יום ראשון, 27 באפריל 2014
יום שישי, 25 באפריל 2014
דבר תורה פרשת קדושים
נושאי הפרשה - פרשת קדושים
מתוך אתר חב"ד - http://www.chabad.org.il/
קדושה יתירה לישראל (יט, א-ב)
פרשתנו פותחת במעין שנסתיימה הפרשה הקודמת: "קדושים תהיו". וגם הסיבה בפסוק זה ברורה ומודגשת: "כי קדוש אני". חובה על ישראל להיות מופרשים מן העריות ומן העבירות, בגלל קירבתם המיוחדת לקדושת הבורא.
דינים שונים (יט, ג-יט)
- "איש אמו ואביו תיראו" - התורה מקדימה יראת האם לעומת הפסוק "כבד את אביך ואת אמך", שם מקדימה את כיבוד האב, כיוון שעל-פי רוב ירא הבן מאביו יותר מאמו ומכבד את האם יותר מן האב.
- "ואת שבתותי תשמורו" - התורה ממשיכה באותו פסוק בו אנו מצווים על יראת ההורים ומזהירה על שמירת השבת, לומר שאף אם ההורים מצווים לעבור על דבר ה' ולחלל את השבת אין לשמוע להם בכך.
- איסור עבודה זרה.
- אכילת זבח השלמים מותרת רק בשני הימים שלאחר ההקרבה.
- בעת הקציר, יש להשאיר את פאת השדה ללוקטים עניים, וכן את השיבולים הבודדים, אחד או שניים, הנושרים מידי הקוצרים.
- גם בכרם, יש להשאיר לעניים עוללות - הם אשכולות בעלות מבנה חסר, ואת הפרט - הם הענבים הנופלים בשעת הבציר.
- אסור לגנוב ממון או שווה-ממון (איסור גניבה שבעשרת הדיברות מתייחס לגניבת נפש), לכחש בפיקדון או בהלוואה ולשקר בשבועה או בכל אופן הקשור לענייני ממונות.
- אסור להישבע לשקר.
- אין לעכב שכר שכיר ואסור לגזול.
- אסור לקלל שום אדם.
- אין לתת מכשול לפני עוור. משמעותו הרחבה של האיסור, כי אסור להטעות, להשיא עצה מטעה, לאדם שאינו מתמצא בתחום מסוים.
- יש לשפוט בצדק: לא להטות לטובת הדל בגלל מסכנותו ולא לטובת העשיר בגלל כוחו.
- אין לעסוק ברכילות.
- "לא תעמוד על דם רעך": אין לעמוד מן הצד כאשר אדם עלול למות ואנו יכולים להצילו.
- אסורה שנאת אחים.
- יש להוכיח את העובר עבירה.
- אסור לנקום - להשיב לאדם כגמולו, ואסור לנטור - להזכיר לאדם כי נהג בנו שלא כראוי אך אנו נוהגים אחרת.
- "ואהבת לרעך כמוך".
- אסור הרבעה בבעלי חיים, איסור כלאיים (כמו גפן וחיטה) בגידולי קרקע ואיסור שעטנז (צמר ופשתים) באריגים.
אשם שפחה חרופה (יט, כ-כב)
השוכב עם 'שפחה חרופה', היא שפחה ששוחררה למחצה, אינו חייב מיתה, כי עדיין אינה ככל בת ישראל , אך חייב בהבאת קורבן אשם.
פירות עורלה ושנה רביעית (יט, כג-כה)
הנוטע אילן, לא יאכל את פירותיו שלוש שנים ראשונות. בשנה הרביעית הפירות מותרים, אך מוגדרים "קודש הילולים לה'". חובה לעלות את הפירות לירושלים ולאוכלם שם בטהרה. אפשר גם לפדות את הפרות בשווים הכספי, ובכסף זה לקנות דברי מאכל אחרים ולאכול אותם בירושלים.
הקב"ה מבטיח כי שמירת מצוות אלו יביאו ברכה בפרי הארץ.
דינים שונים (יט, כו-לז)
- "לא תאכלו על הדם" - חז"ל למדו מפסוק זה איסורים רבים, ביניהם איסור אכילת קורבן לפני זריקת דמו אל המזבח; איסור אכילת בהמה לאחר השחיטה אך קודם שתמות.
- אין לעסוק בחיזוי עתידות על צורותיו השונות.
- אין לגלח את פאות הראש ולהשוותן מעל גובה האוזן.
- אין לגלח בתער את הזקן.
- אסור לשרוט בבשר כאות אבל או לקעקע בעור.
- אסור למסור את הבת לזנות.
- לשמור את קדושת השבת.
- לנהוג קדושה במקדש.
- אין לפנות אל האוב והידעוני - סוגים שונים של חוזי עתידות בכוח הטומאה.
- יש לכבד תלמידי חכמים זקנים.
- אסור לבזות את הגר.
- חובה להקפיד כעל מסחר הגון וישר ולא לרמות במשקל או במידה.
איסור מולך, אובות וידעונים (כ, א-ז)
הקב"ה אוסר לנהוג כמנהגי הגויים העושים מדורה ומעבירים מעליה את הילדים. זוהי עבודה זרה ומשה 'מולך'. דינו של עובר איסור זה - מיתה. ה' מזהיר, שאם הסובבים את אותו עובר עבירה יעלימו עיניהם מהאיסור החמור שעבר ולא יביאוהו לדין, הוא בעצמו, הקב"ה, יפרע מאותו אדם ומכל משפחתו והסובבים אותו.
כך גם מזהירה שוב התורה את הפונים אל האובות והידעונים. אלו כאמור סוגים שונים של חוזי עתידות בכוח הטומאה.
קדושת הבית היהודי (כ, ח-כד)
הקב"ה שב ומצווה את בני-ישראל על קדושתם. התורה מפרטת בהקשר זה דינים נוספים הקשורים לגילוי עריות בתוך המשפחה וכן איסורי נידה, משכב זכר ובהמה.
גם בפרשיה זו, קושרת התורה בין ירושת הארץ הטובה, ארץ ישראל זבת חלב ודבש מהגויים שמעשיהם רעים, לבין ההזהרה כי באם ינהגו ישראל במנהגים אלו, יגורשו אף הם מן הארץ.
קדושה גם במאכל (כ, כה-כו)
קדושת ישראל מקבלת ביטוי גם בשמירה על כשרות האוכל. וכך מצווה התורה להבדיל בין הבהמה והעוף הטהורים לבין הטמאים. קדושה זו מייחדת את ישראל מהעמים.
דין האוב והידעוני (כ, כז)
התורה אסרה כבר קודם את הפנייה אל האוב והידעוני וכאן היא מלמדת כי דינם מיתה בסקילה.
(בפרשה 64 פסוקים. )
יום שלישי, 15 באפריל 2014
יום שני, 14 באפריל 2014
עד מתי מותר לאיכול חמץ ועד מתי זמן ביעור חמץ
זמני היום
סוף זמן אכילת חמץ: בשעה 10:30 (ויש מחמירים - 10:00).
[מאתר YNET}
יום שישי, 11 באפריל 2014
יום חמישי, 10 באפריל 2014
יום שלישי, 1 באפריל 2014
בסיסה בשישה ראש חודש ניסן הקמת המשכן
בס"ד א"א"א
בסיסה/בשישה
בר"ח ניסן נהגו בני קהילות טוניס וטריפולי לחגוג את הקמת המשכן בטקס מיוחד ומסוגל לכל הישועות
הנקרא "בסיסה/בשישה".
ישנה תערובת מחמשת מיני דגן שאליה יוצקים שמן ,סוכר,תמרים ,סוכריות,תכשיטי זהב כזכר לטיט שממנו הוקם המקדש
ולזכר מעשי הצדקה של הנשים שנתנו את זהבן לטובת בניית המקדש.
לוקחים מפתח ומבקשים משאלות שכשם שהקב"ה זיכנו להיכנס בשערי המקדש ופתח לנו את כל השערים כך הקב"ה
יפתח לנו את כל השערים ויבנה את בית מקדשנו ויחיש גאולתנו במהרה בימנו אמן!
טועמים מהבלילה{טעימה עד מאוד} ומברכים על המחיה,וניגשים לסעודת מצווה כיד המלך!
המנהג נוסד ע"י הכוהנים ששמשו בבית המקדש ובעל סגולות לפתוח את כל השערים!
ובא לציון גואל - אמן!!!
בסיסה - ויקפדיה
בסיסה (נכתב גם בשישה, בערבית: بسيسة) היא מאכל סמלי יהודי-טריפוליטאי ותוניסאי. בראש
חודש ניסן אוכלים גרגרי חיטה
(ויש הטוענים
גם שעורה) קלויים וטחונים בתוספת
של זרעי תבלין שונים כגון קימל וכוסברה, שקדים, תמרים וכדומה,
המעורבבים עם שמן.
יהודי לוב נוהגים
לאכול בין כל חג וחג מאכל כלשהו המקשר את החג שעבר לחג הבא. כך, בטקס הבסיסה
מקשרים את חג הפורים
ביהדות תוניסיה נוהגים
לסגור את דלתות הבית בליל ראש חודש ניסן ולא לתת לאיש לצאת עד לבוקר המחרת. כמו כן
את מאכל
הבשישה אסור להוציא מחוץ לבית אלא רק למחרת. יהודי
תוניסיה מכינים את המאכל גם ביום טו בשבט.
ככלל, טקס הבסיסה קשור
להתחלות חדשות, שכן בראש חודש ניסן הסתיימה מלאכת המשכן-חנוכת המשכן וכתוב שם שמשה
רבנו
עשה סולת בלולה בשמן
והבסיסה זה בדיוק סולת בלולה בשמן- במדבר היה להם רק סולת שמן ותמרים לכן זה מה
שהם עשו.
בפרט יש הנוהגים לבצע את הטקס בכניסה לבית
חדש או בלידה.
הטקס מתבצע בערבוב הבסיסה
בעזרת מפתח, המסמל את פתיחת השנה הבאה. במקום מפתח אפשר גם לערבב את הבסיסה עם
חפצים אחרים העשויים
מתכת, כגון צמיד יד, עם זאת מפתח הוא החפץ הנפוץ ביותר. נהוג שאבי המשפחה מערבב את
העיסה,
בזמן שהאם יוצקת את השמן על העיסה ועל ידיו. תוך כדי
הערבוב אומר האב:
יא פתח בלא מפתח - הו, הפותח בלא מפתח
יא עטאי בלא מנא - הו, הנותן בלא תמורה
ארזקנה ורזק מננה - תן (פרנס) לנו וְנִתֵּן לאחרים
ורזק לעביד לכולולנה - ותן לכלנו, המאמינים.
וקוראים את הקטע של סיום מלאכת המשכן בפרשת פקודי
על פי מנהג אחר
יַא פַתָּאח - הו הפותח (אתה ה')
בְּלָא מַפְתָאח - בלי מפתח
תַרְזַקְנָה - תן לנו מטובך
וּתַרְזַק מַנָּה - וניתן גם אנו (לאחרים)
יַא עַטָּאי - אתה הנותן
בְּלָא מַנָּה - בלא תמורה
ויש המוסיפים
עַקְבָּאל דָאִיר - כה לחי
כִיר מִן הַסְנָה - טוב יותר מן השנה (הזאת)
על פי מנהג אחר:
יַא פֶצַ'ח
בְּלַא נֶפְצַ'ח
יַא עַטַעִי
בְּלַא מְנַאי
עָר זִיקְנַא
וָוזִיקְמַנַא
על פי מנהג אחר:
דור דור יא נפתח
חלילנה אל באב אל מנאח
יש הנוהגים שֶאֵם המשפחה
משאירה תכשיטי זהב מטבעות כסף ומפתח הבית לאיחולי הצלחה. יש האומרים שהזהב הוא זכר
למה
שנתרם להקמת המשכן
ויש האומרים שהוא סגולה לפרנסה טובה. כמו כן נהוג לברך בברכת
"שנהיה כולנו חיים ובריאים ופרחנין"
(שמחים בערבית). - מתוך ויקפדיה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)