מחזר אחר הנקודה האמצעית שלו, שרש ומקור התהוותו יש מאין ואפס המוחלט, היינו תנועה של רצוא, מלמטה למעלה. זהו נחת רוח לעליונים. סוד החיזור לשרש בת-הזוג, "אשת חיל עטרת בעלה", הוא ענין "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון" – "צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא". הרגשת ה"בראשית" היא שתמיד הוא נמצא בראשית הדרך, ושואף להשלמה (בת זוג). אך בסוף זוכה ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", בחינת נח (ולכן ליל שבת קדש הוא זמן הזיווג לבני תורה).
האריז"ל כותב שלכל שם קדוש, וכך לגבי כל מלה ומלה בלשון הקדש (שבעצם, כל תבות התורה הן שמות קדש כנודע), יש שני שלבים של התפתחות והתגלות – מילוי ומילוי המילוי. לכל זוג (בכל מלה יש פן זכרי ופן נקבי, כנודע מהבעל שם טוב) יש (בכח, סוד אותיות המילוי) בנים ובני בנים (שעד כאן רחמי האבות על הבנים, היינו גילוי ההתקשרות העצמית של האבות לבנים), בסוד "משם רֹעה אבן [אבנים היינו כינוי לאותיות המרכיבות-בונות מלים] ישראל" (אבן נדרש אבות ובנים, וכל אבן ראשי תבות אב בן נכד). והנה, "יפה כח הבן מכח האב" – מכח האב דווקא (היינו שהבן זוכה לכחו הרב מכח אביו דווקא). נמצא שהמשמעות של מילוי המילוי של תבת בראשית היינו הגילוי של שלמות הכח הטמון במעשה בראשית, כל ה"דור ישרים יברך" של "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם". והיינו תנועה של שוב – נחת רוח לתחתונים, נחת כל נברא ונברא מתולדותיו במציאות התחתונה. והיינו נח בריבוע דווקא, בסוד "ומספר את רֹבע ישראל", לשון רביעה להוליד תולדות.
ג.
"עשה לך תבת עצי גפר... וזה אשר תעשה אֹתה שלש מאות אמה אֹרך התבה חמשים אמה רֹחבה ושלשים אמה קומתה".
ידוע ממורנו הבעל שם טוב שכל הנאמר בתבת נח בא ללמדנו דעה בינה והשכל ביחס לעבודת ה' שלנו באמירת תבות התורה והתפלה. והעיקר – "בא אל התבה", להיכנס כולו, בכל כחות נפשו לכל תבה קדושה שמוציא מפיו (שאזי התבה עולה היא למעלה, בסוד "מי זאת עֹלה מן המדבר", ומעלה אתה את נפשו הצמאה של אומר התבה לאשתאבא בגופא דמלכא).
וממילא מובן הרמז המופיע בספה"ק שמדות התבה (שלש מאות אורך, חמשים רוחב, שלשים קומה), בהיותן מתורגמות לאותיות לשון הקדש, מרכיבות את התבה (תבת נח) לשן, רמז לשמירת הלשון, סגולת ההצלה ממי המבול הבאים להשחית את האדם-המדבר מעל פני האדמה. [סדר האותיות בצירוף לשן בא ללמדנו שקודם מורגש, לעין הרואה את שלמות התבה לאחר בנינה, הקומה של התבה, לאחר מכן האורך של התבה ולאחר מכן הרוחב של התבה, כידוע ומבואר במקום אחר בענין התפתחות המודעות, וד"ל].
כפי שראינו לעיל, נח קשור לבראשית. בענין המילוים (אודותם דובר לעיל), קיים מילוי פשוט קדום, כאשר לכל אות מ-כב אותיות הלשון יש אות אחת בלבד שמשמשת כעיקר המילוי שלה (שהיא עיקר ה"בכח" שלה). וביחס לאותיות בראשית: עיקר מילוי ה-ב הוא ב-י (בי בארמית היינו בית, נמצא שה-ת של מילוי בית טפלה ל-י), עיקר מילוי ה-ר הוא ב-ש, עיקר מלוי ה-א הוא ב-ל, עיקר מילוי ה-ש הוא ב-ן, עיקר מילוי ה-י הוא ב-ד, עיקר מילוי ה-ת הוא ב-ו. והנה, שש אותיות עיקר המילוי של בראשית מצטרפות לניב יד לשון, רמז ברור לפסוק "מות וחיים ביד לשון" (יד לשון = ת, שלמות הא-ב, כ בריבוע, האות החותמת את תבת בראשית עצמה;בראשית יד לשון = 1313 = תחית המתים). 
נמצא שתבת נח רומזת לדברי נעים זמירות ישראל: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". עד כאן חכמת המוסר, הרמוזה במדות התבה, העבודה של תיקון המדות. אך אחר כך צריך לבוא העיקר, הפנימיות, עבודת החסידות – "בא אל התבה" כנ"ל, החדרת אורות בכלים והעלאת הכלי, הגוף המתוקן, עד אין סוף, סוד תחית המתים כנ"ל. והיינו כהמשך דברי דוד: "סור מרע [שמירת הלשון, מדות התבה] ועשה טוב ['גם בלא דעת נפש לא טוב', התקשרות והתחברות לפנימיות ועצמיות התבה]".
ד. "צהר תעשה לתבה".
מי שהוא בבחינת אין יכול להפוך את הצרה לצהר, בסוד "עת צרה היא ליעקב, וממנה [עצמה, מהאותיות המרכיבות את התבה צרה, מהן היא מקבלת את כל מציאותה וחיותה, מהן תצמח] יושע", כמפורסם ממורנו הבעל שם טוב. הרי היכולת לפעול בסוד הצירוף תלויה בחכמה – "מצרף לחכמה" – בחינת כח מה, ביטול במציאות, אין.
במקום אחד מסביר הבעל שם טוב שעל מנת להפוך את הצרה לצהר צריך לעבור את כל חמשת הצירופים של אותיות הצר שלהן משמעות (חוץ מהצירוף הששי – רהץ – שאין לה משמעות, עד ביאת ינון, כידוע מר' אברהם אבולעפיא): צריך לרוץ לדבר מצוה –הרץ – ואזי נעשה מצרת הצר הצורר – צרה הצר – רצון חדש למעלה, המהפך את רצון הצר המקטרג – רצה, ועד שנעשה צהר, "עס ווערט ליכטיג", נעשה אור (כאן, למטה), בגילוי שע נהורין דאור פני מלך חיים.
והנה, ידוע בסוד הצירוף, שראשית כל צריכים לדעת להקביל נכון את שלש האותיות המצטרפות (בנדון דידן – הצר) כנגד חב"ד. לעניננו: ה-ר היא ראשית חכמה; ה-ה היא כנגד הבינה (ה עילאה שבשם); ה-צ היא כנגד הדעת (שרש הצדיק יסוד עולם הוא בדעת, כידוע בכוונת הלולב, שעולה מיסוד לדעת להמשיך משם את הטפה כו').
נמצא ש-ו הצירופים של ג אותיות הצר מקבילים ל-ו קצוות (שש מדות הלב) כך: חסד – רהץ; גבורה – הצר; תפארת – צרה; נצח –רצה; הוד – הרץ; יסוד – צהר.
תחילת העבודה היא בהוד, רגל שמאל ה"מנהיג" (בספר יצירה, ספר חכמת הצירוף) את חוש ההילוך (והריצה). וכן תחילת עבודת היום היא בהוד – "מודה אני לפניך", "הודו לה'", כידוע. וכן ראשית תיקון המדות היא במדת ההוד – הכרת הטוב (דע לומר תודה, בלב אמת). במדת ההוד מאיר האין של החכמה יותר מאשר בשאר מדות הלב.
ההוד – הרץ – עולה לגבורה – הצר – ושם, במקומו של הצר, מתגבר עליו (כידוע שההוד, ענף הגבורה, יותר חזק מהגבורה עצמה) ועל התוצאה-תולדה שלו, הצרה – "עת צרה ליעקב", מדת התפארת (יעקב בן יצחק, שבלעומת זה היינו הצרה בן הצר). הנצחון הוא בהפיכת הצרה לרצה, רצון חדש ב"עמק רום" (ספירת הנצח), בסוד ברכת "רצה" של תפלת שמונה עשרה (שבא בהמשך ל"שומע תפלה", הברכה הכללית, שכנגד ספירת התפארת, שבה מבקשים רחמים וישועה על כל הצרות שלא תבואנה לכלל ולפרט), המכוונת, בכוונות האר"י, לספירת הנצח, כנודע. ואזי נמשך ליסוד (העומד תחת התפארת, הצרה, "גופא ובריתא חשבינן חד") ונעשהצהר, "אור צדיקים ישמח" (ישמח – גילוי משיחאור צדיקים ישמח = ימות המשיח = דוד מלך ישראל חי וקים [על ידי אור-צהר היסוד, הנעשה מצרה, המחיה ומקיים אותו] = אחדות פשוטה, סכום כל הריבועים מ-אחד עד אחד [הפירמידה של 13], כמבואר סוד זה במקום אחר).
 ה.
על "צהר תעשה לתבה" מסביר עוד הבעל שם טוב ש"צהר" הוא לשון צהרים (צהרים = משה, תוקף הבהירות של נשמות ישראל – "משה נתנבא ב'זה' [אספקלריא המאירה]"), "עצם היום" (של כניסת נח לתבה), עוצמת היום ("ויקרא אלהים לאור יום") ועצמות היום (צהרים עצם היום = עצמות). מי שזוכה להפוך את הצרה לצהר זוכה לגילוי של "כצאת השמש בגבֻרתו" (גברתו = תורה[אור]; בגברתו = תריג = משה רבינו; נמצא שה-ב של בגברתו היא היא בסוד ב הדברות הראשונים, אנכי ולא יהיה לך, שמפי הגבורה שמענום, בנוסף ל"תורה צוה לנו משה". והוא בסוד לקיחת משה את עצמות יוסף עמו, שבכך השלים את עצמו להיות משה רבינו = תריג, וד"ל).
והנה, "ואהביו כצאת השמש בגברתו" ת"י: "ורחמוהי צדיקיא יהון עתידין לאזהרא כזיהור יקריה על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כמפק שמשא בגבורתיה". סוד המספר 343 הוא "גשם נדבות" (הגשם של תחית המתים, שהוא טל חרמון. והוא השרש וגם התקון של הפעם הראשונה שמופיע גשם בתורה – "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" של מי המבול), שהוא ז בחזקת ג, "שבעתים כאור שבעת הימים". נמצא שזהו ענין הגילוי של "צהר תעשה לתבה" (צהר שמג = אברהם יצחק יעקב [ראשי התבות,צש = יצחק יעקב, השאר: הרמג = אברהם] = יא פעמים נח).
והנה, מספר זה – 343 – רמוז בהמשך הפסוק "צהר תעשה לתבה" – "ואל אמה...". מובא בספה"ק שאמה היא ראשי תבות "אלהינומלך העולם". מתוך התודעה ש"אלהינו מלך העולם" נמצא למעלה מראשנו, חופף עלינו תמיד (תודעת הכפה על הראש) באים לכלות הנפש – "ואל אמה תכלנה מלמעלה". אלהינו מלך העולם = 343! גילוי זה הוא גילוי הצהר, גילוי האור העצמי "כעצם השמים לטהר".
עד כאן למדנו שהפיכת הצרה לצהר תלויה במדת הביטול בנפש. אך עתה נוסף שעל מנת שעוצמת אור הצהר תגיע ל"כצאת השמש בגברתו" דרושה מדת האהבה, בכלות הנפש ממש – "ואהביו [דווקא] כצאת השמש בגברתו".
ומעתה, ראוי להתבונן בצירוף שלש התבות "צהר תעשה לתבה" לשלש התבות "כצאת השמש בגברתו": צהר תעשה לתבה כצאת השמש בגברתו = 3276 = יעקב (שנמשל לשמש, יעקב = ז פעמים הוי' ב"ה) פעמים חי (יעקב לא מת – אמת ליעקב)! צהר כצאתאל פעמים הוי' (לעשות, התבה החותמת את מעשה בראשית). השאר = צה פעמים הוי' שהוא י פעמים מאור! ראש וסוף כל לשון – צהר לתבה כצאת בגברתו = 1856 = לב פעמים נח! יש כאן 25 אותיות – "יהי אור". ארבע פנות הריבוע של 5 על 5 = 169 = 13 בריבוע. האות הראשונה וגם האות האמצעית של הריבוע (האות ה-13) היא האות צ – "נח נח איש צדיק" (ב פעמים צ כנגד בפעמים "נח נח"; צ = לב נח, וד"ל).
ו. 
ועוד מעמיק הבעל שם טוב בסוד "צהר תעשה לתבה" על פי דברי חז"ל במדרש (על הפסוק "זאת החיה אשר תאכלו"):
"כמין גלגלת של אש הראה לו הקב"ה למשה מתחת כסא הכבוד ואמר לו אם ניקב קרום של מוח אפילו כל שהוא. ורבנן אמרי 'זאת החיה אשר תאכלו' החיה מטריפתה תאכלו ושאינה חיה מטריפתה לא תאכלו. אמר ר"ל אם זכיתם תאכלו ואם לאו תאוכלו למלכיות. אמר ר' אחא כתיב 'אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו' – חרובין תאכלו, דא"ר אחא וצריך יהודאה לחירובא עביד תתובא, יאי מסכיניתיה ליהודאי כעזקתא סומקתא דעל לביה דסוסיא חיוורא."
[ארבעת הפירושים הנ"ל ב"זאת החיה אשר תאכלו" (סופי תבות – תורה, כפולה של 13; ראשי תבות 413, כפולה של 7; אמצעי תבות 370, ודוק) מכוונים כנגד ארבע אותיות הוי' ב"ה: "אם ניקב קרום של מוח כל שהוא" היינו כנגד חכמה מוחא – י שבשם; "החיה מטריפתה תאכלו ושאינה חיה מטריפתה לא תאכלו" היינו כנגד בינה, כח ההבחנה בין הטהור לטמא וכו', שפנימיותה המתקה – "החיה מטריפתה תאכלו" – וחיצוניותה מקור דינין ("מינה דינין מתערין") – "ושאינה חיה מטריפתה לא תאכלו" – ה עילאה שבשם; "אם זכיתם תאכלו ואם לאו תאוכלו למלכיות", עיקר הזכות הוא בלב, בתקון וזיכוך המדות – ו שבשם; "'אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו' – חרובין תאכלו, דא"ר אחא וצריך יהודאה לחירובא עביד תתובא, יאי מסכיניתיה ליהודאי כעזקתא סומקתא דעל לביה דסוסיא חיוורא", או טוב הארץ תאכלו או חרב-חרובין תאכלו (חרובין היינו מאכל עני, ועניות מביאה לידי תשובה) היינו כנגד ספירת המלכות – ה תתאה שבשם.]
ופירש הבעל שם טוב: "אמר ר' אחא וצריך יהודאה לחירובא [חרובין] עביד תתובא, דע"י התשובה באמת בעת צרה ר"ל מהפכין את הצרה עצמה לצהר, דצרה היא מצוקה וחשך וע"י התשובה הנה היא עצמה נהפכת לאור, וכמ"ש 'ועת צרה היא ליעקב' וע"י התשובה הנה 'וממנה יושע'".
נמצא שהצרה היא החרב, או חרב כמשמעה או חרב לשון חרובין (עניות). ויובן על פי חכמת הצירוף, סוד "צהר תעשה לתבה" כנ"ל. ל-ג אותיות בחר יש חמשה צירופים בעלי משמעות וצירוף אחד חסר משמעות, בדיוק כמו בנוגע ל-ג אותיות הצר כנ"ל (מוסיף אותיותבחר על אותיות הצר בכך שכל אחד מחמשת הצירופים בעלי המשמעות הוא בעצמו שרש בלשון הקדש, ודוק).
באותיות בחר, ה-ר היא בחינת ראשית חכמה (כנ"ל באותיות הצר), ה-ב בחינת בינה וה-ח (המורכבת מ-ו ו-ז, בסוד רצוא [ז] ושוב [ו]) היא בחינת דעת. נמצא שששת הצירופים הם: חסד – רבח (הצירוף חסר המשמעות, כמו שצירוף החסד של הצר – רהצ – הוא חסר משמעות); גבורה – בחר; תפארת – חרב; נצח – רחב; הוד – ברח; יסוד – חבר.
בהוד (התחלת העבודה), הרץ לדבר מצוה בורח מן העבירה. והעיקר, החרב היא הצרה – "עת צרה היא ליעקב" – בתפארת. [חרבוראשי תבות חרב צרה, אותיות הדעת של שני הצירופים המקבילים, סוד הקשת – חץ – רומז למאמר יעקב "אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי", ודוק]. תכלית הפיכת הצרה (בתפארת) לצהר (ביסוד) מתגלה כהפיכת החרב ("עת מלחמה", לשון לחם צר כנודע) לחבר ("עת שלום"). והכל על ידי תשובה מקרב איש ולב עמוק.
ז. 
סיכום הפירושים של "צהר תעשה לתבה" בעבודת האדם את קונו:
ראינו שעל מנת להפוך את (צירוף) הצרה לצהר נחוצות כמה מדות מתוקנות בנפש. לכל לראש נחוצה מדת הבטול, להיות אין, שרק אז זוכה לחכמת הצירוף – "מצרף לחכמה". צריך לשוב אל ה' מקרב איש ולב עמוק (פירוש הבעל שם טוב ל"וצריך יהודאה לחירובא עביד תתובא"). צריך לאהוב את ה' בכלות הנפש ממש ("ואֹהביו כצאת השמש בגבֻרתו"). צריך לרוץ לדבר מצוה (הרץ... צהר).
הסדר הנ"ל של ארבע המדות הנחוצות להפוך את הצרה לצהר הוא הסדר המכוון כנגד ארבע אותיות שם הוי' ב"ה, כמובן למשכיל.
הבטול הוא פנימיות ספירת החכמה – כח מה – כנגד ה-י של שם הוי'. מקור עבודת התשובה (גם תשובה תתאה – תשוב ה תתאה) הוא בבינה, "ולבבו יבין ושב ורפא לו" – כנגד ה-ה עילאה של שם הוי'. מדת האהבה היא ה"יומא דאזיל עם כולהו יומין", כללות מדות הלב – כנגד ה-ו של שם הוי'. הרץ לדבר מצוה הוא בהוד כנ"ל, "איהי [מלכות] בהוד" – כנגד ה תתאה של שם הוי'.
 נסיים עם כמה רמזים נאים: קודם כל נרשום את כל אחת מארבע המדות הנ"ל בקיצור: בטל, שב, אוהב, רץ לדבר מצוה (במלכות, ש"רגליה יורדות מות", חייבים להוסיף את המלים "לדבר מצוה", שהרי "אנו רצים והם רצים", כל אחד לכיוון הפוך). בטל שב (סוד "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין", "הנסתרת להוי' אלהינו") = 343 = ז בחזקת ג כנ"ל, תוקף עוצמת הצהר – "ואהביו כצאת השמש בגברתו" (הברא בוכרא הנולד מזיווג הרעים)! הכל – בטל שב אוהב רץ לדבר מצוה – עולה לב בריבוע (ב בחזקת י!). מספר מושלם זה הוא מדת מזבח העולה בבית המקדש, והוא מספר האותיות בקריאת שמע (1000 אותיות של ג הפרשיות ו-24 אותיות של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"). אבל העיקר לעניננו, 1024 הוא חשבון הגימטריא של עוד רביעיה חשובה בתורה, ארבעת המינים של חג הסוכות – אתרוג ערבה לולב הדס (בסוד "אעלה בתמר" דווקא, שעל כן מברכים על הלולב, מעץ התמר). לפי האריז"ל, ארבעת המינים מקבילים לארבע אותיות שם הוי' ב"ה כך: י – הדסה – ערבהו – לולבה – אתרוג.
נמצא שההדס הוא הבטל, הערבה היא השב, הלולב הוא האוהב והאתרוג הוא הרץ לדבר מצוה, ודוק היטב.

יום חמישי, 18 באוקטובר 2012

שיעורו של הרב יעקב עדס שליט"א

בס"ד                   א"א"א

שיעורו של הר יעקב עדס שליט"א

היום יום חמישי בשעה 22:45 

בבית הכנסת מוסיוף שכונת הבוכרים ירושלים


יום שני, 15 באוקטובר 2012

תכלת שעורי תורה רעננה


דרושים

בס"ד  א"א"א

דרושים:
מנתח/ת מערכות
מהנדס/ת בדיקות ללא ניסיון 
מהנדס/ת בדיקות עם ניסיון 
ראש צוות בדיקות
Senior & Junior JAVA/J2EE Developers
Frontline Engineer
PMO
Technical Writer
POC Developer
מפתח UI
ראש צוות UI
Technical Instructor
CDM
Project Manager
DBA

ניתן ליצור קשר או לשלוח קו״ח ל-
chen.benartzi@fundtech.com








..................................................................................................................








בוגרים מצטיינים, משרה מושלמת מחכה לכם בצוות פיתוח סופר מאתגר (JAVA)
העבודה בסטארטאפ בפארק המדע ברחובות בתחום אבטחת מידע ברשת.
קו"ח וגיליון ציונים: ilana@iTest.il
תודה ובהצלחה לכולם.





.......................................................................................................................





לחברה מצליחה בתל-אביב (אינטרנט) דרושים:
מפתח HTML
מפתח C++
התפקיד לבעלי ניסיון בלבד (שנתיים ומעלה)
קו"ח - jobs@iTest.co.il





............................................................................................................................








שבוע טוב, נפתחה משרה חדשה של ר"צ QA.
התפקיד הוא ניהול צוות של 3 מהנדסים, דרוש ניסיון בתחום ה-NETWORKING, TCP/IP , SSL, SQL.
העבודה בסטארטאפ מאוד מצליח ברחובות (צמוד לרכבת) בתחום אבטחת מידע ברשת.
קו"ח: ilana@iTest.co.il
מועמדים שראיינתי בעבר וזה עדיין רלוונטי - מוזמנים לשלוח לי מייל. תודה ובהצלחה, אילנה.





...................................................................................................................................








עבור אחד החברות המובילות- מגייסים איש QA
מגייסים בודק עם ניסיון מטודולוגי בבדיקות של שנה לפחות.
דרישות:
תואר ראשון –חובה, העדפה לתואר ריאלי.
ניסיון בQA- אפילו של עד שנה-חובה
רמת SQL טובה-חובה
Emilia@qualitest.co.il





.................................................................................................................................






התפקיד כולל פיתוח אוטומציה בC# , JAVA או בQTP
ניסיון כמפתח אוטומציה או רקע תכנותי רלוונטי- חובה
ניסיון מעשי C# או JAVA או QTP- חובה
ניסיון בבדיקות-חובה
תואר מדעים מדוקיים –יתרון
Emilia@qualitest.co.il





......................................................................................................................................





לנס טכנולוגיות דרושים/ות עבור תכנית ייחודית ויוקרתית הפועלת מזה 7 שנים ברחבי הארץ המכשירה בני נוער מצטיינים להובלת תהליכי מחקר ופיתוח בעולם סטודנטים/יות למדעי המחשב או הנדסת תוכנה .
לא מחייב ניסיון קודם בהדרכה.
ידע בjava
עדיפות C# ו- .NET
***קו"ח מתאימים ניתן לשלוח לכתובת מייל mor.yosef@ness.com.


...................................................................................................................................








דרושים בוגרי תואר ראשון או משוחררים טריים יוצאי תפקידים טכנולוגיים בצבא למשרת תמיכה
קו"ח לכתובת: tvinci.hr@gmail.com
דרישות התפקיד:
• אוריינטציה טכנולוגית
• יכולת לימוד עצמי
• יכולת עבודה בלחץ
• יכולת הבחנה בין עיקר וטפל, priorities
• שירותיות, סבלנות
• אנגלית ברמה גבוהה מאוד – הבנה, דיבור, כתיבה (עבודה מול לקוחות גלובליים)
• גמישות בשעות עבודה





....................................................................................................................................








לנס טכנולוגיות עבור פרויקט ייחודי דרושים/דרושות סטודנטים/סטודנטיות לתואר בפסיכולוגיה/מדעי ההתנהגות/מדעים מדויקים להדרכת תלמידים מצטיינים בבתי ספר בנושאי מנהיגות.
דרישות:
סטודנטים/יות למדעי ההתנהגות/פסיכולוגיה/מדעים מדויקים- חובה
ניסיון בהדרכה/חניכה/התנדבויות
קו"ח מתאימים ניתן לשלוח לכתובת מייל mor.yosef@ness.com.


...........................................................................................................................





לחברת סטארט-אפ צעירה ומגניבה דרוש/ה מנהל/ת משרד לחצי משרה!
תפקיד רחב ומגוון הכולל ניהול ותפעול שוטף של המשרד, רווחה, גיוס, משאבי אנוש ועוד.
קו"ח יש לשלוח אל : davidsonmicky@gmail.com





........................................................................................................................








דרוש/ה: סטודנט/ית להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, משרה זמנית לחצי שנה! התפקיד כולל חקר תקלות אלקטרוניות (משולבות חומרה ותוכנה).
דרישות:
• סטודנט/ית להנדסת חשמל (B.sc) בשנים ג'/ד' - חובה ניסיון קודם !!!!!!
(בעלי ניסיון משירות צבאי יתקבלו בברכה)
• זמינות ל-20 שעות שבועיות לפחות.
• ידע בשימוש בצב"דים – יתרון.
• ניסיון בפיתוח בדיקות אוטומטיות – יתרון.
• נכונות לעבודה מאומצת.
• אנגלית ברמה גבוהה.
החברה ממוקמת בהוד השרון.
קו"ח אנא שלחו אל: Limor.Cohen@SolarEdge.com
סופשבוע נעים :-)



יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

אירועי שמחת תורה


בע"ה

מועדים לשמחה חברים הקפות שניות בברבי ת"א

בואו להגיר זיעה קדושה , להעלות ניצוצות בבארבי ולתת ניגוב אחרון מהסיבוב החותם של ימי החג בדרך לחורף פורה ומבורך בע"ה

הנה טעימה משנה שעברה


השמחה והכניסה חופשית
רק טוב
יוני
 
1

הושענא רבה עם הרבי מליובאוויטש


יום חמישי, 4 באוקטובר 2012

תיקון הכללי

קדמת תיקון הכללי

הרב ארז דורון


אחד מגילויו הגדולים של רבי נחמן מברסלב היה ה"תיקון הכללי", הלא הם עשרה מזמורי תהלים (ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ, ק"ה, קל"ז, ק"נ) שכשהם נאמרים בסדר הזה, כוחם גדול לתיקון הנפש.
 
ידוע ומפורסם מנהג ישראל, על כל צרה שלא תבוא, ולכל בקשת ישועה ורחמים, לומר תהלים. כבר גילה רבי נחמן בענין מעלת אמירת תהלים, שדוד המלך, כשחיבר את מזמורי התהלים, הכניס בהם התעוררות רוחנית עצומה ורוח הקודש ממש, עד ש"כל אחד ואחד, כפי מה שהוא, יכול למצוא את עצמו בתוך ספר התהלים" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ע"ג). דהיינו, שכל אחד יכול לגלות בתוך דבריו של דוד המלך את כל מה שעובר עליו, הן בגשמיות והן ברוחניות. וכן מובא באותה תורה בליקוטי מוהר"ן, שעל ידי אמירת תהלים יכול אדם לזכות למצוא את תיקונו המיוחד עלי אדמות.
 
אחת מהסיבות למעלת ספר תהלים, מבאר רבי נחמן, היא היותו כלול מ"עשרה מיני נגינה", הלא הם עשרה "תדרים" של קדושה, המכוונים כנגד עשר ספירות, ואשר בכוחם לתקן את עשרת כוחות הנפש ולהזרים לתוכם רוחניות ושמחה, עד שיפתחו כל הערוצים החסומים בנפש.
 
"כי יש עשרה מיני נגינה, שהם בחינת העשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהלים, שהם "אשרי", "למנצח", "הללויה" וכו' ויש כח בכל לשון ולשון של העשרה לשונות הנ"ל לבטל כח הקליפה". כל לשון של תהלים יש לה כוח לבטל אחד מעשרה כוחות הטומאה החוסמים את הנפש ומונעים את מעבר השפע האלוקי, את ההבנה ואת הבהירות.
 
לשון "משכיל" שבתהלים, למשל, שהיא אחת מעשרה הלשונות האלו (כמו, למשל, "אשרי משכיל אל דל" וכדו' בתהלים) מייצגת את כח השכל והדעת, ובכוחה "לשבור" ולהכניע את כח הטומאה שקיים כנגדה ונקרא "משכל" (כמו "הורים שכולים") שעניינו אבדן ושכול.
 
"הללויה" מייצג את כח הקדושה שבשבח והלל, שאדם מהלל ומתפעל מגדולת ה' ומעשיו, ובכוחו לשבור ולהכניע את כח הטומאה שכנגדו הנקרא "יללה", שזהו הצליל של צער וחסרון עמוק, וכן כיוצא בזה בשאר סוגי הניגון של קדושה, שמכניעים ומבטלים את כוחות הטומאה.
 
ב"תיקון הכללי" קיבץ רבי נחמן עשרה פרקי תהלים שכל אחד מהם מכוון נגד סוג וכוח אחר של ניגון קדושה, וכולם יחד, כשהם נאמרים בסדר שגילה, "הם תיקון גמור ומועיל מאד מאד" (שיחות הר"ן קמ"א), "והתיקון הזה הוא תיקון חדש לגמרי, ולא ידע מזה שום נברא מימות עולם" (רבי נתן מברסלב בהקדמת תיקון הכללי).
 
עיקר עניינו של "התיקון הכללי" הוא תיקון מיוחד לפגם הברית (הכולל פגמים כהוצאת זרע לבטלה, קרי לילה וכן מחשבות, דיבורים ומעשים הקשורים לניאוף). לאדם שנכשל חלילה בעוון מסוג זה, ממליץ רבי נחמן לטבול ולטהר עצמו, מוקדם ככל האפשר, במקוה (מעיין או ים וכדומה). וכן נאמר בענין זה בהקדמת רבי נתן לליקוטי הלכות (חלק "אבן העזר"): "אם יש מקווה – יש תקווה" (אין המדובר בטבילת מצוה של אשה, שענייניה שונים ותלוים בתנאים הלכתיים מדוקדקים). פגם הברית הוא החטא היסודי והשורשי ביותר, שכל שאר הפגמים נמשכים אחריו, ולפי דברי רבי נחמן הוא גם השורש למצב התמידי של בלבול ופיזור הנפש שאנו שרוים בו. ה"תיקון הכללי" מסייע באיסוף הדעת שהאדם פיזר ואיבד על ידי עוון זה או שאר עוונותיו, ומשפיע גם על קיבוץ נדחי ישראל וגאולתם, כלשון רבי נחמן "ובזכות תיקון חטא זה יבוא משיח צדקינו לקבץ נפוצותינו" (ליקוטי מוהר"ן צ"ב).
 
אבל, אף שעניינו המיוחד של "תיקון הכללי" הוא תיקון הברית דווקא, מובן מדברי רבי נחמן שבאמירתו (המדובר באמירה בקול דווקא, ולא בקריאה ומחשבה בלבד) טמונות סגולות ומעלות רבות נוספות: "ולתקן כל העבירות בפרטיות הם רבים מאוד, וכבד על האדם, ואי אפשר לתקן אותם, כי יש דקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו. ...כי יש מקומות צרים ודקים, שאי אפשר לבוא לשם שום תיקון, כי אם על ידי תיקון הכללי" (ליקו"מ כ"ט,ד) ו"הוא תיקון גדול ונורא מאוד" (שיחות הר"ן קמ"א).
 
משום כך, נוהגים רבים מחסידי ברסלב לאמור "תיקון הכללי" בכל יום, וגם נשים נוהגות לאמרו.
 
הוסיף רבי נחמן בענין זה ואמר: ואם יאמרם (את פרקי התהלים של "תיקון הכללי") בכוונה כראוי, בוודאי מה טוב. אך גם האמירה בעצמה מסוגל מאוד" (שיחות הר"ן שם). ועוד אמר: "אני חזק בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה פרקי תהלים מועילים מאוד מאוד!" (שיחות הר"ן שם).
 
אפשר בוודאי גם ליחד בקשות לפני אמירת "תיקון הכללי", כשם שעושים לפני אמירת תהלים ולציין כי אמירתו מוקדשת לרפואת פלוני או לישועת אלמוני, ואשרי מי שייחד אמירתו לישועת כלל ישראל וגאולתם.
 
תיקון מיוחד במינו, הקשור לאמירת "תיקון הכללי", הבטיח רבי נחמן למי שיאמרם במקום קבורתו באומן. וזו הבטחתו בפני שני עדים שייחד לשם נתינת תוקף להכרזתו: "גם כי ימלאו ימיו [=של רבי נחמן], אזי, אחר הסתלקותו, מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה מזמורי תהלים הנ"ל, וייתן פרוטה (כלומר, אפילו מטבע קטנה) לצדקה עבורו, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד, חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו" (שיחות הר"ן שם).

טוב לומר זאת לפני אמירת תיקון הכללי:

התקשרות לצדיקים

הֲרֵינִי מְקַשֵּׁר עַצְמִי בָּאַמִירַת עֲשָׂרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים - תִּקּוּן הַכְּלָלִי, לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ, וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר, קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וּבִפְרָט לְרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנַּחַל נוֹבֵעַ מָקוֹר חָכְמָה, רַבֵּינוּ נַחְמָן בֵּן פֵיגֶא, זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אָמֵן.

לפני אמירת תהלים אומרים:

לְכוּ נְרננה לַאֲדֹנָי, נָריעה לְצוּר יִשָׁעֲנוּ. נְקַדְמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִירוֹת נָריעַ לוֹ. כִּי אֵל גָּדוֹל אֲדֹנָי וּמֶלך גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים.
הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי. לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא-בְּרִיךְ-הוּא ושׁכִינְתֵּיה, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֶלָם, בְּשֵּׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.



תיקון הכללי


פרק טז
א
מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי-חָסִיתִי בָךְ:
ב
אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל-עָלֶיךָ:
ג
לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל-חֶפְצִי-בָם:
ד
יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל-אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל-אֶשָּׂא אֶת-שְׁמוֹתָם עַל-שְׂפָתָי:
ה
יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:
ו
חֲבָלִים נָפְלוּ-לִי בַּנְּעִמִים אַף-נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:
ז
אֲבָרֵךְ אֶת-יְהֹוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף-לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:
ח
שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל-אֶמּוֹט:
ט
לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף-בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:
י
כִּי לֹא-תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא-תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:
יא
תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת-פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

פרק לב
א
לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי-פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה:
ב
אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה:
ג
כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל-הַיּוֹם:
ד
כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה:
ה
חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא-כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה:
ו
עַל-זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל-חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ:
ז
אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה:
ח
אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ-זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי:
ט
אַל-תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרוֹב אֵלֶיךָ:
י
רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:
יא
שִׂמְחוּ בַיהֹוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל-יִשְׁרֵי-לֵב:

פרק מא
א
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
ב
אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל-דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה:
ג
יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל-תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו:
ד
יְהוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל-עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל-מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:
ה
אֲנִי-אָמַרְתִּי יְהֹוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי-חָטָאתִי לָךְ:
ו
אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ:
ז
וְאִם-בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ-אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר:
ח
יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל-שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי:
ט
דְּבַר-בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא-יוֹסִיף לָקוּם:
י
גַּם אִישׁ-שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר-בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב:
יא
וְאַתָּה יְהֹוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם:
יב
בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי-חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא-יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי:
יג
וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם:
יד
בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

פרק מב
א
לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי-קֹרַח:
ב
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים:
ג
צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים:
ד
הָיְתָה-לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל-הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
ה
אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד-בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל-רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג:
ו
מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:
ז
אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל-כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר:
ח
תְּהוֹם-אֶל-תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:
ט
יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי:
י
אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה-קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב:
יא
בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל-הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
יב
מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה-תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:

פרק נט
א
לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת-הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ:
ב
הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי:
ג
הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי:
ד
כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים לֹא-פִשְׁעִי וְלֹא-חַטָּאתִי יְהֹוָה:
ה
בְּלִי-עָוֹן יְרֻצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה:
ו
וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל-הַגּוֹיִם אַל-תָּחֹן כָּל-בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה:
ז
יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:
ח
הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ:
ט
וְאַתָּה יְהֹוָה תִּשְׂחַק-לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל-גּוֹיִם:
י
עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי:
יא
אֱלֹהֵי חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי:
יב
אַל-תַּהַרְגֵם פֶּן-יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי:
יג
חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר-שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ:
יד
כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי-אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה:
טו
וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:
טז
הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל אִם-לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ:
יז
וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי-הָיִיתָ מִשְׂגַּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר-לִי:
יח
עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי-אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:

פרק עז
א
לַמְנַצֵּחַ עַל- יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
ב
קוֹלִי אֶל-אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל-אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:
ג
בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:
ד
אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה:
ה
אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר:
ו
חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים:
ז
אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם-לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי:
ח
הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא-יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד:
ט
הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אוֹמֶר לְדֹר וָדֹר:
י
הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם-קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה:
יא
וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן:
יב
אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי-יָהּ כִּי-אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ:
יג
וְהָגִיתִי בְכָל-פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:
יד
אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי-אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים:
טו
אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ:
טז
גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי-יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה:
יז
רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת:
יח
זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף-חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ:
יט
קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ:
כ
בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נוֹדָעוּ:
כא
נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

פרק צ
א
תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר:
ב
בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה אֵל:
ג
תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד-דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי-אָדָם:
ד
כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה:
ה
זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף:
ו
בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ:
ז
כִּי-כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ:
ח
שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ:
ט
כִּי כָל-יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ-הֶגֶה:
י
יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה:
יא
מִי-יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ:
יב
לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה:
יג
שׁוּבָה יְהֹוָה עַד-מָתָי וְהִנָּחֵם עַל-עֲבָדֶיךָ:
יד
שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל-יָמֵינוּ:
טו
שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה:
טז
יֵרָאֶה אֶל-עֲבָדֶיךָ פָּעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל-בְּנֵיהֶם:
יז
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

פרק קה
א
הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:
ב
שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ-לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל-נִפְלְאֹתָיו:
ג
הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה:
ד
דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:
ה
זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי-פִיו:
ו
זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:
ז
הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל-הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:
ח
זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
ט
אֲשֶׁר כָּרַת אֶת-אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
י
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
יא
לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:
יב
בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:
יג
וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל-גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל-עַם אַחֵר:
יד
לֹא-הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:
טו
אַל-תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל-תָּרֵעוּ:
טז
וַיִּקְרָא רָעָב עַל-הָאָרֶץ כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם שָׁבָר:
יז
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:
יח
עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:
יט
עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרָפָתְהוּ:
כ
שָׁלַח-מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:
כא
שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל-קִנְיָנוֹ:
כב
לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:
כג
וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ-חָם:
כד
וַיֶּפֶר אֶת-עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:
כה
הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:
כו
שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ:
כז
שָׂמוּ-בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:
כח
שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחֲשִׁךְ וְלֹא-מָרוּ אֶת- דְּבָרוֹ:
כט
הָפַךְ אֶת-מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת-דְּגָתָם:
ל
שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:
לא
אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל-גְּבוּלָם:
לב
נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:
לג
וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:
לד
אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:
לה
וַיֹּאכַל כָּל-עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:
לו
וַיַּךְ כָּל-בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל-אוֹנָם:
לז
וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:
לח
שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:
לט
פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:
מ
שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:
מא
פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:
מב
כִּי זָכַר אֶת-דְּבַר קָדְשׁוֹ אֵת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:
מג
וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת-בְּחִירָיו:
מד
וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:
מה
בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ:

פרק קלז
א
עַל-נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם-בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּוֹן:
ב
עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:
ג
כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:
ד
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת-שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר:
ה
אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
ו
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:
ז
זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:
ח
בַּת-בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:
ט
אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע:

פרק קנ
א
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ-אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ:
ב
הַלְלוּהוּ בִּגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:
ג
הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר:
ד
הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב:
ה
הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי-שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה:
ו
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:



לאחר אמירת תהלים אומרים שלשת הפסוקים:

מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, בְּשּׁוּב אֲדֹנָי שְׁבוּת עַמּוֹ - יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל. וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵאֲדֹנָי מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה. וַיַּעְזְרֵם אֲדֹנָי וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בּוֹ.

תפילה קצרה לאמרה אחר אמירת תיקון הכללי

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עִלַּת הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, אַנְתְּ לְעֵלָּא, לְעֵלָּא מִן כֹּלָּא, וְלֵית לְעֵלָּא מִנָּךְ, דְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. וּלְךָ - דּוּמִיָּה תְהִלָּה; וּמְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. אוֹתְךָ אֶדְרֹשׁ, אוֹתְךָ אֲבַקֵּשׁ, שֶׁתַּחְתֹּר חֲתִירָה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה מֵאִתְּךָ, דֶּרֶךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת עַד הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁלִּי, בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹמֵד, כְּפִי אֲשֶׁר נִגְלֶה לְךָ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. וּבַדֶּרֶךְ וְנָתִיב הַזֶּה תָּאִיר עָלַי אוֹרְךָ, לְהַחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת, כְּפִי רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת; כְּפִי רְצוֹן מִבְחַר הַבְּרוּאִים: לִבְלִי לַחְשֹׁב בְּמַחֲשַׁבְתִּי שׁוּם מַחֲשֶּׁבֶת חוּץ וְשׁוּם מַחֲשָׁבָה וּבִלְבּוּל שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנֶךָ. רַק לְדַבֵּק בְּמַחֲשָׁבוֹת זַכּוֹת, צַחוֹת וּקְדוֹשׁוֹת בַּעֲבוֹדָתְך בֶּאֱמֶת, בְּהַשָּׂגָתְךָ וּבְתוֹרָתֶךָ. הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיך (קוֹרְאִים כְּמוֹ: עֵדְבוֹתֶיךָ) וְתַן לִי לֵב טָהוֹר לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וּמִמְּצוּלוֹת יָם תּוֹצִיאֵנִי לְאוֹר גָּדוֹל חִישׁ קַל מְהֵרָה, תְּשׁוּעַת אֲדֹנָי כְּהֶרֶף עַיִן, לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; וְאֶזְכֶּה לְחַדֵּש נְעוּרָי, הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ לְהַחֲזִירָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְתִהְיֶה יְצִיאָתִי מִן הָעוֹלָם כְּבִיאָתִי: בְּלֹא חֵטְא. וְאֶזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם אֲדֹנָי וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד. אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד.

בואו להתרשם מאלפי המאמרים בתורת ברסלב במדור המאמרים