סימן תרכה – הלכות סוכה
א נאמר בתורה: בסוכות תשבו שבעת ימים וגו’, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. והם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש. וכתב הטור (סי’ תרכה), הטעם שנצטוינו לעשות סוכה בחדש תשרי, ולא בחודש ניסן, שהוא זמן יציאתנו ממצרים, לפי שחודש ניסן הוא בתחלת הקיץ, ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו שהיא לפי מצות הבורא יתברך, ולכן ציונו השי”ת לעשות הסוכות בחדש השביעי, שהוא תחלת החורף, שהוא זמן הצינה והגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואילו אנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה, ובזה יראה לכל שאנו עושים כן בשביל מצות המלך שציוה עלינו לעשותה. [חזון עובדיה סוכות, עמוד צה]
ב זריזים מקדימים למצות, ולכן המדקדקים במצוות מתחילים מיד בעשיית הסוכה במוצאי יום הכפורים, כדי לצאת ממצוה אל מצוה, ומחיל אל חיל. [ילקו”י מועדים עמ’ קיח].
ג נכון שכל אחד יעסוק בעשיית הסוכה, כי מצוה בו יותר מבשלוחו, או לפחות שיסכך הסוכה, ואם אי אפשר לו לעשות בעצמו, יעשה הכל על ידי שליח ויאמר לו שלוחי אתה לעשות סוכה. וישתדל בעשיית חלק ממנה, ובפרט בסכך. ומבטלין תלמוד תורה לצורך עשיית הסוכה והלולב. וכן נכון שכל אחד תהיה לו סוכה פרטית לשינה ואכילה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קיט. חזון עובדיה סוכות, עמוד צט]
ד אם שבת מפסקת בין יום הכפורים לחג הסוכות, יש מי שכתב שחובה מעיקר ההלכה להקדים עשיית הסוכה לפני השבת, ולא רק מדין זריזין מקדימים למצות. אולם לדינא הואיל ואין כאן אלא מכשירי מצוה, [וכמ”ש הרמב”ם בשו”ת פאר הדור סי’ נא, שבסוכה המצוה היא הישיבה בה, ולא עשייתה], אין צורך להקדימה, רק מטעם זריזין מקדימין למצוות. [בשו”ת אבני נזר (סי’ תנט) כתב לחדש, שאם שבת מפסקת בין יום הכפורים לחג הסוכות, חובה מעיקר ההלכה להקדים עשיית הסוכה לפני השבת. וכתב על זה המנחת אלעזר ח”ד (סי’ נה), שכבר תלמידו הרה”ג מקינצק בעל חלקת יואב שם, הרבה להשיב על דבריו. וראה בילקו”י מועדים עמוד קיח, ובחזון עובדיה סוכות עמ’ צט].
ה יש מקומות שמעטים המה העושים סוכה כדת, ואילו כל שאר המון העם אינם עושים סוכה כלל, אלא יש מהם שאחר תפלת ערבית של ליל החג נכנסים לסוכה אשר נעשית בחצר בית הכנסת ושם שומעים קידוש, וטועמים מאיזה עוגה, אפילו פחות מכזית, ובאמת שלא ידעו ולא יבינו שיש מצות עשה באכילת פת בלילה הראשון של החג, ובהתנהגותם מראים זלזול במצוה יקרה זו, ועוד שבכל ימות החג אוכלים ושותים חוץ לסוכה, ולא ישיתו אל לבם שזהו נגד התורה. ולכן יש לדרוש ברבים, להודיעם גודל מצות סוכה, ושכל אחד חייב לעשות סוכה לו ולבני ביתו, בראש גגו, כי גובה הבתים אינו אלא ארבע או חמש קומות לכל היותר. [או בחצרו ובמרפסת ביתו], והגרים בקומות העליונות הרי עולים בכל השנה, ולא מרגישים טירחא ועייפות, ומדוע לא יעלו לראש הגג בסוכות. [חזו”ע שם עמו’ קיט].
ו בערב שבת או ערב יום טוב לא יבנה סוכה מן המנחה קטנה ומעלה. אבל אחר חצות מותר. ואם נתעכב מלבנות הסוכה, והגיע ערב סוכות [אפילו שחל בערב שבת] בדיעבד מותר שיבנה את הסוכה גם אחר מנחה קטנה, כדי שיוכל לקיים מצות סוכה, אך יזדרז שלא יכשל באיסור מלאכה בשבת. [הנה בד”מ כתב בשם או”ז, דמלאכת עראי מותרת. ע”כ. וכשהוא לדבר מצוה, אין איסור לעשותו בער”ש, כמבואר בב”י סי’ רנא. לבוש. עו”ש. בא”ח. כה”ח. ולכן התירו לכתוב ספרים דרך לימודו. ומשמע מדברי הגר”ז וערוה”ש דהיינו גם במעתיק ד”ת, ולא רק בחידושים. ומ”ש בחזו”ע עמו’ ק’ הוא לאפוקי מהפמ”ג שכתב להסתפק גבי בניית סוכה אחר חצות. וע”ז העיר שכל האיסור רק מן המנחה קטנה. ואיה”נ אם יגרום לו להתבטל ממצות סוכה, בודאי שמותר לו לעשותה בדיעבד גם אחר מנחה קטנה].
א המנהג לקרוא המזמור של החג לפני ערבית, בין בליל יו”ט בין בחול המועד. אולם אם לומדים שם תורה שבעל פה, הלכה או אגדה, או גמרא, אין צריך לקרוא המזמור, אלא מיד לאחר קדיש על ישראל מתחילים ערבית, בלא להרבות בקדישים.
ב כשאין לוי בבית הכנסת בחול המועד סוכות, רשאי הכהן לעלות לכתחלה לתורה, אף על פי שיודע שאין שם לוי, וצריך לחזור על אותה הקריאה עצמה. ומותר להוסיף על העולים גם ביום טוב, שדוקא בימי החול, ר”ח, וחוה”מ, אין להוסיף. [ילקו”י מועדים עמ’ קמח].
ג העולה לספר תורה לעליית מפטיר בשבת חול המועד סוכות, לא יזכיר בברכת ההפטרה אלא את השבת, ולא יזכיר את החג לא באמצע הברכה ולא בחתימתה. שמכיון שלא באה ההפטרה אלא משום כבוד השבת, שהרי בחול המועד אין הפטרה, הילכך אין להזכיר בברכת ההפטרה אלא את יום השבת. ויש מחזורים שכתוב בהם באמצע הברכה חג הסוכות הזה ובחתימה מקדש השבת ישראל והזמנים, והם שלא כהלכה, והנכון שלא להזכיר את החג כלל. [ילקו”י מועדים עמוד קמח. חזו”ע סוכות עמוד ריט].
ד בנוסח התפלה במועדים שחלו בשבת, יש לומר ”אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתינו” ואחר כך ”קדשנו במצותיך”. וכן יש לנהוג בראש השנה שחל בשבת. ואם הדבר ידוע שמנהג המקום ההוא שלא לאומרו, יש להניחם במנהגם. ואם ברצון כל הקהל לשנות ולנהוג כדברי האחרונים בזה מותר להם לבטל המנהג. וביום הכפורים ראוי להשמיטו, כשאין מנהג ברור בבית הכנסת. וכשחל יום טוב בימות החול, מתחילים ”קדשנו” לכולי עלמא. ושליח צבור שלא אמרו בבית הכנסת שנהגו לאומרו אין לגעור בו, הואיל וכן עיקר מצד הדין. [חזון עובדיה ימים נוראים עמוד עה. ילקוט יוסף מועדים עמוד קמח]
ה בימים שגומרים בהם את ההלל, כגון בימי חג הסוכות, אסור להפסיק באמצע ההלל, אלא כדרך שאמרו בקריאת שמע וברכותיה, באמצע הפרק שואל מפני היראה, [כגון אביו או רבו שחייב במוראם], ומשיב מפני הכבוד, [אדם נכבד בעל מעשים טובים]. ובבין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. וכן מפסיק לענות קדיש וקדושה וברכו, ואפילו באמצע הפסוק. ויש קולא יותר בהלל, שהשומע ברכה מחבירו והוא באמצע ההלל, פוסק ועונה אמן. וכן עונה אמן אחר הקדיש, כי האמן הוא כעין שבח וזמרה, והוא מענין ההלל. אבל אין לענות ברוך הוא וברוך שמו באמצע ההלל. [שו”ת יביע אומר חלק ב’ סימן לב. ילקוט יוסף מועדים עמוד קמט. חזון עובדיה סוכות, עמוד שעז]
ו אם טעה במנחה של יום אחרון של חול המועד סוכות, ולא אמר יעלה ויבוא, ונזכר בלילה, שהוא ליל שמיני עצרת, מאחר ולא מתקן כלום בתפלת התשלומין באופן כזה, ואם יחזור להתפלל יהא בתורת נדבה, ואין נדבה בשבת ויום טוב, לכן העיקר לדינא שלא חוזר להתפלל בשביל מנחה. אבל אם לא הזכיר יעלה ויבא במנחה של ערב שביעי של פסח, יתפלל ערבית של חג שתים, לתשלומין, כיון שמזכיר חג המצות. [ילקו”י שם עמו’ קמט]
ז קטן שלא הגיע למצוות עולה אף לעליית מפטיר בפרשת המוספים במועדים ובראשי חודשים, וכן בפרשיות שקלים והחודש. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קמט]
ח בשבת חול המועד בשחרית מתפללים תפלה של שבת, ”ישמח משה”, ואומרים יעלה ויבא בעבודה, ואם טעה והתפלל ”אתה בחרתנו” והזכיר של שבת באמצע הברכה, וחתם מקדש השבת וישראל והזמנים, יצא, ואין צריך לחזור ולהתפלל של שבת. ואם נזכר באמצע התפלה קודם חתימת הברכה, פוסק, ויחזור לומר ישמח משה וכו’.
סימן תרלט – דיני ישיבה ואכילה בליל חג הסוכות
א נאמר בתורה (ויקרא כג מב): בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. ופירשו חז”ל: שהם ענני כבוד שהקיפם הקב”ה לבל יכם שרב ושמש, ולכן כשיושב האדם בסוכה, טוב שיכוין שציונו הקב”ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים, וזכר לענני כבוד שהקיפם הקב”ה. ואיתא בספרי (פרשת בהעלותך י’ לד), וענן ה’ עליהם יומם, שבעה עננים היו, ארבעה מארבע רוחות העולם, ענן למעלה, וענן למטה, וענן אחד מלפניהם, הגבוה מנמיכו, והנמוך מגביהו, והורג את הנחשים והעקרבים, ומכבד ומרבץ לפניהם. לכן נצטוינו לישב בסוכה שבעת ימים. [וראה בספר בית השואבה דף ג’ ע”ב].
ב קיימא לן (ר”ה כט.) כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא (שהרי כל ישראל ערבין זה לזה למצוות). ויש אומרים שגם ברכת המוציא שמברכים בלילה הראשון של חג הסוכות על הפת בסוכה, אמרינן נמי אע”פ שיצא מוציא, ויש חולקים ואומרים דכיון שאינו מברך אלא המוציא בלבד, אינו יכול להוציא, דדמי לברכת הנהנין. והעיקר לדינא כסברא ראשונה דלא גרע מדין ברכת היין של קידוש היום בשחרית של שבת ויו”ט. [חזו”ע סוכות עמוד ק’]
ג מצות עשה מן התורה לאכול כזית פת בלילה הראשון של חג הסוכות בסוכה. כי למדנו כן בגזרה שוה חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, מה בחג המצות מצות עשה לאכול כזית מצה, שנאמר בארבעה עשר לחודש בערב תאכלו מצות, אף בחג הסוכות מצוה לאכול כזית פת בסוכה, ושאר כל הימים רשות. [סוכה כז.].
ד הילכך צריך לכוין קודם אכילתו שהוא יושב בסוכה זכר ליציאת מצרים, ושהוא בא לקיים מצות עשה מן התורה באכילתו בסוכה. ויכוין גם כן לקיים מצות ישיבה בסוכה זכר לענני כבוד שהקיף הקדוש ברוך הוא את בני ישראל בצאתם ממצרים, לבל יכם שרב ושמש. ובדיעבד כל שכיון לצאת בלבד, יצא ידי חובה. [ילקו”י מהדורת תשס”ד, הל’ פסוקי דזמרה עמו’ תקכד, ובילקו”י על הלכות ציצית סי’ ח’ הערה ח. ובהליכו”ע ח”ב עמו’ ערה, ובחזו”ע סוכות עמ’ צז].
ה האוכל בסוכה ולא כיוון לשם מצות סוכה, עצם הליכתו לסוכה כדי לאכול שם, נחשב כאילו כיוון, ולא הוי כאוכל חוץ לסוכה. [בביאור הלכה (סי’ ס בד”ה וי”א) כתב, שהלובש טלית עם ציצית, ואינו מכוין לשם מצוה, עובר על מ”ע דציצית. אולם נראה דאף למ”ד מצוות צריכות כוונה, בכה”ג שלא כיוון נחשב שלא קיים מצות ציצית, וכאילו לא לבש טלית מצוייצת כלל, אבל לא נחשב כלובש טלית של ד’ כנפות בלי ציצית. וכן לגבי האוכל בסוכה ולא כיוון לשם מצות סוכה, עצם הליכתו לסוכה לאכול שם, כאילו כיוון, ולא הוי כאוכל חוץ לסוכה. וע’ בשו”ת מנחת שלמה ח”א סי’ א, ובילקו”י על הלכות ציצית סי’ ח הערה ח, ובחזו”ע סוכות עמ’ צח].
ו האוכל חוץ לסוכה, עושה עבירה, ובזמן הקדמונים היו מכין אותו לישב בסוכה. וכן הדין בלובש בגד של ד’ כנפות ואינו רוצה להטיל בו ציצית. אבל מי שאינו אוכל כלל בשאר ימי חג סוכות [לבד מליל סוכות], או שאינו לובש בגד של ד’ כנפות, אין כופין אותו לקיים המצוה, שזו מצוה קיומית ולא חיובית. ואם אוכל סעודת קבע בסוכה מקיים מצוה מן התורה בכל שבעת ימי החג. [בסוכה (כז.) ילפינן ט”ו ט”ו מחג המצות, מה להלן לילה ראשון חובה מכאן ואילך רשות, אף סוכה לילה ראשון חובה מכאן ואילך רשות. וכתב המשנ”ב (סי’ תרלט ס”ק כד), נסתפקתי לפי מ”ש הגר”א שמצוה לאכול מצה כל שבעת ימי הפסח, כפשט המקרא שבעת ימים תאכל מצות, אלא שהמצות עשה הוא רק בליל חג הפסח, אבל לאחר מכן הוא מצוה בעלמא, אם הדין כן גם באכילה בסוכה שיש מצוה לכתחלה לאכול פת בסוכה ולברך לישב בסוכה, בכל ז’ הימים. ע”כ. ונראה שבודאי יש מצוה בזה, שהרי הוא מברך בסעודת קבע בימי החג אקב”ו לישב בסוכה, ולכן יש מצוה באכילת פת בכל שבעת הימים. וע”ע בחזון עובדיה סוכות עמו’ קא].
ז צריך לאכול שיעור כזית פת בסוכה, שהוא משקל כעשרים ושבע גרם, ואף שהשיעור הוא בנפח, ולא במשקל, מכל מקום אחר שהפוסקים מדדו הכל, המשקל הוא בדרך כלל בקירוב מאד להמדה בנפח, ואין הכל בקיאים לשער בנפח. וכן מבואר בהרב המגיד (פ”א מהל’ עירובין הלכה יב) בשם הגאונים, וכ”כ בפתח הדביר (סי’ קצ) בשם כמה אחרונים לשער במשקל, וכן הסכים לדינא. והובא בכף החיים (סי’ קסח ס”ק מו), וסיים, וכן המנהג פשוט אצל בעלי הוראה לשער כל השיעורים במשקל, כגון כזית מצה, וכביצה פת לאכילת קבע בסוכה, הם לפי המשקל כזית תשעה דרהם, והביצה שמנה עשר דרהם, ואין לשנות. ע”ש. [ילקו”י ברכות. שו”ת חזון עובדיה חלק א’ כרך ב’, עמוד תקיח. וחזון עובדיה סוכות עמוד קיג].
ח צריך לאכול את כזית הפת שבסוכה, בלי הפסק ושהיות בינתים, כי צריך שיאכל הכזית בכדי אכילת פרס, שהוא שיעור מאכל שלש ביצים, (דהיינו כארבע או חמש דקות), ובדיעבד אם אכלו בתוך שיעור שמינית שעה (שבע וחצי דקות), יצא. ולכתחלה נכון לצאת ידי חובת כל הדעות, דהיינו שיאכל פת יותר משיעור כביצה (כששים גרם), בתוך שיעור שמונה דקות. [ילקו”י מועדים עמוד קלט. חזו”ע סוכות, עמוד קח, קיב. והוא כדין מצות אכילת מצה ומרור שצריך לאכול הכזית בתוך כדי אכילת פרס, כמבואר בברכות (לז:) ובפסחים (קיד:).].
ט האוכל שיעור כביצה, צריך שאכילת כל כזית ממנה תהיה בתוך כדי אכילת פרס, ואין צריך להחמיר אפילו לכתחלה לסברת האומרים שצריך לאכול את כל שיעור כביצה בתוך כדי אכילת פרס, שאין דבריהם נכונים לדינא. [סידור הגר”ז. חזון עובדיה סוכות עמוד קיד].
י השיעור של כדי אכילת פרס, כתב המנחת חינוך (מצוה שיג), שכל מאכל משערינן ליה בדידיה, בכמה זמן נאכל פרס מן המאכל שאוכל ממנו. [וכ”כ בשו”ת יד סופר (סי’ כה דפ”ה רע”ב) בשם הגאון יד יצחק. וע”ע בשו”ת תורת חסד (חאו”ח סי’ לב). ע”ש].
יא יש אומרים שכזית הפת הנאכל בסוכה, צריך לאכול בלי לפתן ובלי שום תערובת, שכיון שלמדנו חיוב זה מכזית המצה של ליל פסח, ט”ו ט”ו מחג המצות, מה המצה נאכלת לבדה בלי שום לפתן, משום דאתי רשות ומבטל המצוה (פסחים קטו.), כך גם כזית הפת הנאכל בסוכה, יש לאוכלו לבדו. ויש חולקים. ומעיקר הדין יוצאים ידי חובת אכילת כזית הפת בסוכה בלילה הראשון של חג הסוכות גם כשיש בו תערובת לפתן של סלט או דגים וכיוצא. אך נכון לחוש להחמיר בזה, ומכל מקום מותר לטבל הפת במרק חם, או בדבש, ואין בזה בית מיחוש, כיון שדרך אכילתו בכך. [דטיבול בעלמא הוא, דזיל בתר טעמא. וכ”מ בחזו”ע סוכות עמ’ קטז הערה יג. וע”ע בילקו”י מועדים עמ’ קלח. הליכו”ע ח”ב עמוד ערה].
יב פת שבישלוה אפילו בכלי ראשון או אם טיגנוה, יוצאים בה ידי חובה בליל החג. ונכון לחוש לכתחלה היכא דאפשר בנקל שלא לאכול כזית בליל סוכות לחם מבושל. אבל בכלי שני אפילו הוא חם בחום שהיד סולדת בו, פשוט שאין בכך כלום. [חזון עובדיה סוכות עמוד קטז. ילקוט יוסף מועדים עמוד קלט הערה ט. ואע”פ שאין יוצאים י”ח בליל פסח במצה מבושלת, כמ”ש מרן בש”ע (סי’ תסא ס”ד), שאני התם דטעם מצה בעינן, וליכא].
יג יש אומרים שיוצאים ידי חובת המצוה של כזית הפת בסוכה, בפת הבאה בכסנין, ויש חולקים ומצריכים שיהיה פת ממש, ויש לחוש לדבריהם ולאכול פת ממש. [ילקו”י מועדים עמוד קמ. חזו”ע סוכות עמו’ קיז. וכ”פ החיד”א בשו”ת יוסף אומץ (סי’ מח) דרק בקביעות סעודה יצא י”ח].
יד כבר נתבאר דנכון ליזהר שלא לקדש אלא עד צאת הכוכבים, והעיקר ליזהר לכתחלה שהכזית פת שאוכל בסוכה בליל חג הסוכות, שהיא חובה, צריך לאכול אותה אחר שיהיה לילה ודאי דהיינו אחר צאת הכוכבים, ואפילו התפלל ערבית מבעוד יום, וקיבל עליו תוספת יום טוב, לא יאכל עד שתחשך, כי קיום המצוה צריך להיות בלילה. וטוב לחזור ולאכול כזית פת כעבור שעה וחומש מהשקיעה לצאת ידי חובה לפי דעת רבינו תם. וגם בדיעבד אם אכל פת בבין השמשות, טוב שיחזור ויאכל כזית פת אחר צאת הכוכבים, ואם אי אפשר לו, יסמוך על מה שאכל בבין השמשות ודיו. [ילקוט יוסף מועדים עמ’ קלח. יביע אומר ח”י חאו”ח סימן מז. שו”ת חזון עובדיה ח”א סי’ א’. חזון עובדיה על הל’ פסח עמו’ קיח].
טו יש אומרים שאם אכל כזית פת בסוכה בבין השמשות לא יצא ידי חובה, דבין השמשות ספק יום הוא, וספיקא דאורייתא לחומרא. ולמעשה יש לדון להקל בזה, דהוה ליה ספק ספיקא דשמא לילה הוא, ושמא אין צריך לילה ודאי. ומכל מקום אם אכל הכזית פת בין השמשות ובירך ברכת המזון, ונודע לו הדין, טוב שיחזור ויאכל כזית בלילה, ולא יברך לישב בסוכה אלא אם כן יאכל יותר מכביצה פת. [הפמ”ג (סי’ תרלט מש”ז ס”ק יב) כתב, שאם אכל כזית פת בסוכה בבין השמשות לא יצא י”ח, דספקא דאורייתא לחומרא. ע”כ. אך יש לדון בזה, וראה בשו”ת חזו”ע ח”א (סי’ כג, עמ’ שנב). חזו”ע סוכות עמ’ קי. שו”ת יביע אומר ח”י סי’ מז].
טז יום טוב של חג הסוכות שחל בשבת, יש אומרים שצריך לאכול עוד כזית פת בשביל השבת, כי לא יתכן לצאת ידי חובה בכזית אחד, שאין עושים מצות חבילות חבילות. אולם העיקר לדינא שאין לחוש משום עושה מצות חבילות חבילות היכא שהכל נעשה בפעולה אחת. [כמו שאפשר לצאת בפורים ידי חובת משלוח מנות ומתנות לאביונים בבת אחת, ששולח לרעהו האביון]. דכל שעושה מעשה אחד ורק מכוין לשתי מצות שתעלה לו אותה פעולה, לכאן ולכאן, בזה לא שייך מצות חבילות. [ילקו”י מועדים עמ’ שצח. חזו”ע סוכות עמ’ קי].
יז יאכל את כזית הפת בסוכה קודם חצות הלילה, ואם נאנס ולא אכל הכזית קודם חצות הלילה, או שירדו גשמים ולא פסקו אלא אחר חצות הלילה, יאכל אחר חצות הלילה, אבל לא יברך ”לישב בסוכה” אלא אם כן אוכל יותר מכביצה פת. עבר הלילה ולא אכל בסוכה בין באונס בין ברצון, אין לו תשלומין כלל. [חזון עובדיה סוכות עמוד קי].
יח מי שאין לו אלא פת של איסור, כגון טבל, יש אומרים שיאכל פת של איסור כדי לקיים מצוה מן התורה של אכילה בליל סוכות, דעשה דוחה לא תעשה. ויש חולקים ואומרים דאינו דוחה, ושב ואל תעשה עדיף. [ילקו”י על הלכות שעטנז, סי’ רצג הערה כז. חזו”ע סוכות עמ’ קב].
יט מאחר שיש חיוב מן התורה לאכול כזית בליל סוכות בסוכה, לפיכך אם שכח לומר יעלה ויבוא בברכת המזון, בליל חג הסוכות, אם נזכר כשאמר ברוך אתה ה’ לפני שיחתום בונה ירושלים, יאמר למדני חקיך, ויחזור ליעלה ויבוא. ואם חתם בונה ירושלים, יאמר שם ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר נתן (שבתות למנוחה ו) מועדים לשמחה וכו’ את יום (השבת הזה ואת יום) חג הסוכות הזה את יום טוב מקרא קדש הזה, ברוך אתה ה’ מקדש (השבת ו) ישראל והזמנים. וממשיך ברכת הטוב והמטיב. ואם לא נזכר עד שהתחיל בברכת הטוב והמטיב, שאמר ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם לעד וכו’, חוזר לראש ברכת המזון. אבל אם טעה ביום החג בבוקר ולא אמר יעלה ויבא בברכת המזון אין צריך לחזור. [ילקו”י מועדים עמ’ קמ. חזון עובדיה סוכות, עמ’ קא-קג]
כ מי שנסתפק בלילה הראשון של פסח או בלילה הראשון של חג הסוכות, אם אמר יעלה ויבא בברכת המזון, אם לאו, וסיים את ברכת המזון, אין צריך לחזור לראש ברכת המזון, כי חומרו של יום גורם שיזכור קדושת יום טוב, ומסתמא אמר יעלה ויבא. [יביע אומר ח”ז חאו”ח סי’ כח. וחלק ט’ סימן עז]. ומיהו כל זה כשלא נזכר שלא אמר יעלה ויבא עד שאמר ברכת הטוב והמטיב. אבל אם מיד אחר שחתם בונה ירושלים, נזכר שלא אמר יעלה ויבא ביום של יום טוב, יאמר שם ברכת אשר נתן הנ”ל. [ואע”פ שבכף החיים (שם ס”ק כד כה) כתב, שלדעת הפוסקים דס”ל דאף ביו”ט אינו חוזר חוץ מליל פסח וליל סוכות, אין לומר ג”כ ברכת אשר נתן בשם ומלכות דסב”ל והו”ל כר”ח. ע”ש. אין זה נכון להלכה, כי מכיון שעדיין עליו לברך הטוב והמטיב בשם ומלכות, הרי הוא מכניס עצמו בידים לידי ברכה לבטלה אליבא דהרמב”ם ומרן, ובכה”ג לא שייך סב”ל. וכמו שנתבאר באורך בשו”ת יביע אומר ח”ב (חאו”ח סי’ ט, וסי’ י אות יב) בדין סב”ל בתפלה. וע”ע בחזו”ע סוכות עמוד קז].
כא אם ירדו גשמים בלילה הראשון של החג, פטור מלאכול בסוכה, שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים, ”תשבו” כעין תדורו, מכאן שהמצטער פטור מן הסוכה. ויש חולקים ומחמירים בלילה הראשון, שצריך לאכול כזית בסוכה, אפילו יורדים גשמים. ואנו אין לנו אלא דברי מרן השלחן ערוך שסובר כדעת הרשב”א שאין הבדל בין לילה הראשון לשאר הימים, שבכולם מצטער פטור מן הסוכה. ואפילו הרמ”א שמחמיר בזה, מודה שאם היו גשמים יורדים בלילה הראשון, לא יברך לישב בסוכה, שספק ברכות להקל. [ילקו”י מועדים עמוד קמ. הליכו”ע ח”ב עמ’ רפז]. ואם רוצה להחמיר ימתין קצת אולי יפסקו הגשמים ואחר כך יכנס ויאכל בסוכה, אבל לא יצער עצמו בליל יום טוב משום כך, לשהות זמן ממושך. ואם אחר שאכל בבית פסקו הגשמים, אם לפני חצות לילה פסקו, יכנס לסוכה ויברך לישב בסוכה ויאכל לפחות כזית. ואם לא פסקו הגשמים עד אחר חצות לילה, לא יברך לישב בסוכה אלא אם כן אוכל פת יותר מכביצה. [ילקו”י מועדים עמ’ קמ. חזו”ע סוכות, עמוד קכב].
כב כאשר נפטר ממצות סוכה בליל סוכות, יש אומרים שחייב לאכול כזית פת בביתו, משום היום טוב. ויש אומרים שכל החיוב לאכול בליל סוכות הוא מצד הסוכה, וכאשר פטור מישיבה בסוכה פטור גם מאכילת כזית פת. ולדינא צריך שיאכל כזית פת בביתו. ואם שכח להזכיר יעלה ויבא בברכת המזון בלילה הראשונה, כיון שאכל בביתו, אין צריך לחזור לברך ברכת המזון. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד שנו. וילקוט יוסף על המועדים מהדורת תשס”ד, עמוד תרנט. חזון עובדיה סוכות עמוד קז].
כג מי שלא אכל בסוכה בלילה הראשון של החג, מחמת הגשמים, ונכנס לביתו וקידש, ובירך שהחיינו בעת הקידוש, ולמחרת בבוקר היתה הרוחה, ומקדש בסוכה, יש אומרים שיחזור לברך שהחיינו בקידוש, לפטור את הסוכה מברכת זמן, ויש חולקים. וספק ברכות להקל. [ע’ הר”ן (סוכה מו.) בשם הראב”ד. וכ”פ הרמ”א (סי’ תרמא). וחזון עובדיה סוכות עמו’ קכה].
כד וכן מי שהיה בא באניה לביתו, ובלילה הראשון היה עדיין בספינה ושם קידש ובירך זמן, יש מי שכתב כשיושב ביום הראשון בסוכה צריך לברך זמן, ולא נפטר בברכת זמן שבירך בלילה בקידוש ליל החג, שכיון שלא סעד בסוכה צריך לחזור ולברך ביום כשסועד בסוכה, ולדינא ספק ברכות להקל. ולא יברך זמן ביום. [חזו”ע סוכות עמוד קכז].
סדר ליל יום טוב, הדלקת הנרות וקידוש
סדר ליל יום טוב, הדלקת הנרות וקידוש
א מצוה להדליק נרות של יום טוב בסוכה, ולאכול לאור הנרות, וצריך לברך קודם הדלקת הנרות, ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום טוב. ואם חל יום טוב בשבת, הברכה היא: ”אקב”ו להדליק נר של שבת ויום טוב”.
ב יש נוהגות להדליק הנרות של יום טוב, מבעוד יום, כמו נרות שבת, ויש שמדליקות את הנרות בליל יום טוב, לפני הקידוש והסעודה. ונהרא נהרא ופשטיה. [יחו”ד ח”א סימן כח].
ג אף על פי שמצות הדלקת הנרות בסוכה, לכבוד הלילה הראשון של החג היא משום מצות האכילה בסוכה, שהיא חובה בלילה הראשון של החג, ומן הראוי היה שהאיש יהיה קודם להדליק הנרות, כי עליו מוטלת החובה לאכול בסוכה, אבל האשה פטורה מן הסוכה, אף על פי כן המנהג הוא שגם בלילי יום טוב של החג האשה קודמת להדלקת הנרות, כשאר שבתות וימים טובים, שהאשה קודמת במצות הדלקת הנרות, כיון שעיקר מצות הדלקת הנרות משום כבוד קדושת יום טוב, ומצות שמחת יום טוב, שגם היא מצווה על כך. [חזון עובדיה על סוכות שם].
ד כבר נתבאר שבחג הסוכות ישתדל להדליק הנרות [שעוה או שמן] בסוכה, כדי לאכול לאורם. מכל מקום ראוי ונכון שיתקין מבעוד יום מתקן מתאים מזכוכית לנרות, כדי שיוכל להדליק הנרות בסוכה, ולא יכבו ברוח, וגם לא יגרמו לשריפה ח”ו. ואם אכן קיים חשש שהנרות יגרמו לשריפה בסוכה, על ידי ההתקרבות של שלהבת הנרות לדפנות או לסכך, ידליקם בביתו במקום שבו מכינים צרכי האוכל, או בחדר השינה [באופן שפטור מלישון בסוכה], וכבר הזהירה התורה ונשמרת מכל דבר רע. ואם אפשר ידליק הנרות בחלון הפונה לסוכה, כדי שיגיע אורם לסוכה. [חזון עובדיה סוכות, עמוד רז]
ה יש נשים שנהגו לברך ”שהחיינו” בשעת הדלקת הנרות, אבל נכון יותר שלא יברכו אז שהחיינו, אלא יכוונו לצאת ידי חובת ברכת שהחיינו, כששומעות ברכת שהחיינו הנאמרת בעת הקידוש, ושומע כעונה. [יביע אומר ח”ד סימן כד אות י. שו”ת יחוה דעת חלק ג’ סימן לד. ילקוט יוסף מועדים עמוד תמח].
ו בתפלת ערבית של ליל הסוכות, שהוא זמן שמחתינו, יש לומר הקדיש בניגון, וכן קטעי התפלה ”ראו בנים את גבורתו” וכו’, בשירה וזמרה עם כל הקהל בקול רנה ותודה המון חוגג. ואם חל הלילה הראשון של חג הסוכות בשבת, אומר השליח צבור בערבית ברכה אחת מעין שבע, וחותם בה ”מקדש השבת” בלבד. [שבת כד: שלחן ערוך סימן תרמב].
ז נכון להזהר לכתחלה שלא לקדש עד צאת הכוכבים. (כעשרים דקות אחר שקיעת השמש).
ח בקידוש של ליל החג, מברך מעומד בורא פרי הגפן, וברכת הקידוש אשר בחר בנו מכל עם, וברכת לישב בסוכה, ויושב וחותם בברכת שהחיינו, לפי שברכת שהחיינו חוזרת על קדושת היום, ועל מצות הסוכה. ואם לא בירך שהחיינו בלילה הראשון, יכול לברך שהחיינו על קדושת החג במשך כל שבעת ימי החג. [סוכה מז:. עירובין מ: וכ”כ המג”א]
ט בליל יום טוב שני (בחו”ל) אומר קידוש, ומיד יברך שהחיינו, ואח”כ יברך לישב בסוכה.
יא בכל ימי חג הסוכות, בזמן שיש קידוש, יש לקדש מעומד, ולברך ”לישב בסוכה” בסוף הקידוש, ואחר כך יושב וטועם, ובזמן שאין קידוש, כשנכנס לסוכה ועודנו עומד על עמדו, יברך לישב בסוכה מעומד, ואז ישב ויברך המוציא על הפת. והמברכים ברכת המוציא ואחר כך לישב בסוכה יש להם על מה שיסמוכו. (סוכה נו. טור וש”ע סי’ תרמג ס”א).
יב אף בשבת ויו”ט בקידושא רבה של שחרית, שאין אומרים אלא בורא פרי הגפן, (כמ”ש בפסחים קו.), צריך לברך לישב בסוכה, קודם שישתה מכוס הקידוש. כי גם בקידוש היום קי”ל שאין קידוש אלא במקום סעודה. [וכמ”ש מרן בש”ע (סי’ רפט ס”א). חזו”ע סוכות עמוד קעב].
סימן תרלט – דיני ערב סוכות
א הואיל ומצוה לאכול את כזית הפת שבסוכה בתיאבון, לפיכך לא יאכל פת בערב חג הסוכות משעה עשירית ומעלה, כדי שיוכל לאכול הכזית פת לתיאבון. ויש מחמירים בזה מחצות היום ואילך, והעיקר כסברא ראשונה. ואם אפשר ראוי להחמיר שלא לאכול סעודה כבר מחצות, שכיון שאוכלים בלילה עם צאת הכוכבים, יש להקדים להימנע מלאכול מחצות. אבל אוכל מעט פירות או ירקות, או בשר ודגים, ובלבד שלא ימלא כרסו מהם, כדין ערב פסח. [ילקו”י מועדים עמ’ קלז. חזו”ע סוכות, עמ’ קכא. והנה אחר שלמדנו בסוכה (כז.) ט”ו ט”ו מחג המצות, מה להלן כזית מצה חובה, אף כאן כזית פת חובה. ובירושלמי (סוכה פ”ב ה”ז) אמרו, חבריא בעי אי מה להלן עד שיכנס למצה בתאוה, [שאסור לאכול סמוך למנחה עד שתחשך, כדי שיאכל המצה לתיאבון], הכא נמי עד שיכנס לסוכה בתאוה. רבי זעירא בעי, אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה, ה”נ עד שיאכל כזית דגן בסוכה. וכתב האו”ז ח”ב (סי’ שא), והואיל ולא איפשיטא אזלינן לחומרא, הילכך צריך להיכנס לסוכה בתאוה וכו’].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה