הגמרא במסכת בבא בתרא (י.) מספרת
שבמוצאי יום כיפור ראה רבי יוחנן בן זכאי בחלומו, שאחייניו יפסידו באותה שנה שבע מאות דינרים.
ריב”ז אינו מנסה לנקוט באמצעי בטחון, או תחבולות למיניהן, למניעת הנזק. הוא יודע שהם לא יועילו, כי “הגזרה אמת והחריצות שקר” (רמב”ן בראשית ל”ז ט”ו).
מה עושה ריב”ז לעזרת אחייניו?
הוא מאלץ אותם להרבות בצדקה במשך כל השנה.
כך שבסוף השנה נחסר מממונם כמעט שבע מאות דינרים.
בערב יום כיפור תפשה המלכות את האחיינים.
שלח להם ריב”ז: אל תפחדו! יקחו מכם בסך הכל שבעה עשר דינרים.
לתדהמת האחיינים, זה בדיוק מה שקרה, המלכות לקחה מהם רק 17 דינרים.
מספר להם ריב”ז את החלום ופתרונו.
מסבירה הגמרא:
“כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה,
כך חסרונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה”.
אבל לאן ילכו הכספים שיפסיד, זה תלוי באדם עצמו.
זכה, “הלא פרוס לרעב לחמך”,
לא זכה, “וענים מרודים תביא בית”.
אין אפשרות בכל ההשתדלויות הגשמיות למנוע נזק שנגזר על אדם.
ישנה אפשרות להשתדל לאן ילך הכסף, ולזכות בכך במצוות צדקה ובשכרה.
לכן הרוצה להשתדל להפחית נזקיו, הדרך היא ברבוי צדקה!
במדרש שיר השירים רבה (ו' י”ז), מנוסח הדבר בקצרה ובחריפות יתר:
“דלת שאינה פתוחה לצדקה, פתוחה לאסותא [רופא]”.
החסרונות המגיעים לאדם הינם קצובים.
אם לא יפריש מממונו מרצונו לצדקה, יצטרך לתת את אותו הסכום לרופא, או לבעל מקצוע אחר, עם כל עגמת הנפש הכרוכה בכך.
אולם ישנה גם אפשרות השתדלות לבטל את הנזק לגמרי.
דרך נוספת להרבות את מזונותיו של האדם:
“אמר ר' חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו” (בבא מציעא נ”ט.).
ולכן היה רבא אומר לבני מחוזא (שם): “אוקירו לנשייכו כי היכי דתתערו” (כבדו את נשותיכם ובשביל זאת תתעשרו).—
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה