לקראת חנוכה מתאים יותר מתמיד לשבח ולהודות על הניסים שבכל יום עימנו. חז"ל אומרים לנו שאין בעל הנס מכיר בנסו. כמה ניסים כאלו יש, שדווקא בעל הנס הוא המכיר בנסו ולא הזולת:
רק מי שמנהל יומן, שמתכן את סדר היום שלו, שיודע מהם סדרי העדיפויות שלו ואיך הוא עם התקציב החודשי – רק היא יודע שהתרחש לו נס.
איזה נס: שיוצאים מהבית וחוזרים בשלום. שה' ישמור צאתנו ובואנו מעתה ועד עולם.
איזה נס: נשארה רק עוד כפית נס קפה, בדיוק היום תכננתי לצאת לקניות.
איזה נס: שלא היה תור למרפאה, בנק , או חברת הטלפונים וכו'
איזה נס: תוך דקה הגיע האוטובוס והגעתי לפגישה בזמן.
איזה נס: רק סתימה בשן ולא שום טיפול שורש.
איזה נס: עלה בדעתי רעיון מדהים למתנה!
רעיונות, זיכרונות ומחשבות עולים בנו משומקום, אנחנו רק חשבנו ופסלנו, ואמרנו שלא – ואז בדעתנו עולה משהו שכן.
מאיפה זה בא? - משמים! נס!
מטבע הלשון השגורה היא "מחכים לנס" או אמירות קשות בנוסח "אל תחכה לנס". משתמע מכך שכאשר מחכים לנס מחכים בלי לפעול ובלי לעשות מאומה. פשוט יושבים בחוסר מעש ומצפים שהמציאות תשתנה, שיקרה משהו טוב לשם שינוי.
אז זהו – שלא:
נס הוא משהו שאתם יכולים לגרום לו לקרות. איך? על ידי כך שתכין /י את עצמך לקראת הנס: כשאת/ה מתכנן/ת את היום שלך את/ה מזמין/ה משמיים את הסייעתא דשמיא שהקב"ה כל כך רוצה לתת לך, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. את/ה צריך/ה לרצות ללכת בדרך מסוימת כדי שדברים יתרחשו בדרך שלך.
אם לא נחשוב ולא נחליט ולא נקבל על עצמינו – איך יתרחשו לנו ניסים? אנחנו צריכים להיות כלי כדי להכיל את הברכה, השפע והאהבה שד' הכין לנו באוצרו הטוב.
לפעמים יש התנגדות לגישה של תכנון, עריכת יומן, כתיבת מטלות בדרך יעילה יותר מפתקים על המקרר. ויש שאומרים: שצריך לתת לדברים לזרום, שבסוף הכל לטובה, ומוכנים לקבל את מה שיקרה בכל מקרה, ושזה רצון ה'. אני חושבת שיש כאן בלבול בין הדברים שעלינו מוטלת האחריות לקדם את ביצועם לבין הדברים שלא בשליטתנו ועמם עלינו להשלים באהבה. כשחז"ל אומרים שהבא להיטהר פותחים לו, הם מתכוונים לומר שזה התפקיד של כל יהודי: לבוא להיטהר. כל אחד מאיתנו צריך להציב את הדרך שלו ולכוון את עצמו למקום שבו היא רוצה להיות, מקום טוב יותר, נכון יותר, ערכי יותר ושמח יותר. כשאתם בחשיבה וכשהזמן שלכם מכוון ומתוכנן – תראו בכל יום הרבה ניסים! - חווה הרשקוביץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה