בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון באיור מהמאה ה-19

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר לפי המקרא נבנה בהר המוריהבירושלים על ידי שלמה המלך באמצע מאה ה-10 לפנה"ס,‏^[1] ועמד על כנו עד לשנת 586 לפנה"ס, ועל פי פרשנות ומסורת חז"ל עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס), ואז נחרב בידי נבוכדנצר מלך בבל.

בהיעדר יכולת לערוך חפירות ארכאולוגיות בשטח הר הבית, אין עדויות ארכאולוגיות לבית המקדש הראשון. עם זאת, רוב החוקרים מניחים שהתקיים במקום מקדש, אם כי השוללים את קיומה של ממלכת ישראל המאוחדת מניחים שהוא נבנה בתקופות מאוחרות יותר.

תוכן עניינים   [הסתרה]  1 מבנה המקדש 1.1 בניית המקדש 1.2 רכישת הקרקע וחומרי הבנייה 1.3 הבנייה 1.4 חלקי המקדש 1.4.1 האולם 1.4.2 ההיכל 1.4.3 הדביר 1.5 חדרים נוספים וחצרות המקדש 2 מיקום המקדש 3 פולחן מחוץ למקדש 4 ביזת בית המקדש 5 החורבן 5.1 הסיבות לחורבן 6 ראו גם 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים

[עריכה]מבנה המקדש

ערך מורחב – מקדש שלמה

[עריכה]בניית המקדש

מבנה המקדש, על פי ביאור התנ"ך - חתך ממזרח למערב

מבנה המקדש, על פי ביאור התנ"ך - חתך מצפון לדרום

[עריכה]רכישת הקרקע וחומרי הבנייה

על פי המסופר בספר דברי הימים, דוד המלך, לפני מותו, סיפק את החומרים שנדרשו לבניית המקדש, ואף רכש את השטח עליו עתיד היה להיבנות בית המקדש הראשון מארוונה, המלך היבוסי (ארוונה לא היה שמו של המלך אלא הביטוי "מלך" ביבוסית). רכישת הקרקע מתוארת בספר שמואל:

	(18) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַיהוָה מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן ארניה (קרי: אֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי; (19) וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה; (20) וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו, וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה; (21) וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ, וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם; (22) וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו, רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים; (23) הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶך לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ; (24) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי, עֹלוֹת חִנָּם, וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים; (25) וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְהוָה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל.
– שמואל-ב, פרק כ"ד, פסוקים יח ואילך.

כן מתואר האירוע בספר דברי הימים:

	וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית יְהוָה זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל, כִּי לָרֹב הָיָה, וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף.
– דברי הימים א, פרק כ"ב, פסוק יד.

ובהמשכו נאמר עוד:

	(3) וְעוֹד, בִּרְצוֹתִי בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ לִי סְגֻלָּה, זָהָב וָכָסֶף נָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי לְמַעְלָה מִכָּל הֲכִינוֹתִי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ; (4) שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב מִזְּהַב אוֹפִיר וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים; (5) לַזָּהָב לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וּלְכָל מְלָאכָה בְּיַד חָרָשִׁים, וּמִי מִתְנַדֵּב לְמַלֹּאות יָדוֹ הַיּוֹם לַיהוָה.
– דברי הימים א' פרק כ"ט, פסוקים ג-ד.

ובספר דברי הימים נאמר:

	וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי.
– ספר דברי הימים-ב, פרק ג, פסוק א.

לאחר מותו של דוד והמלכת שלמה המלך אסף גם הוא חומרי בנייה לצורך בניין המקדש - בעיקר אבנים שנחצבו על ידי מומחים מצור. כמו כן ייבא שלמה עציארז הלבנון שהובאו בדרך הים לחוף יפו (כנראה לנמל שעמד במיקום של תל קסילה - אתר מוזיאון ארץ ישראל שברמת אביב) ומשם בשיירות לירושלים. עצים אלה נרכשו מחירם מלך צור, כפי שמסור בספר מלכים:

	(15) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ, כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים; (16) וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר; (17) אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (קרי: רַגְלָי); (18) וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב, אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע; (19) וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי; (20) וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים; (21) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד, וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל-הָעָם הָרָב הַזֶּה; (22) וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר: שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי, אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים; (23) עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן הַלְּבָנוֹן יָמָּה וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם וְאַתָּה תִשָּׂא, וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי; (24) וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה, עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל-חֶפְצוֹ; (25) וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית, כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם, שָׁנָה בְשָׁנָה.
– מלכים-א פרק ה, טו-כה.

[עריכה]הבנייה

תיאור בניית המקדש מפורט בספר מלכים. עבודות הבנייה בוצעו בהנחייתו של אומן בשם חירם ממטה נפתלי שהיה מלך צור, בשנה הרביעית למלכותו של שלמה, במלאכה השתתפו כ150,000 איש ביניהם 80,000 חוצבים ו70,000 סבלים‏^[2]‏^[3] כמס אשר גבה שלמה. הבית נבנה אבן והתיקרות ארזים. כמו כן צופו קירות הבית מבפנים ארזים על מנת שיוכלו לצפותם זהב.

בחודש בול (חשון) בשנה האחת עשרה למלכותו של שלמה, שבע וחצי שנים לאחר תחילת הבנייה נשלמה בניית המקדש.

בניית המקדש מתוארת גם היא בספר :

	(14) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ; (15) וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד-קִירוֹת הַסִּפֻּן,צִפָּה עֵץ מִבָּיִת, וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים; (16) וַיִּבֶן אֶת עֶשְׂרִים אַמָּה מירכותי (קרי: מִיַּרְכְּתֵי) הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִן הַקַּרְקַע עַד הַקִּירוֹת, וַיִּבֶן לוֹ מִבַּיִת לִדְבִיר לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים; (17) וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי; (18) וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים, הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה; (19) וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; (20) וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר, וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶז; (21) וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה זָהָב סָגוּר, וַיְעַבֵּר ברתיקות (קרי: בְּרַתּוּקוֹת) זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר וַיְצַפֵּהוּ זָהָב; (22) וְאֶת כָּל הַבַּיִת צִפָּה זָהָב, עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת, וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב; (23) וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ; (24) וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית, עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו; (25) וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי, מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים; (26) קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה, וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי; (27) וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי, וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל-כָּנָף; (28) וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב; (29) וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן; (30) וְאֶת-קַרְקַע הַבַּיִת צִפָּה זָהָב לִפְנִימָה וְלַחִיצוֹן; (31) וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן, הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית; (32)וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב, וַיָּרֶד עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב; (33) וְכֵן עָשָׂה לְפֶתַח הַהֵיכָל מְזוּזוֹת עֲצֵי שָׁמֶן מֵאֵת רְבִעִית; (34) וּשְׁתֵּי דַלְתוֹת עֲצֵי בְרוֹשִׁים, שְׁנֵי צְלָעִים הַדֶּלֶת הָאַחַת גְּלִילִים וּשְׁנֵי קְלָעִים הַדֶּלֶת הַשֵּׁנִית גְּלִילִים; (35) וְקָלַע כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטֻרֵי צִצִּים, וְצִפָּה זָהָב מְיֻשָּׁר עַל הַמְּחֻקֶּה; (36) וַיִּבֶן אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית, וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים; (37) בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית יְהוָה בְּיֶרַח זִו; (38) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָו, וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים.
– מלכים א, פרק ו, פסוקים יד-לח.

מבנה המקדש מתואר כבעל גובה של 30 אמות, אורך של 60 אמות ורוחב של 20 אמות. ההערכות של גודל האמה נעות לרוב בין 42-60 סנטימטר, ועל פי כך גובהו כ-12.5-18 מטרים, אורכו כ-25-36 ורוחבו כ-8.4-12 מטרים.

[עריכה]חלקי המקדש

בדומה לארכיטקטורה של מקדש מגדול, היו במקדש 3 חלקים עיקריים:

• האולם - המבוא למקדש.
• ההיכל - המקום העיקרי לעבודת הפולחן הרגילה.
• הדביר (קודש הקודשים) - משכן ארון הברית והכרובים עשויי הזהב שנבנו על ידי שלמה.

הדביר עמד על "אבן השתייה" שזוהי אותה האבן השוכנת היום בתוך כיפת הסלע ושימשה לו כדוכן. בחצר המקדש עמד מזבח הנחושת להקרבת קורבנות, ולפני הכניסה לדביר עמד מזבח ארזים מצופה זהב, שעליו היו מקטירים קטורת.

בית המקדש היה סמוך לבית המלך ותפס חלק ניכר משטח העיר. הוא עלה בהדרו על כל בתי הפולחן בישראל. הבנייה באבנים מסותתות ומעצי ארז וכן מעשי האומנות בתוך המקדש ומערכת כלי הפולחן, היוו חידוש באדריכלות הישראלית בימים ההם. סגנון הבנייה היה מצרי.

[עריכה]האולם

אולם הכניסה עמד במזרח המבנה. אורכו 20 אמות ורוחבו 10 אמות. גובהו של האולם 120 אמות והוא היווה למעשה מגדל. בקדמת האולם עמדו שני עמודים שנקראו יכין ובועז שגובהם 18 אמות וראשם היה מגולף בצורת שושן כמסופר בספר מלכים:

	וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז (22) וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן, וַתִּתֹּם מְלֶאכֶת הָעַמּוּדִים.
– מלכים-א, פרק ז, פסוקים כא-כב

[עריכה]ההיכל

רוחבו של ההיכל היה 20 אמות ואורכו 40 אמות. קירותיו צופו עצי ארז שצופו זהב. רצפתו של ההיכל הייתה עשויה עץ ברוש ושרשרת זהב הפרידה בין ההיכל לבין הדביר. דלתות ההיכל היו עשויות עץ זית ומשקופיהם ברוש. הדלתות שהפרידו בין הדביר להיכל היו עשויות עץ זית.

[עריכה]הדביר

מידות הדביר היו מרובעות - 20 אמה רוחבו, 20 אמה גובהו, ו-20 אמה אורכו. ההסבר שניתן להבדל בין גובה הדביר לגובה בית המקדש (30 אמה), היה שרצפת הדביר הייתה מוגבהת מעל רצפת ההיכל והאולם ב-10 אמות. רצפת הדביר הייתה עשויה עץ ארז, וקירותיו ותקרתו מצופים זהב. באולם הונח ארון הברית ומצידיו הוצבו שני כרובים עשויים עץ זית (עץ שמן) מצופי זהב שגובהם 10 אמות והם פונים אחד לעבר השני. מוטת כנפי כל אחד מהכרובים 5 אמות. הכרובים עמדו צמודים לקירות הדביר, וכנפיהם נגעו אחת בשנייה במרכז. לדביר לא היו חלונות. הדביר שימש מקום משכן לארון הברית, שבתוכו היו לוחות הברית (ושברי הלוחות הראשונים.) הדביר-קודש הקודשים-היה המקום הקדוש ביותר בבית המקדש: לקודש הקודשים היה נכנס רק הכוהן הגדול (ולא הכוהנים האחרים)ורק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים.

[עריכה]חדרים נוספים וחצרות המקדש

סביב המקדש נבנו חדרי אחסון שגובהם היה בין קומה אחת לשתי קומות. בקדמת המקדש עמדה חצר ששימשה את הכוהנים ובה ניצבו ים הנחושת ומזבח הנחושת. מזרחית לחצר הכהנים היתה החצר הגדולה בה התכנס העם לצורך עבודת האלוהים, כאמור בספר ירמיהו פרק י"ט פסוק 14: "וַיַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית יְהוָה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל הָעָם".

[עריכה]מיקום המקדש

מיקום המקדש הראשון היה במרכזו של הר הבית אך המיקום המדויק אינו ידוע. ישנה מחלוקת בין המלומדים בדבר המיקום המדויק של הדביר. חלק סוברים כי הדביר היה ממוקם במקום בו מצויה כיום כיפת הסלע, ואילו אחרים סבורים כי מזבח הנחושת עמד במקום בו מצויה כיום אבן השתיה ואילו הדביר עמד מערבה ממנה.

[עריכה]פולחן מחוץ למקדש

לצד הפולחן בבית המקדש התקיימו מקומות פולחן נוספים ברחבי ארץ ישראל, חלקם מתוארים במקרא וחלקם נחשפו בחפירות ארכאולוגיות.

בחקר ביקורת המקרא ישנן דעות שונות אימתי הונהג בישראל איחוד הפולחן, ובלשונם "דויטרונומיזם", בו נהפך הפולחן מחוץ לבית המקדש בירושלים כחטא וכאיסור. מקובל לתארך אותו לתקופת יאשיהו, המאה ה-7 לפנה"ס, ימי בית ראשון.

[עריכה]ביזת בית המקדש

ציור של המקדש - כריסטיאן ואן אדריכם (1584).

על פי המסופר בתנ"ך נבזז בית המקדש הראשון מספר פעמים:

• הביזה הראשונה של בית המקדש התרחשה על ידי פרעה שישק מלך מצרים כמתואר בספר מלכים:

	(25) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם; (26) וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הכֹּל לָקָח, וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה; (27) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת, וְהִפְקִיד עַל-יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ.
– מלכים-א פרק י"ד פסוקים כה-כו.

• ביזה נוספת אירעה על ידי יואש מלך ישראל, על פי המסופר בספר מלכים:

	(13) וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ, ויבאו (קרי: וַיָּבֹא), יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה; (14) וְלָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית יְהוָה וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת, וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה.
– מלכים-ב' י"ד פסוקים יג-יד.

• המלך אחז מלך יהודה בעצמו בזז את כלי המקדש, כאמרו בספר מלכים ב' ט"ז, פסוק 8:

"וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית יְהוָה וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶך, וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד;"

וכן בהמשך, כמסופר בפסוקים 17 - 18 בזז עוד מאוצרות בית המקדש:

" (17) וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכוֹנֹת וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם ואת (קרי: אֶת) הַכִּיֹּר וְאֶת-הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ, וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים; (18) וְאֶת-מיסך (קרי: מוּסַךְ) הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר-בָּנוּ בַבַּיִת וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית יְהוָה, מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר;"

• אף המלך חזקיהו השתמש באוצרות המקדש על מנת לשלם לסנחריב מלך אשור, כמתואר בספר מלכים ב' י"ח, פסוקים 15 - 16:

"(15) וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית יְהוָה, וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ; (16) בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר."

[עריכה]החורבן

בית המקדש הראשון עמד על תלו כארבע מאות ועשר שנים עד שהועלה באש בשנת 586 לפנה"ס, בחודש אב, על ידי נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנאצר מלךבבל, שכבש את ירושלים והחריבה. חורבן הבית סיים את תקופת בית ראשון. במהלך גלות בבל, פסק בית המקדש לשמש בית רוחני ליהודים. כלי המקדשנבזזו ונלקחו לבבל, כפי שמסופר בספר מלכים ב: "(8) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם; (9) וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ." (ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים ח'-ט')

המסורת היהודית, מתארכת בהתאם את חורבן בית ראשון לשנת ג'של"ח (422 לפנה"ס). במקורות הקדומים יותר קיימת אי-בהירות לגבי יום החורבן; המקראמזכיר תאריכים מעט שונים לגבי חורבן בית המקדש הראשון: על פי ספר מלכים ב' (כה, ח) - חרב הבית בז' באב, ואילו על פי ספר ירמיהו (נב, יב) - נחרב הבית בי' באב. חז"ל יישבו סתירה זו בתלמוד הבבלי: "ותניא: אי אפשר לומר בשבעה, שהרי כבר נאמר בעשור; ואי אפשר לומר בעשור, שהרי כבר נאמר בשבעה; הא כיצד? בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני. ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האוּר, והיה דולק והולך כל היום כולו שנאמר: "אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב" (ספר ירמיהו, פרק ו', ד')." (מסכת תענית, דף כ"ט, א')

למעשה התענית נקבעה לט' באב, שבו התחילה השריפה בבית המקדש, אך לדעת רבי יוחנן, מן הראוי היה לקבוע את התאריך בעשרה באב "מפני שרובו שלהיכל בו נשרף".

[עריכה]הסיבות לחורבן

המקרא וחז"ל זקפו את חורבן בית המקדש הראשון לחטאיו של עם ישראל ולריקבון מוסרי. על פי המקרא, עיקרו של החטא היה המנגנון השלטוני שהושחת. השופטים רודפים שוחד ושלמונים, השרים סוררים, חברי גנבים ומושחתים (ישעיה פרק א' כ"ג). הכהנים וחכמי העם עובדים עבודה זרה בבית המקדש עצמו. (יחזקאל פרק ח'). ואולם ירמיהו זוקף את הרס ממלכת יהודה גם לחובת המדיניות של מלכי יהודה האחרונים, שסמכו על "משענת קנה רצוץ" וכרתו ברית עםמצרים המתפוררת כנגד בבל שהייתה אז בשיא כוחה הצבאי והמדיני.

על פי חז"ל חרב בית המקדש הראשון בשל שלוש עבירות חמורות שהיו בעם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

[עריכה]ראו גם

• תקופת בית ראשון
• בית המקדש
• בית המקדש השני
• מבנה בית המקדש
• מסכת כלים (כלי המקדש)

[עריכה]קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מקדש שלמה

• סיור וירטואלי בבית המקדש הראשון בתלת מימד - מתוך אתר בית המקדש, עברית.
• בית המקדש הראשון
• דגם של מקדש שלמה
• בית המקדש הראשון

[עריכה]הערות שוליים

1. ^ ראו: יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים, הוצאת כרטא, 1974, עמ' 74-73.
2. ^ על-פי התיאור בספר מלכים, עסקו בהכנת האבנים ובהובלתן 150,000 איש – בהם 80,000 חוצבים ו- 70,000 סבלים!
3. ^ וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר
   מלכים א, ה, כט.

ב'תתקכ"ח-ג'של"ח - בית המקדש הראשון

בתי מקדש בהיסטוריה היהודית
משכנים	משכן משה • משכן גלגל • משכן שילה • משכן נוב • משכן גבעון
בתי מקדש	בית המקדש הראשון • בית המקדש השני ומקדש הורדוס
מקדשים חיצוניים	הבמות • מקדשי ממלכת ישראל • מקדש חוניו • מקדש יב
אחרים	מצוות בניין בית המקדש • מבנה בית המקדש • בית המקדש השלישי • בית המקדש של יוליאנוס

קטגוריות:

• בית המקדש
• אתרי עלייה לרגל (יהדות)
• מוסדות יהודיים
• הר הבית
• ירושלים: מבנים
• מבני דת
• מקדשים בהיסטוריה היהודית

משובים קודמים

באדיבות אתר ויקפדיה -

עובדים זרים גונבים

אתמול בערב גנבו לי את האייפון, חטפו לי אותו בכח מהיד, שמעתי שזה נקרא שוד. הארלם, ריו אולי שכם. עכשיו גם בתל אביב. דקה וחצי מרוטשילד עוד לא עשר בלילה, שני כהי עור מתקרבים, אני התמימה עוד לא מבינה, כשלפתע אחד מהם מתקרב קצת יותר מדי, חוטף בפראות את האייפון כשאני עוד באמצע החיוג ומתחיל לרוץ. כמובן שרצתי אחריו, אבל זה כמובן זה לא עזר ולשודדים שלום. בדיעבד הסתבר לי שזה רק קצה הקרחון. חזרתי הבייתה, נסערת, עוד קצת בהלם, שלפתי את השותף שלי מהמיטה וחייגתי באמצעות הטלפון שלו למשטרה. המשטרה דווקא הפתיעו לטובה ברצינות שגילו וצרפו אותי לסיור על מנת שנאתר את השודדים. נסענו לאזור התחנה המרכזית והתחלנו לתור אחר חשודים, הרגשתי כמו בסרט מתח משעמם, הרחובות היו הומים והיה זה חסר סיכוי. אחרי שערכו השוטרים חיפושים על כמה חשודים פוטנציאלים המשכנו לאזור אחר, מהעבר השני של מנחם בגין, אבל נראה כאילו הגענו למדינה אחרת. שכונת פחונים מאולתרים, כשבכל פחון מתגודדים מספר רב של עובדים זרים אולי מסתננים. שוב כולם נראים דומים. אחת השוטרות בקשה שנזהר כי באחד הפחונים התרוצץ בבהלה יל

ד קטן. לבסוף חזרנו לתחנת המשטרה בידיים ריקות. בסיור בשטחי התחנה המרכזית ובשכונת הפחונים, הממוקמת מרחק יריקה ממרכז תל אביב, התחוורה לעיני תמונה קשה של מציאות עקומה. מציאות שהרבה דיברו עליה, אבל עברה על ידי כמו עוד טרנד. המוני העובדים הזרים והמסתננים השתכנו באזור דרום תל אביב, קבעו את הימצאותם כעובדה ומשליטים בנחת טרור. הם גרים במבנים ארעיים, מתרבים, ניזונים מפשיעה, שוד, גניבה, אונס. בהתחלה התרכזה הפשיעה באזור בו שהו אחר כך התפשטה לאזורי מרכז תל אביב. המשטרה כבר חסרת אונים ומסתבר שהפשיעה בעיר הכפילה את עצמה פי שלוש בשנים האחרונות. נודע לי כי לא במקרה היו השוטרים ליד מקום הארוע ובאותו יום גם היה מקרה דומה ברחוב לינקולן הסמוך. ולפני כמה זמן גם שדדו חברה שלי בארוע שהיה מעט יותר אלים, וגם את אחותי ניסו לשדוד, ונזכרתי שגם לשכנים שלי פרצו 3 פעמים. אבל למה לא כשהעונש שהם מקבלים על גניבה יכול להגיע ל-3 ימים בלבד. השוטר החביב המליץ לי לקנות כלב כי הם לא מתעסקים עם כלבים והשוטרת סיפרה לי על האריתראי שתפס בשירותים של מסעדה ילדה בת 8 וליקק לה את הפנים והרשימה עוד ארוכה ואכזרית הרבה יותר. ואני שואלת למה, למה אני צריכה לחשוש ברחוב, בבית, לפרנס את חברות הביטוח, כשבסך הכל אני מבקשת שמי שנמצא פה באופן לא חוקי יתן על כך את הדין וימצא את עצמו בטיסה הראשונה בדרך הביתה. הבית שלו.

שבת קמפוס בר אילן

פרשת חיי שרה: שידוך שרה נפטרה, ואברהם רוכש חלקת קבר; יצחק מוצא שידוך; אברהם נפטר אף הוא - זה קורה בפרשת השבוע

בחברון נפטרה שרה בגיל 127, ואברהם האבל מחפש חלקת קבר לאשתו. תושבי המקום, החיתיים, מציעים לו חלקת קבורה בחינם; הוא מסרב ורוכש מחיתי אחר בשם עפרון את מערת המכפלה בסכום עתק: ארבע מאות שקל כסף. אברהם זקן בא בימים, והגיעה השעה לחפש אחר בת-זוג מתאימה לבנו אהובו, יצחק. הוא קורא לעבדו המסור אליעזר ומשביע אותו: צא אל ארץ מולדתי ומצא שם שידוך מתאים. אם הנערה לא תרצה לבוא עמי לארץ כנען, האם אקח את בנך לחרן? שואל אליעזר, ואברהם משיב בשלילה מוחלטת. בורא העולם ישלח את מלאכו לפניך ותמצא שידוך מתאים, הוא מוסיף. העבד המסור נשבע שאכן כך יעשה. אל העיר ארם נהרים מגיע אליעזר לפנות ערב כשעמו עשרה גמלים וכל טוב. הוא עומד ליד הבאר ונושא תפילה לבורא עולם: בנות העיר יוצאות לשאוב מים. אבקש מהן להשקות אותי מים, והנערה אשר תעשה זאת ברצון ואף תאמר "שתה, וגם את גמליך אשקה", היא תהיה כלתו של יצחק. עוד תפילתו על שפתיו, ונערה יפת תואר הגיעה אל הבאר. היתה זו רבקה, נכדתו של נחור – אחי אברהם. אליעזר מבקש ממנה להשקותו מים; היא אומרת "שתה, וגם לגמליך אשאב"; העבד הנפעם ממהר להעניק לה תכשיטים כמתנה. רבקה מזמינה את אליעזר לבית הוריה שם הוא מגולל את סיפורו. רבקה מביעה הסכמה נלהבת לשידוך, ומשפחת רבקה שולחת אותה עם אליעזר בברכות ובאיחולים. אל כנען שבה השיירה לפנות ערב ובאותה העת עמד יצחק בשדה והתפלל. כשראתה אותו רבקה, ירדה מן הגמל וכיסתה את ראשה לכבודו. יצחק מביא את כלתו, רבקה, אל אוהל אמו; הוא נושא אותה לאישה, ואוהב אותה. אברהם נושא אישה נוספת בשם קטורה, וגם היא יולדת לו בנים. בגיל 175 הוא נפטר מן העולם, ונקבר בחלקה שרכש בעצמו: מערת המכפלה. גם לישמעאל נולדים בנים, והוא נפטר בגיל 1 באדיבות אתר חב"ד - http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/584749

ברכות הנהנין

רחל אמנו

דף הבית >> רחל אימנו

רחל אימנו

יום פטירת רחל אמנו

יום פטירת רחל אמנו החל בי"א בחשון, התקדש מזה דורות כיום המסוגל לישועה. ביום זה עולים מידי שנה עשרות אלפים לקבר רחל, שם נערכת במקום ההילולה המסורתית. לרגל עליית ההמונים מתגייסים מוסדות קבר רחל, הפועלים במקום לאורך השנה תוך היערכות לוגיסטית ובטחונית, ההופכת קריטית על רקע מיקומו המבודד של קבר רחל.

מוסדות קבר רחל פועלים בקרב גורמי הדת והבטחון האחראים על המקום, להבטחת שלומם של העולים ותנאי העליה ביום ההילולה. מתנדבי העמותה מחלקים שתיה ומאפים חינם לציבור העולים הענק המונה 100,000 איש בקירוב.

לטובת אלפי איש מכל רחבי העולם, שאינם מסוגלים להגיע למקום, משדרת העמותה באתר זה את ההילולה הנערכת בקבר, וכן במעמד התפילה העולמי שיתקיים בשעה 4:30 אחה"צ.

כמו כן מפעילה העמותה את מוקד הישועות המופעל לאורך השנה 24 שעות ביממה לקבלת בקשות תפילה של רווקים/ות, זוגות עקרים, ונזקקי ישועה. ביום ההילולה מתוגבר מוקד הישועות בעקבות לחץ הפונים הגואה. זאת בעיקר על רקע סגולתו של רבי חיים פלאג'י, שהתפרסמה בשנים האחרונות, כי בזכות התרומה לקבר רחל ביום ההילולה זוכים לראות ישועות גדולות.

הצטרפו וטלו חלק

בהחזקת קברה של רחל אמנו

חייגו למוקד הישועות!

1800-800-863

באדיבות אתר הבית של קבר רחל אימנו -http://www.keverrachel.com/content.asp?lang=he&pageid=1

דברי תורה לפרשת נח מו"ר הרב יצחק גינזבורג + מו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו

דברי תורה לפרשת נח מו"ר הרב יצחק גינזבורג

דברים עמוקים ורמזים על הפרשה - מתוך "דבר תורה יומי" שכתב הרב עצמו. רמזים מתיבת נח לעבודת ה', כמו דברי הבעש"ט שצריך להפוך את הצרה לצהר.

ידוע ומבואר בחסידות (ראה דבר מלכות לפרשת נח תשנ"ב), שהנקודה העיקרית של פרשת בראשית היא בריאת העולם – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – ואילו הנקודה העיקרית של פרשת נח היא קיום העולם (לאחר המבול) – "עֹד כל ימי הארץ זרע וקציר וקֹר וחֹם וקיץ וחֹרף ויום ולילה לא ישבֹתו".

בריאת העולם נמשכת מאור החכמה, "כֻלם בחכמה עשית", ואילו קיום העולם נמשך מאור הכתר, אור המקיף, ממה שה' הוא ארך אפים, וגם בשעת רוגזו (לאחר עשרה דורות שהכעיסו לפניו), בהיותו "מתחרט" על בריאת העולם ו"חוזר בתשובה" (עיקר התשובה מן התורה היא עזיבת החטא – בריאת העולם, העלם והסתר הבורא מן הנברא) במחית כל היקום על ידי המבול, עדיין מוכן לקבל נחת רוח מנח וקרבנותיו ולהישבע לו שלעולם לא ישחית את מעשה ידיו. זהו מוסר ההשכל שעלינו ללמוד מפרשת נח גם בחיינו אנו – לנהוג תמיד במדת ארך אפים, ובפרט, לאחר שהצלחנו לחדש מציאות מה (לברוא עולם), לא להשחיתו (על רוע מעשיו-תוצאותיו), אלא לחזר על כל דרך אפשרית לקיימו ולתקנו.

 – שני הפסוקים: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו עולים יחד הוי' פעמים ריו, ו בחזקת ג, שעולה קיום פעמים ו בריבוע, כנגד ו ימי בראשית, וד"ל; הפסוק הראשון הוא המשולש של עג, כדלקמן, ועל כן הפסוק השני מתחיל מ-עד, להעלות את המשולש באחד, ודוק; בפסוק הראשון יש ז מלים ו-כח – זבמשולש , אותיות – בפסוק השני יש יד, ז-ז, מלים ו-מט – ז בריבוע, אותיות; הראש-תוך-סוף של כל יחידה של ז מלים עולה כפעמים קיום, ואילו שאר המלים עולות יו פעמים קיום; רו"ס הפסוק הראשון [אין לו אות אמצעית] – בץ – ורת"ס הפסוק השני –עםו – עולה יצחק, ח פעמים הוי', ואילו השאר עולה הריבוע הכפול של בן, הוי' פעמים יצחק – 

רק לאחר שהמציאות נבראת וגם הובטח לה קיום יכול להופיע מי שנשלח למציאות כדי לתקן אותה ולהביאה לתכליתה האלקית, אברהם אבינו, היהודי הראשון.

והנה, לאחר הבריאה, הכוללת השתלשלות הנבראים זה מזה וגם התלבשות כח הפועל בנפעל להוותו ולהחיותו (שלא יחזור, ברגע זה, להיות אין ואפס כמו לפני ששת ימי בראשית), בא סוד הקיום (ליקום, סוד יוסף – ו פעמים הוי' – המוסיף ממד אלקי עליון להתהוות וחיות המציאות) כהשראה מתמדת על המציאות (שלא יחזור, לעד, להיות אין ואפס כמו לפני ששת ימי בראשית; ההשראה מקיימת את ההתלבשות בתוך ההשתלשלות, ולכן הריבוע נשאר עיקר השלמות גם לאחר גילוי "מספר ההשראה", כדלקמן), בסוד "ונח מצא חן בעיני הוי'". מציאת החן בעיני ה' היינו השראת אור עליון על המציאות, כח אלקי המקיים את המציאות לעד.

על כן בא הרמז: הפסוק (האחרון של פרשת בראשית, הנעוץ בתחילת פרשת נח) "ונח מצא חן בעיני הוי'" עולה "מספר השראה", 421, שהוא הסכום של 15 בריבוע ו-14 בריבוע. [הפסוק הראשון של התורה – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" עולה מספר משולש, 2701, המשולש של 73, חכמה – "כלם בחכמה עשית", והוא סוד ההשתלשלות; המשפט השני של הפסוק השני – "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" עולה מספר ריבוע, 1369, 37 בריבוע, והוא סוד ההתלבשות בכח (עדיין בבחינת מרחף). מהפסוק השלישי והלאה: "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור...", ה"רוח אלקים" נמשכת בפנימיות המציאות להחיותה, בחינת רוח (אלקים) חיים].

ב. 

ראינו שנח מקיים בראשית. יש בזה שני רמזים נפלאים, בסוד "אלה תולדת נח נח...", ב פעמים נח, נחת רוח לעליונים ונחת רוח לתחתונים:

א. לכל מספר לא-זוגי יש "נקודה אמצעית". אם הנקודה האמצעית היא עדיין מספר לא-זוגי יש לה שוב נקודה אמצעית וכו', עד שבסוף מגיעים לנקודה אמצעית אחרונה, שהיא מספר זוגי (בקבלה, הנקודה האמצעית היא סוד המלכות, הנקבה, המוקפת אין-סוף זכרים, כאשר לכל נקבה [מספר זוגי] יש אין-סוף זכרים [מספרים לא-זוגיים], מבלי שתהיה שום חפיפה ביניהם כלל [נמצא שבכל זיווג הכלה היא הפרי הפנימי, בחינת "אחת היא יונתי תמתי", ואילו החתן הוא מורכב מאין-ספור קליפות מסביב, כאשר כל קליפה פנימית יותר "מתקרבת-מתחממת" יותר בחיזור-חיפוש אחר בת הזוג, ודוק). הנקודה האמצעית האחרונה של בראשית (913) היאנח (58)!

ב. בראשית במילוי המילוי: בית יוד תו ריש יוד שין אלף למד פא שין יוד נון יוד וו דלת תו וו = נח (58) בריבוע!

שני הרמזים הנ"ל הם בסוד "רצוא ושוב":

מה שכל מעשה בראשית מחזר אחר הנקודה האמצעית שלו, שרש ומקור התהוותו יש מאין ואפס המוחלט, היינו תנועה של רצוא, מלמטה למעלה. זהו נחת רוח לעליונים. סוד החיזור לשרש בת-הזוג, "אשת חיל עטרת בעלה", הוא ענין "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון" – "צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא". הרגשת ה"בראשית" היא שתמיד הוא נמצא בראשית הדרך, ושואף להשלמה (בת זוג). אך בסוף זוכה ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", בחינת נח (ולכן ליל שבת קדש הוא זמן הזיווג לבני תורה).

האריז"ל כותב שלכל שם קדוש, וכך לגבי כל מלה ומלה בלשון הקדש (שבעצם, כל תבות התורה הן שמות קדש כנודע), יש שני שלבים של התפתחות והתגלות – מילוי ומילוי המילוי. לכל זוג (בכל מלה יש פן זכרי ופן נקבי, כנודע מהבעל שם טוב) יש (בכח, סוד אותיות המילוי) בנים ובני בנים (שעד כאן רחמי האבות על הבנים, היינו גילוי ההתקשרות העצמית של האבות לבנים), בסוד "משם רֹעה אבן [אבנים היינו כינוי לאותיות המרכיבות-בונות מלים] ישראל" (אבן נדרש אבות ובנים, וכל אבן ראשי תבות אב בן נכד). והנה, "יפה כח הבן מכח האב" – מכח האב דווקא (היינו שהבן זוכה לכחו הרב מכח אביו דווקא). נמצא שהמשמעות של מילוי המילוי של תבת בראשית היינו הגילוי של שלמות הכח הטמון במעשה בראשית, כל ה"דור ישרים יברך" של "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם". והיינו תנועה של שוב – נחת רוח לתחתונים, נחת כל נברא ונברא מתולדותיו במציאות התחתונה. והיינו נח בריבוע דווקא, בסוד "ומספר את רֹבע ישראל", לשון רביעה להוליד תולדות.

ג.

"עשה לך תבת עצי גפר... וזה אשר תעשה אֹתה שלש מאות אמה אֹרך התבה חמשים אמה רֹחבה ושלשים אמה קומתה".

ידוע ממורנו הבעל שם טוב שכל הנאמר בתבת נח בא ללמדנו דעה בינה והשכל ביחס לעבודת ה' שלנו באמירת תבות התורה והתפלה. והעיקר – "בא אל התבה", להיכנס כולו, בכל כחות נפשו לכל תבה קדושה שמוציא מפיו (שאזי התבה עולה היא למעלה, בסוד "מי זאת עֹלה מן המדבר", ומעלה אתה את נפשו הצמאה של אומר התבה לאשתאבא בגופא דמלכא).

וממילא מובן הרמז המופיע בספה"ק שמדות התבה (שלש מאות אורך, חמשים רוחב, שלשים קומה), בהיותן מתורגמות לאותיות לשון הקדש, מרכיבות את התבה (תבת נח) לשן, רמז לשמירת הלשון, סגולת ההצלה ממי המבול הבאים להשחית את האדם-המדבר מעל פני האדמה. [סדר האותיות בצירוף לשן בא ללמדנו שקודם מורגש, לעין הרואה את שלמות התבה לאחר בנינה, הקומה של התבה, לאחר מכן האורך של התבה ולאחר מכן הרוחב של התבה, כידוע ומבואר במקום אחר בענין התפתחות המודעות, וד"ל].

כפי שראינו לעיל, נח קשור לבראשית. בענין המילוים (אודותם דובר לעיל), קיים מילוי פשוט קדום, כאשר לכל אות מ-כב אותיות הלשון יש אות אחת בלבד שמשמשת כעיקר המילוי שלה (שהיא עיקר ה"בכח" שלה). וביחס לאותיות בראשית: עיקר מילוי ה-ב הוא ב-י (בי בארמית היינו בית, נמצא שה-ת של מילוי בית טפלה ל-י), עיקר מילוי ה-ר הוא ב-ש, עיקר מלוי ה-א הוא ב-ל, עיקר מילוי ה-ש הוא ב-ן, עיקר מילוי ה-י הוא ב-ד, עיקר מילוי ה-ת הוא ב-ו. והנה, שש אותיות עיקר המילוי של בראשית מצטרפות לניב יד לשון, רמז ברור לפסוק "מות וחיים ביד לשון" (יד לשון = ת, שלמות הא-ב, כ בריבוע, האות החותמת את תבת בראשית עצמה;בראשית יד לשון = 1313 = תחית המתים). 

נמצא שתבת נח רומזת לדברי נעים זמירות ישראל: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". עד כאן חכמת המוסר, הרמוזה במדות התבה, העבודה של תיקון המדות. אך אחר כך צריך לבוא העיקר, הפנימיות, עבודת החסידות – "בא אל התבה" כנ"ל, החדרת אורות בכלים והעלאת הכלי, הגוף המתוקן, עד אין סוף, סוד תחית המתים כנ"ל. והיינו כהמשך דברי דוד: "סור מרע [שמירת הלשון, מדות התבה] ועשה טוב ['גם בלא דעת נפש לא טוב', התקשרות והתחברות לפנימיות ועצמיות התבה]".

ד. "צהר תעשה לתבה".

מי שהוא בבחינת אין יכול להפוך את הצרה לצהר, בסוד "עת צרה היא ליעקב, וממנה [עצמה, מהאותיות המרכיבות את התבה צרה, מהן היא מקבלת את כל מציאותה וחיותה, מהן תצמח] יושע", כמפורסם ממורנו הבעל שם טוב. הרי היכולת לפעול בסוד הצירוף תלויה בחכמה – "מצרף לחכמה" – בחינת כח מה, ביטול במציאות, אין.

במקום אחד מסביר הבעל שם טוב שעל מנת להפוך את הצרה לצהר צריך לעבור את כל חמשת הצירופים של אותיות הצר שלהן משמעות (חוץ מהצירוף הששי – רהץ – שאין לה משמעות, עד ביאת ינון, כידוע מר' אברהם אבולעפיא): צריך לרוץ לדבר מצוה –הרץ – ואזי נעשה מצרת הצר הצורר – צרה הצר – רצון חדש למעלה, המהפך את רצון הצר המקטרג – רצה, ועד שנעשה צהר, "עס ווערט ליכטיג", נעשה אור (כאן, למטה), בגילוי שע נהורין דאור פני מלך חיים.

והנה, ידוע בסוד הצירוף, שראשית כל צריכים לדעת להקביל נכון את שלש האותיות המצטרפות (בנדון דידן – הצר) כנגד חב"ד. לעניננו: ה-ר היא ראשית חכמה; ה-ה היא כנגד הבינה (ה עילאה שבשם); ה-צ היא כנגד הדעת (שרש הצדיק יסוד עולם הוא בדעת, כידוע בכוונת הלולב, שעולה מיסוד לדעת להמשיך משם את הטפה כו').

נמצא ש-ו הצירופים של ג אותיות הצר מקבילים ל-ו קצוות (שש מדות הלב) כך: חסד – רהץ; גבורה – הצר; תפארת – צרה; נצח –רצה; הוד – הרץ; יסוד – צהר.

תחילת העבודה היא בהוד, רגל שמאל ה"מנהיג" (בספר יצירה, ספר חכמת הצירוף) את חוש ההילוך (והריצה). וכן תחילת עבודת היום היא בהוד – "מודה אני לפניך", "הודו לה'", כידוע. וכן ראשית תיקון המדות היא במדת ההוד – הכרת הטוב (דע לומר תודה, בלב אמת). במדת ההוד מאיר האין של החכמה יותר מאשר בשאר מדות הלב.

ההוד – הרץ – עולה לגבורה – הצר – ושם, במקומו של הצר, מתגבר עליו (כידוע שההוד, ענף הגבורה, יותר חזק מהגבורה עצמה) ועל התוצאה-תולדה שלו, הצרה – "עת צרה ליעקב", מדת התפארת (יעקב בן יצחק, שבלעומת זה היינו הצרה בן הצר). הנצחון הוא בהפיכת הצרה לרצה, רצון חדש ב"עמק רום" (ספירת הנצח), בסוד ברכת "רצה" של תפלת שמונה עשרה (שבא בהמשך ל"שומע תפלה", הברכה הכללית, שכנגד ספירת התפארת, שבה מבקשים רחמים וישועה על כל הצרות שלא תבואנה לכלל ולפרט), המכוונת, בכוונות האר"י, לספירת הנצח, כנודע. ואזי נמשך ליסוד (העומד תחת התפארת, הצרה, "גופא ובריתא חשבינן חד") ונעשהצהר, "אור צדיקים ישמח" (ישמח – גילוי משיח; אור צדיקים ישמח = ימות המשיח = דוד מלך ישראל חי וקים [על ידי אור-צהר היסוד, הנעשה מצרה, המחיה ומקיים אותו] = אחדות פשוטה, סכום כל הריבועים מ-אחד עד אחד [הפירמידה של 13], כמבואר סוד זה במקום אחר).

 ה.

על "צהר תעשה לתבה" מסביר עוד הבעל שם טוב ש"צהר" הוא לשון צהרים (צהרים = משה, תוקף הבהירות של נשמות ישראל – "משה נתנבא ב'זה' [אספקלריא המאירה]"), "עצם היום" (של כניסת נח לתבה), עוצמת היום ("ויקרא אלהים לאור יום") ועצמות היום (צהרים עצם היום = עצמות). מי שזוכה להפוך את הצרה לצהר זוכה לגילוי של "כצאת השמש בגבֻרתו" (גברתו = תורה[אור]; בגברתו = תריג = משה רבינו; נמצא שה-ב של בגברתו היא היא בסוד ב הדברות הראשונים, אנכי ולא יהיה לך, שמפי הגבורה שמענום, בנוסף ל"תורה צוה לנו משה". והוא בסוד לקיחת משה את עצמות יוסף עמו, שבכך השלים את עצמו להיות משה רבינו = תריג, וד"ל).

והנה, "ואהביו כצאת השמש בגברתו" ת"י: "ורחמוהי צדיקיא יהון עתידין לאזהרא כזיהור יקריה על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כמפק שמשא בגבורתיה". סוד המספר 343 הוא "גשם נדבות" (הגשם של תחית המתים, שהוא טל חרמון. והוא השרש וגם התקון של הפעם הראשונה שמופיע גשם בתורה – "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" של מי המבול), שהוא ז בחזקת ג, "שבעתים כאור שבעת הימים". נמצא שזהו ענין הגילוי של "צהר תעשה לתבה" (צהר שמג = אברהם יצחק יעקב [ראשי התבות,צש = יצחק יעקב, השאר: הרמג = אברהם] = יא פעמים נח).

והנה, מספר זה – 343 – רמוז בהמשך הפסוק "צהר תעשה לתבה" – "ואל אמה...". מובא בספה"ק שאמה היא ראשי תבות "אלהינומלך העולם". מתוך התודעה ש"אלהינו מלך העולם" נמצא למעלה מראשנו, חופף עלינו תמיד (תודעת הכפה על הראש) באים לכלות הנפש – "ואל אמה תכלנה מלמעלה". אלהינו מלך העולם = 343! גילוי זה הוא גילוי הצהר, גילוי האור העצמי "כעצם השמים לטהר".

עד כאן למדנו שהפיכת הצרה לצהר תלויה במדת הביטול בנפש. אך עתה נוסף שעל מנת שעוצמת אור הצהר תגיע ל"כצאת השמש בגברתו" דרושה מדת האהבה, בכלות הנפש ממש – "ואהביו [דווקא] כצאת השמש בגברתו".

ומעתה, ראוי להתבונן בצירוף שלש התבות "צהר תעשה לתבה" לשלש התבות "כצאת השמש בגברתו": צהר תעשה לתבה כצאת השמש בגברתו = 3276 = יעקב (שנמשל לשמש, יעקב = ז פעמים הוי' ב"ה) פעמים חי (יעקב לא מת – אמת ליעקב)! צהר כצאת= אל פעמים הוי' (לעשות, התבה החותמת את מעשה בראשית). השאר = צה פעמים הוי' שהוא י פעמים מאור! ראש וסוף כל לשון – צהר לתבה כצאת בגברתו = 1856 = לב פעמים נח! יש כאן 25 אותיות – "יהי אור". ארבע פנות הריבוע של 5 על 5 = 169 = 13 בריבוע. האות הראשונה וגם האות האמצעית של הריבוע (האות ה-13) היא האות צ – "נח נח איש צדיק" (ב פעמים צ כנגד בפעמים "נח נח"; צ = לב נח, וד"ל).

ו. 

ועוד מעמיק הבעל שם טוב בסוד "צהר תעשה לתבה" על פי דברי חז"ל במדרש (על הפסוק "זאת החיה אשר תאכלו"):

"כמין גלגלת של אש הראה לו הקב"ה למשה מתחת כסא הכבוד ואמר לו אם ניקב קרום של מוח אפילו כל שהוא. ורבנן אמרי 'זאת החיה אשר תאכלו' החיה מטריפתה תאכלו ושאינה חיה מטריפתה לא תאכלו. אמר ר"ל אם זכיתם תאכלו ואם לאו תאוכלו למלכיות. אמר ר' אחא כתיב 'אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו' – חרובין תאכלו, דא"ר אחא וצריך יהודאה לחירובא עביד תתובא, יאי מסכיניתיה ליהודאי כעזקתא סומקתא דעל לביה דסוסיא חיוורא."

[ארבעת הפירושים הנ"ל ב"זאת החיה אשר תאכלו" (סופי תבות – תורה, כפולה של 13; ראשי תבות 413, כפולה של 7; אמצעי תבות 370, ודוק) מכוונים כנגד ארבע אותיות הוי' ב"ה: "אם ניקב קרום של מוח כל שהוא" היינו כנגד חכמה מוחא – י שבשם; "החיה מטריפתה תאכלו ושאינה חיה מטריפתה לא תאכלו" היינו כנגד בינה, כח ההבחנה בין הטהור לטמא וכו', שפנימיותה המתקה – "החיה מטריפתה תאכלו" – וחיצוניותה מקור דינין ("מינה דינין מתערין") – "ושאינה חיה מטריפתה לא תאכלו" – ה עילאה שבשם; "אם זכיתם תאכלו ואם לאו תאוכלו למלכיות", עיקר הזכות הוא בלב, בתקון וזיכוך המדות – ו שבשם; "'אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו' – חרובין תאכלו, דא"ר אחא וצריך יהודאה לחירובא עביד תתובא, יאי מסכיניתיה ליהודאי כעזקתא סומקתא דעל לביה דסוסיא חיוורא", או טוב הארץ תאכלו או חרב-חרובין תאכלו (חרובין היינו מאכל עני, ועניות מביאה לידי תשובה) היינו כנגד ספירת המלכות – ה תתאה שבשם.]

ופירש הבעל שם טוב: "אמר ר' אחא וצריך יהודאה לחירובא [חרובין] עביד תתובא, דע"י התשובה באמת בעת צרה ר"ל מהפכין את הצרה עצמה לצהר, דצרה היא מצוקה וחשך וע"י התשובה הנה היא עצמה נהפכת לאור, וכמ"ש 'ועת צרה היא ליעקב' וע"י התשובה הנה 'וממנה יושע'".

נמצא שהצרה היא החרב, או חרב כמשמעה או חרב לשון חרובין (עניות). ויובן על פי חכמת הצירוף, סוד "צהר תעשה לתבה" כנ"ל. ל-ג אותיות בחר יש חמשה צירופים בעלי משמעות וצירוף אחד חסר משמעות, בדיוק כמו בנוגע ל-ג אותיות הצר כנ"ל (מוסיף אותיותבחר על אותיות הצר בכך שכל אחד מחמשת הצירופים בעלי המשמעות הוא בעצמו שרש בלשון הקדש, ודוק).

באותיות בחר, ה-ר היא בחינת ראשית חכמה (כנ"ל באותיות הצר), ה-ב בחינת בינה וה-ח (המורכבת מ-ו ו-ז, בסוד רצוא [ז] ושוב [ו]) היא בחינת דעת. נמצא שששת הצירופים הם: חסד – רבח (הצירוף חסר המשמעות, כמו שצירוף החסד של הצר – רהצ – הוא חסר משמעות); גבורה – בחר; תפארת – חרב; נצח – רחב; הוד – ברח; יסוד – חבר.

בהוד (התחלת העבודה), הרץ לדבר מצוה בורח מן העבירה. והעיקר, החרב היא הצרה – "עת צרה היא ליעקב" – בתפארת. [חרבוראשי תבות חרב צרה, אותיות הדעת של שני הצירופים המקבילים, סוד הקשת – חץ – רומז למאמר יעקב "אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי", ודוק]. תכלית הפיכת הצרה (בתפארת) לצהר (ביסוד) מתגלה כהפיכת החרב ("עת מלחמה", לשון לחם צר כנודע) לחבר ("עת שלום"). והכל על ידי תשובה מקרב איש ולב עמוק.

ז. 

סיכום הפירושים של "צהר תעשה לתבה" בעבודת האדם את קונו:

ראינו שעל מנת להפוך את (צירוף) הצרה לצהר נחוצות כמה מדות מתוקנות בנפש. לכל לראש נחוצה מדת הבטול, להיות אין, שרק אז זוכה לחכמת הצירוף – "מצרף לחכמה". צריך לשוב אל ה' מקרב איש ולב עמוק (פירוש הבעל שם טוב ל"וצריך יהודאה לחירובא עביד תתובא"). צריך לאהוב את ה' בכלות הנפש ממש ("ואֹהביו כצאת השמש בגבֻרתו"). צריך לרוץ לדבר מצוה (הרץ... צהר).

הסדר הנ"ל של ארבע המדות הנחוצות להפוך את הצרה לצהר הוא הסדר המכוון כנגד ארבע אותיות שם הוי' ב"ה, כמובן למשכיל.

הבטול הוא פנימיות ספירת החכמה – כח מה – כנגד ה-י של שם הוי'. מקור עבודת התשובה (גם תשובה תתאה – תשוב ה תתאה) הוא בבינה, "ולבבו יבין ושב ורפא לו" – כנגד ה-ה עילאה של שם הוי'. מדת האהבה היא ה"יומא דאזיל עם כולהו יומין", כללות מדות הלב – כנגד ה-ו של שם הוי'. הרץ לדבר מצוה הוא בהוד כנ"ל, "איהי [מלכות] בהוד" – כנגד ה תתאה של שם הוי'.

 נסיים עם כמה רמזים נאים: קודם כל נרשום את כל אחת מארבע המדות הנ"ל בקיצור: בטל, שב, אוהב, רץ לדבר מצוה (במלכות, ש"רגליה יורדות מות", חייבים להוסיף את המלים "לדבר מצוה", שהרי "אנו רצים והם רצים", כל אחד לכיוון הפוך). בטל שב (סוד "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין", "הנסתרת להוי' אלהינו") = 343 = ז בחזקת ג כנ"ל, תוקף עוצמת הצהר – "ואהביו כצאת השמש בגברתו" (הברא בוכרא הנולד מזיווג הרעים)! הכל – בטל שב אוהב רץ לדבר מצוה – עולה לב בריבוע (ב בחזקת י!). מספר מושלם זה הוא מדת מזבח העולה בבית המקדש, והוא מספר האותיות בקריאת שמע (1000 אותיות של ג הפרשיות ו-24 אותיות של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"). אבל העיקר לעניננו, 1024 הוא חשבון הגימטריא של עוד רביעיה חשובה בתורה, ארבעת המינים של חג הסוכות – אתרוג ערבה לולב הדס (בסוד "אעלה בתמר" דווקא, שעל כן מברכים על הלולב, מעץ התמר). לפי האריז"ל, ארבעת המינים מקבילים לארבע אותיות שם הוי' ב"ה כך: י – הדס; ה – ערבה; ו – לולב; ה – אתרוג.

נמצא שההדס הוא הבטל, הערבה היא השב, הלולב הוא האוהב והאתרוג הוא הרץ לדבר מצוה, ודוק היטב.

שיעורו של הרב יעקב עדס שליט"א

בס"ד                   א"א"א

שיעורו של הר יעקב עדס שליט"א

היום יום חמישי בשעה 22:45 

בבית הכנסת מוסיוף שכונת הבוכרים ירושלים

תכלת שעורי תורה רעננה

דרושים

בס"ד  א"א"א

דרושים:
מנתח/ת מערכות
מהנדס/ת בדיקות ללא ניסיון 
מהנדס/ת בדיקות עם ניסיון 

ראש צוות בדיקות
Senior & Junior JAVA/J2EE Developers
Frontline Engineer
PMO
Technical Writer
POC Developer
מפתח UI
ראש צוות UI
Technical Instructor
CDM
Project Manager
DBA

ניתן ליצור קשר או לשלוח קו״ח ל-
chen.benartzi@fundtech.com

..................................................................................................................

בוגרים מצטיינים, משרה מושלמת מחכה לכם בצוות פיתוח סופר מאתגר (JAVA)
העבודה בסטארטאפ בפארק המדע ברחובות בתחום אבטחת מידע ברשת.
קו"ח וגיליון ציונים: ilana@iTest.il
תודה ובהצלחה לכולם.

.......................................................................................................................

לחברה מצליחה בתל-אביב (אינטרנט) דרושים:
מפתח HTML
מפתח C++
התפקיד לבעלי ניסיון בלבד (שנתיים ומעלה)
קו"ח - jobs@iTest.co.il

............................................................................................................................

שבוע טוב, נפתחה משרה חדשה של ר"צ QA.
התפקיד הוא ניהול צוות של 3 מהנדסים, דרוש ניסיון בתחום ה-NETWORKING, TCP/IP , SSL, SQL.
העבודה בסטארטאפ מאוד מצליח ברחובות (צמוד לרכבת) בתחום אבטחת מידע ברשת.
קו"ח: ilana@iTest.co.il
מועמדים שראיינתי בעבר וזה עדיין רלוונטי - מוזמנים לשלוח לי מייל. תודה ובהצלחה, אילנה.

...................................................................................................................................

עבור אחד החברות המובילות- מגייסים איש QA
מגייסים בודק עם ניסיון מטודולוגי בבדיקות של שנה לפחות.
דרישות:
תואר ראשון –חובה, העדפה לתואר ריאלי.
ניסיון בQA- אפילו של עד שנה-חובה
רמת SQL טובה-חובה
Emilia@qualitest.co.il

.................................................................................................................................

התפקיד כולל פיתוח אוטומציה בC# , JAVA או בQTP
ניסיון כמפתח אוטומציה או רקע תכנותי רלוונטי- חובה
ניסיון מעשי C# או JAVA או QTP- חובה
ניסיון בבדיקות-חובה
תואר מדעים מדוקיים –יתרון
Emilia@qualitest.co.il

......................................................................................................................................

לנס טכנולוגיות דרושים/ות עבור תכנית ייחודית ויוקרתית הפועלת מזה 7 שנים ברחבי הארץ המכשירה בני נוער מצטיינים להובלת תהליכי מחקר ופיתוח בעולם סטודנטים/יות למדעי המחשב או הנדסת תוכנה .
לא מחייב ניסיון קודם בהדרכה.
ידע בjava
עדיפות C# ו- .NET
***קו"ח מתאימים ניתן לשלוח לכתובת מייל mor.yosef@ness.com.

...................................................................................................................................

דרושים בוגרי תואר ראשון או משוחררים טריים יוצאי תפקידים טכנולוגיים בצבא למשרת תמיכה
קו"ח לכתובת: tvinci.hr@gmail.com
דרישות התפקיד:
• אוריינטציה טכנולוגית
• יכולת לימוד עצמי

• יכולת עבודה בלחץ
• יכולת הבחנה בין עיקר וטפל, priorities
• שירותיות, סבלנות
• אנגלית ברמה גבוהה מאוד – הבנה, דיבור, כתיבה (עבודה מול לקוחות גלובליים)
• גמישות בשעות עבודה

....................................................................................................................................

לנס טכנולוגיות עבור פרויקט ייחודי דרושים/דרושות סטודנטים/סטודנטיות לתואר בפסיכולוגיה/מדעי ההתנהגות/מדעים מדויקים להדרכת תלמידים מצטיינים בבתי ספר בנושאי מנהיגות.
דרישות:
סטודנטים/יות למדעי ההתנהגות/פסיכולוגיה/מדעים מדויקים- חובה
ניסיון בהדרכה/חניכה/התנדבויות
קו"ח מתאימים ניתן לשלוח לכתובת מייל mor.yosef@ness.com.

...........................................................................................................................

לחברת סטארט-אפ צעירה ומגניבה דרוש/ה מנהל/ת משרד לחצי משרה!
תפקיד רחב ומגוון הכולל ניהול ותפעול שוטף של המשרד, רווחה, גיוס, משאבי אנוש ועוד.
קו"ח יש לשלוח אל : davidsonmicky@gmail.com

........................................................................................................................

דרוש/ה: סטודנט/ית להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, משרה זמנית לחצי שנה! התפקיד כולל חקר תקלות אלקטרוניות (משולבות חומרה ותוכנה).
דרישות:
• סטודנט/ית להנדסת חשמל (B.sc) בשנים ג'/ד' - חובה ניסיון קודם !!!!!!
(בעלי ניסיון משירות צבאי יתקבלו בברכה)
• זמינות ל-20 שעות שבועיות לפחות.

• ידע בשימוש בצב"דים – יתרון.
• ניסיון בפיתוח בדיקות אוטומטיות – יתרון.
• נכונות לעבודה מאומצת.
• אנגלית ברמה גבוהה.
החברה ממוקמת בהוד השרון.
קו"ח אנא שלחו אל: Limor.Cohen@SolarEdge.com
סופשבוע נעים :-)

אירועי שמחת תורה

בע"ה

מועדים לשמחה חברים הקפות שניות בברבי ת"א

בואו להגיר זיעה קדושה , להעלות ניצוצות בבארבי ולתת ניגוב אחרון מהסיבוב החותם של ימי החג בדרך לחורף פורה ומבורך בע"ה

הנה טעימה משנה שעברה

http://orot.tv/Article.aspx?id=908 

השמחה והכניסה חופשית

רק טוב

יוני

 

1

הושענא רבה עם הרבי מליובאוויטש