פיקוח עירוני במיטבו

...

היי חברים, אני רוצה לשתף אותך במה שקרה לי אתמול. זה קצת ארוך, אבל מבטיחה ששווה קריאה.
אתמול (3.9.12) בשעה 12:30 פתחתי את דלת בייתי כדי לצאת לעבודה, בפתח עמדו פקחית של הסיירת הירוקה מטעם עיריית תל אביב וגבר לבוש בווסט צהוב זוהר שעליו הכיתוב "משטרה" שלא הזדהה בפני. הפקחית, מיכל יוז, פנתה אליי בטענה שקיבלו עליי תלונה שלא אספתי את גללי הכלב שלי היום במהלך הטיול שזה עתה חזרנו ממנו. מאחר ואני אזרחית שומ

רת חוק ומרימה את גללי הכלב שלי דרך קבע, ביקשתי כמובן הוכחה לטענה זו,מיכל הסבירה שיש בידיהם תמונות של הטענות המיוחסות לי, לאחר שיבקשתי לראות את התמונות הנ"ל מיכל התפתלה קצת ובסוף הודתה שאין תמונות אבל המשיכה לטעון שעובד ניקיון של העירייה ראה אותי והוא זה שהתלונן עליי. ביקשתי כמובן לדבר עם עובד הניקיון אך מיכל הפקחית הפסיקה בשלב זה להתעניין בדרישותיי או רצונותיי ועברה ללדרוש ממני תעודת זהות לצורך הזדהות. הסברתי לה כי אנני מתכוונת להזדהות בפניה מאחר והזדהות זו תגרור קבלת דו"ח ואין בכוונתי לקבל דו"ח על מעשה שלא ביצעתי, שהיא לא ראתה אותי מבצעת ושאין בידיה שום הוכחה שביצעתי. משם עברה מיכל לאיומים שהיא תזמין בשבילי ניידת משטרה אם לא אשתף פעולה ואמסור את פרטיי, השבתי אני שאין לי בעיה שתזמין ניידת משטרה מאחר ואני בטוחה בצדקתי. בזמן שאנו מחכים לניידת (אני, מיכל הפקחית והגבר לבוש הווסט שטרם הזדהה) הציעה לי מיכל לגשת איתה ל"זירת האירוע" על מנת שאוכל לראות את גללי הכלב שאותם לא אספתי, הסכמתי ברצון והתלוותי אליה. מיכל הובילה אותי לאחד העצים על רחוב העלייה (רחוב הסמוך לבית מגוריי) והצביעה על צואת כלב טרייה, כמובן שהשבתי למיכל שאין לה שום דרך להוכיח שמדובר בצואת הכלב שלי והיא בתגובה שלפה את מכשיר הסלולארי שלה והחלה לצלם אותי ליד צואת הכלב תוך שאני מתנגדת בתוקף ומסבירה לה שלא מדובר בראייה משפטית תקפה ואין שום סיבה שתצלם אותי. עוברות כמה דקות ושום ניידת לא מגיעה, בזמן הזה מספרת לי הפקחית שהיא כבר זיהתה את הכלב שלי כאשר הגיעה לביתי ע"פ השבב שלו ובכל מקרה היא מתכוונת לשלוח לי הבייתה דו"ח אבל עדיין מתעקשת לקבל את פרטיי ואני עדיין מתעקשת שלא למסור אותם, שוב, מאחר ולא ביצעתי שום עברה וזוהי הפרה של זכויותיי. מיכל אז מתקשרת למוקד 100 ע"מ להזמין שוב ניידת לנק', היא גם מנצלת את הזמן לנהל שיחת חולין עם המוקדנית (המתעניינת בשלומה של עדי מסויימת ומיכל משיבה שהיא לא מכירה את עדי כל כך טוב אלא רק "שלום שלום" לדבריה) אני בשלב הזה כבר מתעצבנת, מגיעים אליי הבייתה, מאשימים אותי במשהו שאין לו שום אחיזה או ביסוס במציאות, מעכבים אותי מללכת לעבודה ועכשיו רשמית גם מבזבזים לי את הזמן, אני מודיעה למיכל הפקחית ולגבר הלא מזוהה שהם מוזמנים לשלוח לי את הדו"ח בדואר, אבל אני עם הקרקס הזה סיימתי להיום ואני הולכת עכשיו לעבודה ופונה לדרכי. מיכל אז פוצחת במרדף אחריי (בהליכה) תוך שהיא קוראת לי לשוב מאחר ואני מעוכבת על ידה. אני עולה על קו 125 לכיוון צפון והיא עולה על הקו אחריי תוך שהיא מסבירה לנהג (שלא התעניין) איזה עבריינת מסוכנת אני וממשיכה בניסיונותיה להזמין לי ניידת, אני אז יורדת בכיכר המושבות מהאוטובוס ושמה פעמיי לכיוון התחנה של קו 40 ברחוב יפו (זהו קו שעליו אני נוסעת בכל יום בדרכי לעבודה) מיכל כמובן בעקבותיי תוך שיחה עם המוקדנית ואני זאת שמסבירה לה היכן היא ולאן אני הולכת ע"מ שהניידת תוכל להגיעה ליעדה בשלום. מרחוק אני רואה את קו 40 עומד בתחנה ומעלה אליו נוסעים, כמובן שעשיתי מה שהייתי עושה בכל יום ורצתי לכיוונו. מיכל אז מודיעה בטלפון "שהחשודה נמלטת" רצה אחריי ועולה גם היא על קו 40. גם שם היא ממשיכה להשפיל ולבזות אותי ומספרת לנהג (ואגב כך לנוסעים הלא מתעניינים) על העבריינית המסוכנת שעלתה על האוטובוס ומנסה לגרום לו לעצור ע"מ שהניידת תוכל לחבור אליה. תוך כדי הנסיעה אנו מגיעים לשוטרת המכוונת את התנועה על דרך בגין ליד מגדלי עזריאלי. מיכל כמובן ממהרת לבקש מהנהג לפתוח את הדלתות ע"מ שהשוטרת תוכל להכנס, היא מסבירה לה בקצרה שאני מסרבת להזדהות והשוטרת פונה אליי בבקשה שאזדהה בפניה. אני משיבה לה שבשמחה אמסור לה את תעודת הזהות שלי אם תבטיח שלא תעביר אותה למיכל מאחר וזו תרשום לי דו"ח שלא בצדק והשוטרת עונה לי בתגובה שהיא לא מבטיחה כזה דבר. מאחר ובשלב זה הנוסעים החלו צועקים על הנהג בשל עיכובם שאלתי את השוטרת אם יש בסמכותה לבקש ממני לרדת מהאוטובוס והיא ענתה שכן, על כן התנצלתי בפני הנוסעים והנהג וירדתי מהאוטובוס יחד עם מיכל הפקחית והשוטרת. שם המשיכו שתיהן לדרוש ממני להזדהות תוך הפעלה של לחצים כמו "אם לא תזדהי ניקח ממך את התיק שלך בכוח" ו"אם לא תזדהי נעצור אותך". זהו הזמן לציין שסיפרתי את הסיפור שלי גם לשוטרת וגם לשני השוטרים שחברו אליינו ושלושתם הסכימו שאני צודקת אך מאחר ומיכל היא פקחית עליהם "לעזור לה" לדבריהם. בשלב זה הבנתי שבסיטואציה כזו הזכויות שלי לא ממש משחקות תפקיד ולכן ביקשתי מהשוטרת שתעצור אותי, במעצר, למיטב הבנתי יש לי את הזכות להתייעצות עם עורך דין. במשך משהו כמו 20-30 דקות עמדתי שם והתחננתי, ממש ככה, לשוטרת שתעצור אותי, זאת מתוך יאוש והבנה שמתייחסים אליי בביזוי, בריונות ואלימות משטרתית והשוטרת סרבה לעשות כן אך גם סרבה לשחרר אותי מהעיכוב ולתת לי ללכת לעבודה. לאחר הזמן הזה השוטרת החליטה ש"ביזבזתי לה מספיק זמן" (ממש אלה היו המילים) ולכן היא עוצרת אותי. מניחה לי אזיקים על הידיים ומושכת אותי בכוח לניידת תוך שאני מסבירה לה שאין צורך באזיקים משום שאני בעצמי ביקשתי להעצר וכמובן כל בית ישראל מתבונן בנעשה דרך חלונות רכבו. השוטרת אז מכניסה אותי לניידת ומתחילה למשוך ממני את התיק שלי בכוח (כאשר אני עדיין אזוקה), מוציאה מהתיק שלי את תעודת הזהות שלי ומוסרת אותה למיכל הפקחית שסוף סוף קיבלה את מבוקשה והיא ממהרת לכתוב את הדו"ח שבגללו התכנסנו. אני בשלב הזה פורצת בבכי היסטרי. אני אזוקה בתוך ניידת משטרה, מאחרת לעבודה כבר ביותר משעתיים, כותבים לי דו"ח על מעשה שלא ביצעתי ואין ביכולתי שום דרך להוכיח שבאמת לא ביצעתי אותו. בעצם, זה מה שהפריע לי כל הזמן הזה - אין טיפת היגיון בזה שאני קודם אקבל את העונש ואז אצטרך גם להוכיח שלא ביצעתי את המעשה המיוחס לי בעוד למאשימים אותי אין שום הוכחה שכן ביצעתי אותו. את מיכל הפקחית הבריונית ואת גלי השוטרת (שטענה באוזניי אח"כ שיש עוד מאות אזרחים כמוני שהיא נתקלת בהם מידי יום ואין לה כוח להתמודד עם כולם) הבכי שלי ממש לא הרשים. מיכל סיימה לכתוב את הדו"ח, זרקה אותו עליי יחד עם תעודת הזהות שלי והסתלקה. גלי השוטרת הסירה ממני את האזיקים ופשוט זרקה אותי מהניידת כי לדבריה "היא סיימה איתי" ואני נותרתי מבולבלת, מתוסכלת ועם קנס של 475 שקלים על מעשה שלא ביצעתי. מיותר לציין שבשל העובדה שהייתי נסערת לעבודה לא הגעתי באותו היום.
למחרת פניתי דרך מוקד פניות הציבור של העירייה למר ציון בן שושן, האחראי על פקחי סיירת ירוקה. גוללתי בפניו את סיפורי והוא בתגובה האשים אותי ב"עודף בטחון עצמי" לדבריו, הסביר לי שאין בכוונתו לתחקר את הפקחית וגם לא לנזוף בה על התנהגותה ושבכלל, אם כבר נגרם לי עוול כלשהו (ולדעתו לא היה כדבר) אלה המשטרה שגרמו לי אותו וחלילה לא הפקחית המצויינת שלו שרק מבצעת את עבודתה כחוק. לאחר שניסה להפחיד אותי באיומים כמו "גם סרבת לתת תעודת זהות וגם נמלטת מפקחית, זה לא יראה טוב בבית משפט" והבין שזה לא עובד עליי הוא אז המליץ לי לכתוב מכתב לבקשת ביטול הדו"ח ואם לא לגשת לבין משפט, שוב, תוך שהוא מסביר שהם לא מתכוונים להתנצל בפניי על מה שקרה ושאני לרגע לא אחשוב שאני קורבן ואז פנה לפתוח לי את הדלת ולגרש אותי ממשרדו.
חברים, לגלגל את הסיפור הזה לכל מיני כיוונים אני עוד מתכוונת. אין שום סיבה שהפקחים והשוטרים העובדים לזכותינו האזרחים ולטובת רווחתינו ינצלו ככה את הסמכות שלהם, יפעלו ללא שיקול דעת או חמלה אנושית או אפילו הבנה בסיסית של הנסיבות. ובעיקר אין שום סיבה שייתיחסו אלי או אל כל אדם שומר חוק כעבריין מסוכן לציבור, בטח שלא בגלל קקי של כלב, בטח אם לא מדובר בקקי של הכלב שלי. זוהי עוד דוגמה אחת מיני רבות לאוזלת יד המערכת, והאופן הפסול שבו החוק נוהג באזרחים.
בבקשה עיזרו לי ושתפו את סיפורי כמה שיותר. ראשית כי זה יעזור לי להתקל בעוד אנשים שנתקלו באלימות ובריונות מסוג זה ויחד נוכל באמת להתלונן ברצינות בנושא ושנית מאחר וזה יעזור לי לעורר את הגל שאני צריכה כדי לקבל בכלל התייחסות לסיפור שלי שעד כה נפל על אוזניים ערלות.
תודה רבה על ההקשבה

שירז - 052-6675442