יום שישי, 23 בנובמבר 2012

עובדים זרים גונבים


אתמול בערב גנבו לי את האייפון, חטפו לי אותו בכח מהיד, שמעתי שזה נקרא שוד. הארלם, ריו אולי שכם. עכשיו גם בתל אביב. דקה וחצי מרוטשילד עוד לא עשר בלילה, שני כהי עור מתקרבים, אני התמימה עוד לא מבינה, כשלפתע אחד מהם מתקרב קצת יותר מדי, חוטף בפראות את האייפון כשאני עוד באמצע החיוג ומתחיל לרוץ. כמובן שרצתי אחריו, אבל זה כמובן זה לא עזר ולשודדים שלום. בדיעבד הסתבר לי שזה רק קצה הקרחון. חזרתי הבייתה, נסערת, עוד קצת בהלם, שלפתי את השותף שלי מהמיטה וחייגתי באמצעות הטלפון שלו למשטרה. המשטרה דווקא הפתיעו לטובה ברצינות שגילו וצרפו אותי לסיור על מנת שנאתר את השודדים. נסענו לאזור התחנה המרכזית והתחלנו לתור אחר חשודים, הרגשתי כמו בסרט מתח משעמם, הרחובות היו הומים והיה זה חסר סיכוי. אחרי שערכו השוטרים חיפושים על כמה חשודים פוטנציאלים המשכנו לאזור אחר, מהעבר השני של מנחם בגין, אבל נראה כאילו הגענו למדינה אחרת. שכונת פחונים מאולתרים, כשבכל פחון מתגודדים מספר רב של עובדים זרים אולי מסתננים. שוב כולם נראים דומים. אחת השוטרות בקשה שנזהר כי באחד הפחונים התרוצץ בבהלה יל
ד קטן. לבסוף חזרנו לתחנת המשטרה בידיים ריקות. בסיור בשטחי התחנה המרכזית ובשכונת הפחונים, הממוקמת מרחק יריקה ממרכז תל אביב, התחוורה לעיני תמונה קשה של מציאות עקומה. מציאות שהרבה דיברו עליה, אבל עברה על ידי כמו עוד טרנד. המוני העובדים הזרים והמסתננים השתכנו באזור דרום תל אביב, קבעו את הימצאותם כעובדה ומשליטים בנחת טרור. הם גרים במבנים ארעיים, מתרבים, ניזונים מפשיעה, שוד, גניבה, אונס. בהתחלה התרכזה הפשיעה באזור בו שהו אחר כך התפשטה לאזורי מרכז תל אביב. המשטרה כבר חסרת אונים ומסתבר שהפשיעה בעיר הכפילה את עצמה פי שלוש בשנים האחרונות. נודע לי כי לא במקרה היו השוטרים ליד מקום הארוע ובאותו יום גם היה מקרה דומה ברחוב לינקולן הסמוך. ולפני כמה זמן גם שדדו חברה שלי בארוע שהיה מעט יותר אלים, וגם את אחותי ניסו לשדוד, ונזכרתי שגם לשכנים שלי פרצו 3 פעמים. אבל למה לא כשהעונש שהם מקבלים על גניבה יכול להגיע ל-3 ימים בלבד. השוטר החביב המליץ לי לקנות כלב כי הם לא מתעסקים עם כלבים והשוטרת סיפרה לי על האריתראי שתפס בשירותים של מסעדה ילדה בת 8 וליקק לה את הפנים והרשימה עוד ארוכה ואכזרית הרבה יותר. ואני שואלת למה, למה אני צריכה לחשוש ברחוב, בבית, לפרנס את חברות הביטוח, כשבסך הכל אני מבקשת שמי שנמצא פה באופן לא חוקי יתן על כך את הדין וימצא את עצמו בטיסה הראשונה בדרך הביתה. הבית שלו.

יום שישי, 9 בנובמבר 2012

שבת קמפוס בר אילן


פרשת חיי שרה שידוך

פרשת חיי שרה: שידוך

שרה נפטרה, ואברהם רוכש חלקת קבר; יצחק מוצא שידוך; אברהם נפטר אף הוא - זה קורה בפרשת השבוע

בחברון נפטרה שרה בגיל 127, ואברהם האבל מחפש חלקת קבר לאשתו. תושבי המקום, החיתיים, מציעים לו חלקת קבורה בחינם; הוא מסרב ורוכש מחיתי אחר בשם עפרון את מערת המכפלה בסכום עתק: ארבע מאות שקל כסף.
אברהם זקן בא בימים, והגיעה השעה לחפש אחר בת-זוג מתאימה לבנו אהובו, יצחק. הוא קורא לעבדו המסור אליעזר ומשביע אותו: צא אל ארץ מולדתי ומצא שם שידוך מתאים. אם הנערה לא תרצה לבוא עמי לארץ כנען, האם אקח את בנך לחרן? שואל אליעזר, ואברהם משיב בשלילה מוחלטת. בורא העולם ישלח את מלאכו לפניך ותמצא שידוך מתאים, הוא מוסיף. העבד המסור נשבע שאכן כך יעשה.
אל העיר ארם נהרים מגיע אליעזר לפנות ערב כשעמו עשרה גמלים וכל טוב. הוא עומד ליד הבאר ונושא תפילה לבורא עולם: בנות העיר יוצאות לשאוב מים. אבקש מהן להשקות אותי מים, והנערה אשר תעשה זאת ברצון ואף תאמר "שתה, וגם את גמליך אשקה", היא תהיה כלתו של יצחק.
עוד תפילתו על שפתיו, ונערה יפת תואר הגיעה אל הבאר. היתה זו רבקה, נכדתו של נחור – אחי אברהם. אליעזר מבקש ממנה להשקותו מים; היא אומרת "שתה, וגם לגמליך אשאב"; העבד הנפעם ממהר להעניק לה תכשיטים כמתנה.
רבקה מזמינה את אליעזר לבית הוריה שם הוא מגולל את סיפורו. רבקה מביעה הסכמה נלהבת לשידוך, ומשפחת רבקה שולחת אותה עם אליעזר בברכות ובאיחולים.
אל כנען שבה השיירה לפנות ערב ובאותה העת עמד יצחק בשדה והתפלל. כשראתה אותו רבקה, ירדה מן הגמל וכיסתה את ראשה לכבודו.
יצחק מביא את כלתו, רבקה, אל אוהל אמו; הוא נושא אותה לאישה, ואוהב אותה.
אברהם נושא אישה נוספת בשם קטורה, וגם היא יולדת לו בנים. בגיל 175 הוא נפטר מן העולם, ונקבר בחלקה שרכש בעצמו: מערת המכפלה.
גם לישמעאל נולדים בנים, והוא נפטר בגיל 1
באדיבות אתר חב"ד - http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/584749