כאשר ממשילים לנו חכמים את העניין בלימוד תורה הם ממשילים זאת לאדם שקורא מכתב מאהובתו וכמה שהוא יעיין במכתב כזה על כל מילה ומילה, משל זה ראוי לעיון. אם נשים לב נראה שבמשל זה אין התייחסות לתוכן המכתב אלא רק לשולח, נראה שבסופו של דבר לתוכן המכתב אין חשיבות לעומת האהבה לשולח, דברים אלה אמורים גם בתורה כאשר אנו למדים תורה אנו צריכים לעיין בה באהבה רבה ללא קשר לתוכן הדברים או לעניין שהם מעוררים בנו אלא בגלל אהבת ה'-השולח. במה דבר זה מתבטא? ישנם מצבים בחיים בו אסור או לא ראוי ללמוד תורה (חזרת הש"ץ,קריאת התורה,במקום מטונף וכו') במצבים כאלה נבחן האדם אם הוא אוהב את התורה או אוהב את ה', אם אדם אוהב את התורה רק מצד תוכנה והעניין האינטלקטואלי שיש לו בה הוא ילמד תורה גם אז ואילו אוהב ה' יבין שה' שציווה עליו ללמוד תורה ציווה עליו בזמנם כאלה לא ללמוד תורה.
יסוד זה רואים גם בקריאה לשבועות מפרשת יתרו כאשר ה' מצווה עיל משה להודיע לעם ישראל שייזהרו מאוד מלעלות להר סיני, עם ישראל שרואה את קדושת ההר יכול להתפתות לעלות אל ה' אבל דבר כזה יבוא מאהבת האובייקט ולא מאהבת ה' שציווה לא לעלות ולא סתם הקב"ה מזהיר על זה כמה פעמים בפרשה.חג שמח
לרפואת הרב מרדכי צמח בן מזל,ראם בן חיה מרגלית,תמר רבקה בת אדית יעל,נעמה בת עידית,חי בן איילה,חנן בן שלומית,יהודה בן גאולה
ולעילוי נשמת כל נשמות ישראל :אברהם בן זולה,מיסה בת שמחה,חדורה בת זולה,רחל בת זולה,לאומה בת זולה,ציון בן שמחה,אברהם בן שמחה,טוני בת חווה,מימון בר שתיתא,מסעודה בת מברוחה,מרגלית בת מסעודה,משה בן עזיזה,משה בן חווה,ציון בן חווה,שמחה בן חווה,מינה ברכה בת שרה,שלמה בן שרה,אופיר בת זהבית ז"ל בן שרה,אברהם,יצחק,יעקוב,משה,אהרון,דוד,שלמה,תנאים,אימורים,ראשונים,אחרונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה