סימן תרעא: סדר הדלקת נר חנוכה ומקום הנחתו
הלכה א: להיזהר בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו מי שידו אינה משגתצריך להיזהר מאוד מהדלקת נרות חנוכה, כי היא מצוה חביבה עד מאוד, לפרסם את הנס בהודאה לה' יתברך על הניסים שעשה לנו, והעושה כן זוכה לבנים תלמידי חכמים (מסכת שבת דף כ"ג).
ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מוכר כסותו או נותנן בעבוט שלם, כדי להשיג דמי שמן את נרות חנוכה. וכן חייב להשכיר עצמו לפועל כדי שיוכל ליקח שמן להדלקה, כדי שיעור נר אחד לכל לילה. לכן מצֻווים כל גבאי צדקה להשגיח על העניים, ולתת להם גם שמן להדלקת נרות חנוכה, אלא שאינם מצֻווים לתת להם יותר נרא אחד בכל לילה, כפי עיקר הדין של המצווה.
הלכה ב: נרות חנוכה לאלמנה הניזונית מנכסי יתומים
וכן אלמנה הניזונית מנכסי יתומים, צריכים לתת לה לקניית שמן לנרות חנוכה, כיוום שאף הנשים חייבות בנר חנוכה. אולם, גם בזה אין לחייב את היתומים לתת לה יותר מכדי נר אחד לכל לילה, ואין לכוף את היתומים לשלם לה להידור מצוה.
הלכה ג: כמה נרות צריך להדליק בחנוכה?
מעיקר הדין די בנר אחד לכל בית ובית מישראל, בין שבני הבית מרובים, בין שהם מועטים, אולם נהגו להדר במצוה זו, ומנהג הספרדים שבלילה הראשון מדליקים רנ אחד לכל בני הבית, ומכאן ואילך מוסיפים והולכים להדליק נר אחד לכל לילה, עד שבלילה האחרון יהיו שמונה נרות. ואפילו {אם} בני הבית מרובים, אין מדליקין יותר.
הלכה ד: מי שאין לו מספיק שמן להדלקה במשך כל הימים
מי שאין לו שמן לכל שמונת ימי חנוכה, אלא רק כדי הדלקת לילה אחד, לא יחלק את השמן כדי להדליק מעט בכל לילה לפרסם הנס, אלא ידליק כשיעור בלילה הראשון. ואם לא יישאר ללילות האחרים, אין בכך כלום, דאנוס רחמנא פטריה {=הקב"ה פוטר את מי שנאנס ולא עשה את המצוה}.
ומכל מקום, אם בליל ב' או ליל ג' והלאה יש לו שמן כשיעור החיוב וההידור, וחושש פן לא יישאר לו למחר, מוטב שידליק רק החיוב, ואת הנר של ההידור יניח למחר.
ומי שאין לו שמן הרבה בלי שמיני, כדי שיספיק לשמונה נרות, יתן באחד {הנרות} שמן כשיעור, כדי שיוכל לברך עליו, ו{את} הנותר יחלק לכולם {=לכל שאר הנרות}, {מפני ש}אם ייתן בכולם שווה בשווה, לא יוכל לברך, הואיל ואין באף אחד מהם כשיעור.
הלכה ה: אם לא היה שמן להדר בתחילת הלילה, ונזדמן לאחר מכן
אם בליל שני או יותר מכן, הדליק רק נר אחד, מפני שלא היה לו יותר שמן, ושוב נזדמן לו {בהמשך אותו הלילה} עוד שמן שיוכל להספיק לשיעור של המהדרין, ידליק {את שאר הנרות של} ההידור בלי ברכה.
הלכה ו: אם מילא קערה שמן והקיפה פתילות
אם מילא קערה שמן, והקיפה פתילות, יש לו לכוף עליה בתחילה כלי, ורק אחר כך להדליק, ואז כל פתילה עולה לנר אחד. ואם לא כפה עליה כלי, אפילו לאחד לא עולה. ואם הדליק ואחר כך כפה עליה כלי, יכבה הנר, ויחזור וידליק נר חנוכה, אך לא יברך.
הלכה ז: לכתחילה יש להדליק את הנרות עד גובה 80 ס"מ מקרקע הדירה
מצות הנחת נרות חנוכה היא בתוך עשרה טפחים (80 ס"מ) מקרקע הדירה. ואם הניחם למעלה מעשרה טפחים, יצא {ידי חובת המצוה}. ויש להניחם למעלה מג' טפחים. ואם הניחם למעלה מעשרים אמה מקרקע הדירה (9.60 מטר), לא יצא {ידי חובת המצוה} אף בדיעבד, וצריך לכבות את החנוכיה, ולהניחה במקום הכשר ויחזור וידליקנה, אך לא יברך שנית.
הלכה ח: מצווה על הדרים בקומות הנמוכות להניח החנוכיה בחלון הפתוח לרשות הרבים
הדר בעלייה, מצווה שיניח נרות חנוכה בחלון או במרפסת, או בגזוזטרא הסמוכה לרשות הרבים, כדי לקיים פרסומי ניסא, וטוב להניח נרות החנוכה בתוך פנס של זכוכית {שיגן מרוח וגשם}, ולהעמידם באויר המרפסת, כדי שיירָאו לעוברים ושבים שברשות הרבים. ואם הוא גר בקומה שהמרפסת גבוהה מקרקע רשות הרבים עשרים אמה (9.60 מטר), יניח הנרות בפתח הדירה מבפנים, הואיל ואין בזה היכר כל כך לבני רשות הרבים.
הלכה ט: הנחת החנוכיה אצל מי שלא נכלל בסעיף ח
מצוה להניח נרות החנוכה בטפח הסמוך לפתח {=הכניסה לביית} שמשמאל הנכנס, כדי שתהיה המזוזה מימין, ונרות חנוכה משמאל, וכשהוא נכנס ויוצא, הרי הוא מוקף במצוות, ובייחוד כשנכנס בטלית קטן מצוייצת כהלכתה, אשר עליו יכוון מה שכתוב "והחוט המשולש לא במהרה ינתק".
הלכה י: דירה שיש לה שתי כניסות
דירה שיש לה שני פתחים משתי רוחות {=כיוונים}, צריך להדליק נרות חנוכה בשתיהן, מפני החשד, שיסברו שלא הדליק נר חנוכה כלל. ויש אומרים שבזמן הזה, שכולם מדליקים נרות בפנים ממש, ואין שום היכר לבני רשות הרבים, אין מדליקים אלא בפתח אחד.
הלכה יא: דין אורח שמייחדים לו חדר ללינה
אורח שמייחדים לו חדר בפני עצמו ללון שם, אף שיש לחדר פתח בפני עצמו, אינו צריך להדליק נרות חנוכה בחדרו, שבזמן הזה אין חוששין לחשד שיחשדוהו שאינו מדליק נרות חנוכה, שבלאו הכי כל ההיכר הוא רק לבני הבית, והם יודעים שהוא יצא ידי חובתו בהדלקת הנרות של בעל הבית. ואם ירצה להחמיר על עצמו ולהדליק בחדרו, אינו רשאי לברך.
הלכה יב: הנוסע בדרכים ללא לינה בלילה
הנוסע בספינה או ברכבת, ואפשר להדליק שם נרות חנוכה, נכון להדליק, שאין צריך בית קבוע לכך, כל {עוד ידוע לו} שלא יגיע לביתו באותה לילה, וכן אין מדליקין עליו בביתו.
סימן תרעב: זמן הדלקת נר חנוכה
הלכה א: אסור לאכול או ללמוד חצי שעה לפני זמן ההדלקה
אסור לאכול או ללמוד חצי שעה לפני זמן הדלקת נרות חנוכה (דהיינו כרבע שעה לפני השקיעה), ואפילו {אם} התפלל מנחה וערבים מבעוד יום, עד שידליק נרות חנוכה, ו{האיסור לאכול הוא} דוקא סעודת קבע, שהוא יותר מ{שיעור} 'כביצה' פת, אבל בפחות מכן, וכן אכילת פירות וכדומה - מותר. וכן אסור להתחיל במלאכה או בלימוד לפני שידליק נרות חנוכה. ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שנרות החנוכה שבבית דולקות, ואין להקל להן.
הלכה ב: לכתחילה זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים, תוך חצי שעה
זמן הדלקת נר חנוכה הוא בצאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת החמה. וקודם יתפלל תפילת ערבית, ואחר כך ידליק נרות חנוכה, {מפני} ש"תדיר ואינו תדיר, תדיר קודם", ונמשך זמנה {=זמן ההדלקה} "עד שתכלה הרגל מן השוק", דהיינו כמו חצי שעה אחר צאת הכוכבים. ומכל מקום, אם לא הדליק בתחילת הלילה, מדליק והולך כל הלילה. ואם לא הדליק עד שעלה עמוד השחר, ידליק אז בלי ברכה.
הלכה ג: בעניין חיילים המדליקים ומכבים לפני החשיכה
חיילי הצבא, שאינם יכולים להדליק נר חנוכה עם זמן צאת הכוכבים, מסיבה בטחונית (ואין מדליקין עליהם בבתיהם), ורוצים להדליק נר חנוכה לפני השקיעה, ולכבותו עם רדת החשיכה, אין להם לברך בהדלקה זו, דחשיב {=שנחשבת} ברכה לבטלה לכולי עלמא {=לכל הדיעות}, כיוון שאינו נשאר דלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים.
הלכה ד: שיעורי תורה לפני הדלקת הנרות
בתי כנסת שמתקיימים בהם בכל יום שיעורי תורה עם קהל המתפללים, בין תפילת מנחה לערבית, אם נראה למגיד-השיעור שהקהל יחזרו לשיעור לאחר הדקת נרות חנוכה, יש להעדיף קיום מצוות ההדלקה בזמנה, דהיינו שהציבור ילך לביתו להדליק עם צאת הכוכבים. אבל אם קיים חשש, שאם ילכו לביתם להדליק נר חנוכה, יימנעו מלחזור לשיעור, יש לקיים את השיעור כמו בכל יום, ולאחר השיעור ילכו להדליק נר חנוכה בביתם.
הלכה ה: בעל שמתעכב בעסקו יאמר לאשתו שתדליק
בעל חנות שסוגר את חנותו בשעת ערב מאוחרת, יאמר לאישתו שתדליק נר חנוכה בביתו בצאת הכוכבים, ו{הוא} ייצא ידי חובה בהדלקתה. ועדיף לנהוג כך מאשר שבעל הבית ידליק בעצמו בלילה, אחר חצי שעה מצאת הכוכבים.
הלכה ו: בן המתארח אצל אביו בשבת חנוכה
בן המתארח אצל אביו בשבת חנוכה, ויוצא מביתו ביום שישי אחר פלג המנחה כדי ללכת לאביו, ועתיד לחזור לביתו בלילה, יש אומרים שידליק בביתו אחר פלג המנחה, באופן שהנרות ידלקו עד אחר חצי שעה מצאת הכוכבים, שמאחר וחוזר לישון בביתו, החיוב הוא על הבית.
הלכה ז: אין תשלומין להדלקת נרות חנוכה
מי שנאנס ולא הדליק לילה אחת, אין לו תשלומן למחר, אלא מדליק למחר כמספר הנרות שמדליקים כל העולם
סימן תרעג הלכה א: באיזה שמן להדליק
כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ושמן זית מצוה מן המובחר. וכן מצוה מן המובחר לעשות את הפתילה מצמר-גפן. ואף על פי שגם נרות שעוה כשרים להדלקת נרות חנוכה, עיקר המצוה בשמן, הואיל והנס קרה בשמן בבית המקדש.
סימן תרעג הלכה י: אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, טעם השמש
אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ואפילו לבדוק מעות או למנותם לאור החנוכיה - אסור, אע"פ שזהו תשמיש עראי. ואפילו תשמיש של קדושה, כגון ללמוד, אסור. ולכן נוהגים להדליק נר נוסף, הנקרא "שַמָש", כדי שאם ישתמש לאורה, יהיה זה לאור השמש. ויש להניח הנר הנוסף (השמש) גבוה מכל הנרות, או רחוק קצת מהם, כדי שיהיה ניכר שאינו מנרות המצווה.
באדיבות אתר - http://maran1.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה