המגיד ממעזריטש - רבי דובער

אביו: ר' אברהם.

אמו: הרבנית חוה.
אשתו: הרבנית קיילא (בזיווג ראשון).
בנו: ר' אברהם המלאך.
חותנו: ר' שלום שכנא מטורטשין.
מוריו: ר' אברהם (אביו), ה"פני יהושע" והבעש"ט הקדוש.
מתלמידיו: אדמו"ר הזקן, ר' לוי יצחק מברדיטשוב, ר' מנחם מענדל מוויטבסק, ר' נחום מצ'רנוביל, האחים - ר' זוסיא מהאניפאלי ור' אלימלך מליז'נסק, האחים – ר' שמואל שמלקה ור' פנחס הורביץ ועוד.
בשנת ה'תס"ד נולד בלוקאטש למלמד ר' אברהם בנו ר' דובער, אשר יחוסו מגיע עד ר' יוחנן הסנדלר.
אביו שהיה עני, שלח את בנו כעצת רב העיר (חתנו של ר' יעקב יהושע), ללמוד בישיבה של הגאון ר' יעקב יהושע בעל "פני יהושע" בלבוב. לאחר נישואיו עם הרבנית קיילא, שימש מלמד במזריטש, בה חיו בבית קטן ורעוע והחל בלימוד הקבלה. שימש מגיד בטורטשין ולאחר מכן בקוריץ ובדובנא. היה חולה ברגליו, ושנים לאחר נישואיו היה חשוך בנים. בהיותו בן 36 הציעה הרבנית שיגרשה על מנת שישא אשה שתזכהו בבנים, אך המגיד דחה את הצעתה. הבעש"ט הגיע אל ה"פני יהושע" וביקשו להודיע לר' דובער שלא יוכל להבריא ברגליו עד שיבוא אצלו. בעצת מורו החליט להגיע למז'יבוז', עיירתו של הבעש"ט ונעשה תלמידו המובהק. בבקשו מהבעש"ט להתברך בזרעא חי' וקיימא, הבטיח לו הבעש"ט כי ייוולד לו בן גדול ומהולל. בשובו לביתו היה ליל הטבילה של אשתו, ליל חורף סגרירי והמים במקווה היו קפואים (עקב תקלה), לאחר ששברה את הקרח, טבלה ובדרכה חזרה הופיעה מרכבה הדורה וארבע נשים שישבו בה העלוה על המרכבה והחזירוה לביתה. בעלה, המגיד אמר לה כי היו אלה ארבע האמהות. לאחר אותה טבילה נולד בשנת ה'תק"א בנם ר' אברהם המלאך.

לאחר פטירת הבעש"ט, נבחר לממלא מקומו. במהלך סעודת יום טוב שני של חג השבועות, ז' סיון ה'תקכ"א עמד ר' צבי, בנו של הבעש"ט שנבחר לנשיא ומנהיג תנועת החסידות לאחר פטירת אביו ואמר כי אביו הודיעו למסור לר' דובער את הנשיאות. תוך כדי דיבור ברך ר' צבי את המגיד במזל-טוב, מסר לו את בגדו העליון השייך לבעש"ט. ר' דובער עבר לראש השולחן והדרוש הראשון שמסר היה "מראיהם ומעשיהם" (נדפס ב"תורה אור" פרשת יתרו).

בשונה ממורו הבעש"ט שהרבה בנסיעות, המגיד התיישב במעזריטש ושלח מתלמידיו להפיץ את החסידות בכל מדינת פולין ומחוץ לה. בשנת ה'תקכ"ה ייסד שלושה מרכזי חסידות גדולים בליובאוויטש, בקארלין ובהורודוק. מבית מדרשו יצאה "העליה החסידית הגדולה", גדולים וחשובים מתלמידיו שעלו להתיישב בארץ הקודש. הרב המגיד חפץ לעלות לישראל אך מן השמים עיכבו בעדו. המגיד חיבב מאוד את תלמידו ר' שניאור זלמן והושיבו ללמוד עם בנו ר' אברהם המלאך, היו לו זמנים קבועים שהיה מלמד ביחידות את אדמו"ר הזקן ובחר בו לחבר את השולחן ערוך. רק שניים מתלמידיו, ר' שניאור זלמן והרב מוואלפע קבלו את תורתו בשלמות. חסידיו נהגו לנגן בנוכחותו את ניגון "שלוש התנועות" [להאזנה].

בשנת ה'תק"ל דיברו לשון הרע בפני הגר"א מוילנה על המגיד ותלמידיו והגר"א לתומו קיבל את עדותם וציווה להתרחק מהחסידים.

בשנת ה'תקל"ב פרצה במעזריטש מגפה. ר' זוסיא תלמידו, הביא את המגיד ובני ביתו להאניפאלי. שם התגורר המגיד כשבעה חודשים עד ליום הסתלקותו.

ביום ראשון י"ז בכסלו אמר המגיד לתלמידו האדמו"ר הזקן כי בשלושת ימי חייו האחרונים, רואה האדם רק את דבר ה' הנמצא בכל דבר גשמי. לפני הסתלקותו ביום שלישי בשנת ה'תקל"ג תפס בידיו של ר' שניאור זלמן ואמר: י"ט כסלו הוא ההילולה של שנינו. החברה קדישא ותלמידי המגיד חלקו ביניהם מי יתעסק בטהרתו. בדין תורה הוחלט כי החברה קדישא והתלמידים שנרשמו בפנקס החברה קדישא בעירם יתעסקו בטהרתו. אחד מהם היה האדמו"ר הזקן שנרשם בפנקס הנ"ל בעירו-ליאזני. בגורל שהפילו התלמידים ביניהם באיזה אבר יזכה כל אחד מהם להתעסק בטהרתו, זכה אדמו"ר הזקן לטהר את ראשו של המגיד. הובילו את המגיד למקוה טהרה ואז אמר אדמו"ר הזקן שיניחו את רבו לטבול בעצמו, ואכן הניחוהו והמגיד טבל 3 פעמים.

בבית החיים הוקם אוהל באזור המשותף למגיד ולכמה מתלמידיו, אך במלחמת העולם השניה בית החיים והאוהל נחרבו. לאחר שיקומו של בית החיים, יצקו שכבת בטון על אותו שטח בו עמד האוהל והקימו מצבה חדשה משותפת למגיד ולתלמידיו.
המגיד לא כתב ספרים, דבריו נרשמו והודפסו בספרים:
• מגיד דבריו ליעקב.
• אור תורה (ק)
• אור האמת
התמונה באדיבות ר' חנוך קיי
באדיבות אתר -


http://www.mytzadik.com/index.asp?lid=6&page=tzadik&kid=172&t=המגיד ממעזריטש - רבי דובער