כנס נשים לזכר משפחת פוגל

ניגונים חסידיים,על אהבה,ציון גולן,נתי לוי,אביתר בנאי,הרב איתמר אלדר,קבלת שבת,אבי רט,זי שי,שלמה ארדינסט

בית מדרש ישיבתי ירושלים

שלום וברכה




קישור למאגר השיעורים:

http://www.betmidrash.org/maagar/213.html

התוכנית השבועית





ביום שני הקרוב,ד' אדר 27.2, יתקיימו בבימ"ד התוכניות הבאות:



הרב נתנזון - מסכת ברכות,



תורה וחברה, הרב רכניץ- נושא השיעור הקרוב: דיון על נייר עמדה בנושא - עקרונות היסוד של מדינת הרווחה היהודית.



לוח זמנים לשבועות הקרובים:

י"א אדר - מבוא ליחסי עבודה ע"פ התורה + הרצאת רקע

י"ח אדר - מעמדם של חוקי המגן ע"פ התורה

כ"ה אדר - שביתות ע"פ ההלכה

ג' ניסן - שכר מינימום, עובדים זרים, פנסיה חובה

יתכנו שינויים בתוכנית





הרב קוסטינר - מסכת ברכות (השיעור יתקיים במכון מאיר - יש להתעדכן סופית אצל אחראי הקבוצה לשינויים שלעתים קורים. לפרטים פנו לרכז ביהמ"ד)











ביום שלישי ה' אדר,28.2 תתקיים תוכנית תורה ותרבות עם הרב היימן.



השבוע בנושא ארץ שמים ותהום, ע"י הרב עוז בלומן















ביום רביעי ו' אדר 29.2, יתקיים בבימ"ד השיעור בתוכנית ההלכה - הלכות שבת עם הרב אבישי ונונו.





ביום חמישי יתקיים לימוד עם הרב נאור גלעד בספר דעת ותבונה של הבן איש חי- ספר בסיסי בתורת הפנימיות.(המעוניינים להצטרף יפנו לרב בטל' 0507402338)





הלימוד יתקיים בין השעות 22:00 - 20:00



ערבית תתקיים בשעה 22:00



כיבוד קל יוגש במקום.



קישור למאגר השיעורים:

http://www.betmidrash.org/maagar/213.html

שבת שלום,

מוטי הרשקוביץ,רכז ביהמ"ד

www.BetMidrash.org



פלאפון: 0547474767



דוא“ל: jerusalem@betmidrash.org

פורים שמח עם אהרון רזאל וחברים

Thursday, March 8, 20127:30pm until 11:30pm 'מנורה 8' מרכז חוויה ולימוד, מנורה 8




פורים שמחחחחחחח

עם אהרון רזאל וחברים



19:30 הרהורים על המגילה

מרצה: פרופ' שלום רוזנברג

ההשתתפות ללא תשלום



20:00 קריאת מגילה

ההשתתפות ללא תשלום



21:00 מוזיקה וריקודים עם

אהרון רזאל וחברים

תחפושות, יין ומצב רוח של שכרות

דמי השתתפות: 45 ₪

אביהו מדינה-משפחת אלייב,להיטים חסידיים

תמונת הרב בצרי- בתפילה ותיקון לרווקים

אדם מחפש משמעות ומוצא

בית מדרש ישיבתי ירושלים

קישור למאגר השיעורים:
http://www.betmidrash.org/maagar/213.html
התוכנית השבועית
ביום שני הקרוב, כ"ז שבט 20.2, יתקיימו בבימ"ד התוכניות הבאות:
הרב נתנזון - מסכת ברכות,"ואנחנו כורעים ומשתחוים"...- מה עניין הכריעות בתפילה ומדוע דווקא במקומות אלו?
תורה וחברה, הרב רכניץ- נושא השבוע: עושר ושגשוג- הסיכוי והאתגר-במשנתו של הרב קוק.
הרב קוסטינר - מסכת ברכות (השיעור יתקיים במכון מאיר - יש להתעדכן סופית אצל אחראי הקבוצה לשינויים שלעתים קורים. לפרטים פנו לרכז ביהמ"ד)
ביום שלישי כ"ח שבט,21.2 תתקיים תוכנית תורה ותרבות עם הרב היימן.
נושא השבוע: קדושה- איך עושים את זה


ביום רביעי כ"ט שבט 22.2, יתקיים בבימ"ד השיעור בתוכנית ההלכה - הלכות שבת עם הרב אבישי ונונו.ביום חמישי יתקיים לימוד עם הרב נאור גלעד בספר דעת ותבונה של הבן איש חי- ספר בסיסי בתורת הפנימיות.(המעוניינים להצטרף יפנו לרב בטל' 0507402338)

הלימוד יתקיים בין השעות 22:00 - 20:00
ערבית תתקיים בשעה 22:00
כיבוד קל יוגש במקום.
קישור למאגר השיעורים:http://www.betmidrash.org/maagar/213.html
שבת שלום,
מוטי הרשקוביץ,רכז ביהמ"ד
http://www.betmidrash.org/
פלאפון: 0547474767
דוא“ל: jerusalem@betmidrash.org

הלכות פורים

הלכות פורים




הרב אליעזר מלמד







נערך על ידי הרב







מוקדש לעילוי נשמת



ר' אברהם בן דוד







1 - תענית אסתר

מנהג כל ישראל, עוד מתקופת הגאונים, להתענות בי"ג באדר, זכר לתענית אסתר. שהרי גזרת המן הרשע היתה, כי ביום שלושה עשר לחודש אדר, ישמידו יהרגו ויאבדו את כל היהודים טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז. ועל ידי נס הפורים ועלייתם של מרדכי ואסתר נשלחה אגרת נוספת מאת המלך אחשוורוש, המתירה ליהודים לעמוד על נפשם ביום י"ג אדר ולהרוג בשונאיהם, אך עדיין גזרה ראשונה לא נתבטלה, משום שכל אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך אינו מתבטל, וממילא גם לשונאי ישראל היה מותר להרוג ביהודים. כלומר, בעצם, יום י"ג לחודש אדר נקבע על ידי המלכות ליום שבו מותר לשונאי ישראל ולעומתם לישראל להלחם ולהרוג זה בזה. ואף על פי שכבר היה מרדכי משנה למלך, מכל מקום הסכנה עדיין היתה גדולה, ועדיין היו צריכים לרחמי שמים, כדי שיצליחו להתגבר על שונאיהם ולהורגם.







ועל כן בוודאי, התענו אז, כפי שידוע ומקובל, שבכל עת צרה לישראל יש להתעורר לתשובה כדי להיות ראויים לנס ולהצלה. ואין תשובה גדולה יותר מאשר התשובה שעל ידי התענית, אשר מזככת את חומריותו של האדם ומחזירה את רוחניותו למקומה הטבעי והמרכזי.







ועל כן נהגו ישראל, בכל שנה בי"ג אדר, להתענות זכר לאותה תענית. ויש לציין כאן שכל חג שאין לו משמעות לדורות נתבטל, ומעצם קיומו של חג הפורים בימינו יכולים אנו להסיק שמשמעותו עדיין תקפה בימינו, עדיין יש שונאים אשר רוצים להשמידנו, ועדיין זקוקים אנו לתענית אסתר ולנס פורים, כל שנה מחדש.







וצום זה קל מארבעת הצומות הקלים, מפני שהן נתקנו על ידי חכמים, ואילו צום תענית אסתר נקבע על ידי שנהגו בו ישראל. לכן חתן וכלה בשבעת ימי השמחה שלהם מתענים בארבעת הצומות הקלים, ואילו מתענית אסתר פטורים. (ועיין רמ"א תרפו, ב).[1]



2 - צדקה לפני הפורים

נוהגים ליתן קודם הפורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו הזמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הציבור. והמנהג ליתן שלוש מחציות, כנגד שלוש פעמים שנאמר 'תרומה' בפרשת שקלים. ונוהגים לתת אותם בתענית אסתר בשעת המנחה (רמ"א תרצד, א). בימינו המטבע הנפוץ הוא שקל, ואם כן כדי לקיים את המנהג יש ליתן לצדקה שלושה חצאי שקלים. ויש אומרים לתת שווי של מחצית השקל כסף, שהוא כיום כעשרה שקלים.







וכתב הרמ"א שמנהג זה שייך לגברים שמעל גיל עשרים, שהם היו מחויבים במצוות מחצית השקל. וכן דעת ר' עובדיה מברטנורא. אולם התוספות יום טוב כתב שהפוסקים חולקים וסוברים שכל מי שמעל גיל שלוש עשרה נחשב איש וחייב במנהג זה. והאליה רבה כתב שהמנהג לתת אפילו בעל בעד בנים קטנים, ואשה מעוברת עבור עוברה (מ"ב תרצד, ה). ונהגו לתת גם עבור נשים, אולם עבור ילדות קטנות לא נהגו (פסקי תשובות תרצד, ה).



3 - קריאת המגילה

ארבע מצוות מקיימים אנו בחג הפורים, הראשונה היא קריאת המגילה, השניה: משלוח מנות איש לרעהו, השלישית: מתנות לאביונים, והרביעית: הסעודה והמשתה או במלים אחרות 'שמחה'. ונתחיל בהלכות קריאת המגילה.







המצווה הראשונה שאנו מקיימים בחג הפורים היא קריאת המגילה. מיד לאחר תפילת ערבית קורים את מגילה אסתר ממגילה כשרה ובטעמי המקרא. וכן למחרת לאחר תפילת השחרית קוראים את המגילה, נמצא אם כן שהמגילה נקראת פעמיים, פעם אחת בלילה ופעם אחת ביום.







גם נשים חייבות בקריאת המגילה, למרות שכלל נקוט בידינו, שנשים פטורות מכל מצוות העשה שהזמן גרמן, כגון ממצוות נטילת לולב שחיובה רק בחג הסוכות, מכל מקום לעניין קריאת מגילה גם נשים שייכות, שאף היו תחת אותה הגזרה ואף הן ניצלו על ידי אותו הנס.







ומצווה זו חשובה עד מאוד, מאחר שיש בה פרסום הנס, ועל כן מובא בתלמוד (מגילה ג, א) שמבטלים תלמוד תורה כדי לבוא ולשמוע את קריאת המגילה, ואפילו הכהנים שהיו עובדים בבית המקדש היו מבטלים את עבודתם ובאים לשמוע את קריאת המגילה. (וכל זה בתנאי שהיו יכולים להשלים את עבודתם אחר ששמעו קריאת המגילה, אבל אין מבטלים לגמרי אחת מעבודתיהם כדי לשמוע מקרא מגילה).







מצווה מן המובחר לשמוע את קריאת המגילה דווקא בבית הכנסת במקום שיש הרבה אנשים, משום שברוב עם הדרת מלך, ועל ידי כך יתפרסם הנס יותר. וכן יש ללבוש בגדי חג לכבוד קריאת המגילה.



בימינו, לאחר שנתחדשו כלי התקשורת כמו הטלפון והרדיו, נתעוררה שאלה חדשה, האם אדם השומע את קריאת המגילה ברדיו יוצא ידי חובתו או לא? ופסקו רוב האחרונים שאין אדם יוצא ידי חובתו בשמיעת המגילה ברדיו, משום שאין הקול עובר ישירות לאוזן השומע.



4 - שמיעת המגילה

כתב השולחן ערוך בסימן תרפ"ט סעיף ו': "מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה". והטעם הוא כדי לחנכם למצוות, ובמיוחד למצווה שכזו שעיקר עניינה הוא לפרסם עד כמה שיותר את הנס. אלא שצריך לסייג את הדבר ולומר, שרק קטן שהגיע לגיל חינוך טוב להביאו לבית הכנסת למקרא המגילה, אבל קטן שעדיין אינו מבין על מה מדובר, ודאי שאין בהבאתו לבית הכנסת מצווה, ולעיתים יש אפילו עבירה, כאשר אותו הקטן מפריע לאחרים בשמיעת המגילה, וגורם להם שלא יוכלו לצאת ידי חובתם. וצריך להזכיר כאן שלדעת רוב הפוסקים, אפילו אם מילה אחת מקריאת המגילה לא הגיעה לאוזנו של השומע, לא יצא ידי חובה. ולכן צריכים ההורים להיזהר מאוד שילדיהם לא יפריעו לשמיעת המגילה.







ואם בכל אופן הרעש גבר ומילה אחת נשמטה מאוזנו של השומע, מיד ישלימנה בקריאה מן הספר שלפניו, ויוצא בזה ידי חובתו. וזאת בתנאי שאת רוב המגילה ישמע מן החזן שקורא מהמגילה הכשרה, ואזי יוכל להשלים את מה שהפסיד על ידי קריאה מהספר המודפס שלפניו. אבל אם לא ישלים מיד את המילה שלא שמע, הפסיד את כל קריאת המגילה.



ובמיוחד צריך לשים לב לכך בשעה שמכים את המן, שאז הרעש גובר ולעיתים החזן ממשיך בקריאה ועדיין קולו אינו מגיע לאזני השומעים, ואז צריך לקרוא את המלים שלא נשמעו מן הספר שלפניו.



5 - סעודת הפורים

חשוב לקיים את הסעודה בצוותא, יחד עם חברים ידידים ובני משפחה. לא טוב היות האדם לבדו, ובמיוחד כאשר צריכים לשמוח. ולכן הרוצה לקיים את מצוות הסעודה והשמחה בהידור, צריך לתכנן מלכתחילה את עריכת הסעודה יחד עם חביריו או עם בני משפחתו.







זמן הסעודה הוא דווקא ביום, ואמנם גם בלילה כתבו הפוסקים שצריך להרבות במאכלים טובים במשתה ובשמחה, אבל עיקר השמחה והסעודה צריכה להיות ביום, ומי שעשה את סעודתו בלילה, לא יצא ידי חובה.







אלא שעדיין צריך לברר מתי ראוי לערוך את הסעודה. יש שנהגו לעשותה בבוקר, כדי שכל הסעודה וגם השינה שאחריה תהיה ביום, משום שבשינה זו לדעת כמה פוסקים יוצאים ידי חובת עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אבל למעשה רוב האנשים נוהגים לערוך את הסעודה אחר הצהרים, וזאת מפני שבדרך כלל במשך הבוקר אנו עוסקים בשאר מצוות היום, מתנות לאביונים, משלוחי מנות, ורק לקראת חצות היום מתפנים לסעודה. ומאחר שהגיע זמן תפילת המנחה, צריך להתפלל תחילה מנחה, ורק לאחר מכן לקיים את הסעודה. ולכן נוהגים היום לערוך את סעודת הפורים אחר הצהרים. רק ראוי לשים לב שעיקר הסעודה תהיה ביום, ולא כמו אלו שמתחילים את סעודת הפורים זמן קצר לפני שקיעת החמה ועיקר סעודתם בלילה שלאחר הפורים.



כשחל פורים בערב שבת, יש לערוך הסעודה בבוקר, משום כבוד השבת (רמ"א תרצה, ב).







ישנו הבדל בולט בין חג הפורים לחג החנוכה, בחג הפורים יש מצווה לעשות סעודה ולאכול ולשתות, ואילו בחג החנוכה אין מצווה להרבות בסעודות. טעם להבדל זה באר בעל הלבוש, שהיה אחד מגדולי אשכנז לפני כארבע מאות שנה, וכך הסביר, בחג החנוכה היתה הגזרה רוחנית, שלא יעסקו בתורה, ועל כן מצוות החנוכה הן רוחניות, הדלקת הנר ואמירת הלל. אך בחג הפורים הגזרה היתה על הגוף ועל הנפש, היינו גזרת מות על כל ישראל, ועל כן בחג הפורים בנוסף על מצוות קריאת המגילה, ישנה מצווה לערוך סעודה ולהרבות בה באכילה ובשתיית היין, ובתוכה לומר דברי שבח והודיה לה' על הנס הגדול של הצלת האומה.



6 - שתיית היין

המצווה הבולטת והיחודית שבמצוות הפורים היא ללא ספק המצווה לשתות יין ולהתבשם. שהרי ידוע ששתיית היין המופרזת גונתה על ידי חז"ל, אולם בפורים נצטוונו להרבות בשתיית יין עד שכרות. היסוד לזה הוא בפסוק ממגילת אסתר שבו נאמר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה". בכל הימים הטובים כסוכות ופסח נאמר בתורה שמצווה לשמוח, אולם כאן נאמר בפרוש 'משתה', כלומר יש מצווה להרבות בשתיית יין. וזאת משום שכל הנס אירע על ידי היין, ושתי נטרדה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן מפלתו של המן היתה על ידי משתה היין, מכאן שבפורים מתגלה הצד החיובי שבמשתה היין.







וכן אמר רבא במסכת מגילה (ז, ב): "חייב איניש לבשומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ובתרגום לעברית: חייב אדם להתבשם בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אלא שהשאלה היא מהי משמעות המילה להתבשם, האם להשתכר ממש או רק להרבות בשתייה באופן שהאדם ירגיש שמחה אבל לא להשתכר ממש. וכן יש לברר מהי כוונת ההגדרה "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", האם צריך להגיע ממש לשכרות עד שאין מבחינים בין המן למרדכי, או שהכוונה עד ולא עד בכלל, כלומר לעצור את השתייה לפני המצב של אי ההבחנה.







אכן דעות רבות ישנם בפירוש מצווה זו, לדעת רבינו אפרים אין להשתכר כלל אלא רק להרבות מעט בשתייה. ולדעת הרמב"ם צריך להשתכר ממש, ומתוך שמשתכר רוצה לישון ואז בשינתו אינו יודע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.







למעשה נפסק שכל אדם ישתה כפי הבנתו, ובתנאי שיעשה זאת לשם שמיים ולא יעבור על שום עבירה תוך כדי שכרותו. אך בכל אופן לדעת כולם לכל הפחות ישנה מצווה לשתות ולהתבשם מעט, שנאמר: "ימי משתה ושמחה". והכל תלוי באדם, שכן ידוע שהיין מגלה את טבעו הפנימי של האדם, שנאמר: נכנס יין יצא סוד, ואדם מגושם המרבה בשתיית היין מתנהג כבהמה, אך לעומתו אדם אשר מטבעו הוא טוב ועדין הנפש, דווקא שתיית היין מגלה את פנימיותו הטובה, והוא מרבה באהבת ישראל ובשבח והודאה לה' יתברך.



7 - משלוח מנות

מצד הדין די לשלוח שתי מנות לאדם אחד, כדי לצאת בזה ידי מצוות משלוח מנות איש לרעהו. שתי המנות יכולות להיות שתי מנות של בשר בטעם שונה, או מנה אחת של בשר ואחת של דג, וכן עוגה יכולה להחשב כמנה אחת, ושתי עוגות בטעמים שונים כשתי מנות. אבל אם שולח לחברו דבר שאינו נאכל, כגון ספר או בגד יפה, אפילו שמתנה זו תהיה יקרה, וחברו ישמח בה מאוד, לא יצא בה ידי חובת משלוח מנות, כיוון שאי אפשר לאוכלה מיד, ומשלוח מנות צריך להיות ראוי לאכילה מיידית.



בקבוק של משקה נחשב גם כמנה, ולכן השולח לחברו בקבוק יין ועוגה, יוצא בזה ידי משלוח מנות.







כדאי להזכיר כאן, שלדעת החיי אדם יש עוד תנאי במשלוח המנות, לא מספיק רק שהוא יהיה מורכב משתי מנות, אלא צריך שתהיה שמחה למי שמקבל אותו, ואם שלחו משלוח פשוט לאדם שאין לו בו שמחה, אין יוצאים בו ידי חובה. ואמנם שאר הפוסקים לא הזכירו תנאי זה, שתהיה מהמנות שמחה למקבל, אך מכל מקום כתב בעל המשנה ברורה שרצוי להזהר בזה לכתחילה (באו"ה תרצה, ד).



8 - מתנות לאביונים

כל המרבה במצוות מתנות לאביונים הרי זה משובח, וכבר פסק הרמב"ם שעדיף שסכום הכסף שמייעדים לצדקה יהיה גבוה מהסכום המיועד למשלוחי המנות וצרכי הסעודה.



אך מצד הדין די בשתי מתנות לשני עניים, לכל עני מתנה אחת. ומהו שיעור המתנה שצריך ליתן לעני לא נאמר, ולכן הבינו הפוסקים שאפילו בפרוטה אחת אפשר לצאת מן הדין (ריטב"א, מ"ב תרצד, ב). ויש אומרים שהמתנה צריכה להיות בסכום שאפשר לקנות בו סעודה (שערי תשובה בשם זרע יעקב). וכאמור כל זה רק מצד הדין, אבל למעשה טוב להרבות עד כמה שיותר במתנות לאביונים.







ואם לא מצא אביון במשך הפורים, יכול להשאיר אצלו את הכסף וליתנו כאשר יזדמן לפניו עני. ולכן ראוי להפריש כבר בבוקר יום הפורים את הסכום המיועד למתנות לאביונים, וכאשר יזדמן לפניו עני יתן לו, ואם לא יזדמן, כבר קיים את המצווה בזה שייעד סכום כסף למתנות לאביונים.







חשוב להוסיף כאן, שלא רק בכסף אפשר לקיים את המתנות לאביונים אלא גם במיני מאכל. והלכה זו חשובה מאוד, מפני שפעמים רבות אדם חושב לעצמו עד שאלך לתת את המתנות לאביונים למי שפושט יד שאינני מכירו כלל, מדוע לא אתן את הכסף לחברי או שכני שאני יודע שמצבו הכספי בכי רע. אלא שמפני הבושה לא נעים לגשת אליו ולתת לו צדקה או מתנות לאביונים. ולכן הפתרון הפשוט הוא, לשלוח לו משלוח מנות מכובד, עם כמה קופסאות שימורים למשל, או בקבוקי יין, ובזה יצא ידי חובת מצוות המתנות לאביונים. ואדרבה עוד יקיים אותה כמצווה מן המובחר, כי ידוע שעדיף תמיד לתת את הצדקה בעילום שם ובאופן שהמקבל לא ירגיש ולא יעלב. רק שצריך לדעת בברור שאכן אותו אדם זקוק לעזרה. וכן צריך לזכור שיש לתת מתנות לאביונים לשני אנשים לפחות.



אמנם, אם אותו עני יחזיר לו משלוח מנות מכובד כנגד מה שנתן - לא הועיל כלום. ולכן אפשר לתת את המשלוח מנות בעילום שם, ובזה יצא ידי מתנות לעניים.



9 - מצוות הפורים מרבות האחדות

אין שמחה אמיתית אלא בריבוי האחדות שבין אדם לחברו, ואולי לכן דווקא בחג הפורים שבו יש מצווה מיוחדת לשמוח, מצווים אנו במשלוח מנות איש לרעהו, ובמתנות לאביונים. על ידי משלוח המנות מתחזק הקשר והאהבה שבין אדם לחברו, ועל ידי המתנות לאביונים מתחזקת ההכרה של הערבות והאחריות ההדדית שבין בני האדם. וכן בסעודה מתרבה האהבה בין המסובים.



אמנם מצד הדין מספיק לתת שתי מתנות לשני עניים, ולשלוח לחברו משלוח אחד הכולל שתי מנות, אבל כל המרבה במשלוחי מנות ובמתנות לאביונים הרי זה משובח.







אלא שיש לברר במה עדיף יותר להרבות, האם במשלוח מנות איש לרעהו, או במתנות לאביונים? את התשובה לשאלה זו כבר כתב הרמב"ם בהלכות מגילה פרק ב' הלכה י"ז וזה לשונו: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, כי אין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר: להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".







כלומר מצד הדין כל אחד יכול להחליט במה להשקיע יותר, במשלוח מנות ובצרכי סעודתו או במתנות לאביונים, אלא שלכתחילה הרוצה לקיים את המצווה על פי הדרכתם של חכמים, צריך לעשות חשבון כמה הם הוצאותיו על משלוח המנות ועל סעודת הפורים, ולאחר מכן לתת סכום גדול יותר לעניים. והאדם אשר ליבו טהור בקרבו, יודע כי דווקא על ידי קיום מצוות המתנות לאביונים זוכים לשמחה עילאה.



10 - נשים במצוות הפורים

כבר למדנו שגם הנשים חייבות בשמיעת המגילה, מאחר ואף הן היו באותו הנס. השאלה היא האם נשים מצוות גם במצוות משלוח מנות, מתנות לאביונים ובשתיית היין?



לגבי מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים כתב הרמ"א (או"ח תרצ"ה, ד'): "אשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש, ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש, אבל לא בהיפך". ואף שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום כיוון שהן היו שותפות מרכזיות בנס, מחויבות במצוות הפורים. ואמנם לדעת הפרי חדש והגר"א נשים פטורות ממתנות לאביונים וממשלוח המנות, אבל למעשה לדעת רוב הפוסקים הן חייבות בכל מצוות הפורים. ולכן גם רווקות וגם נשים נשואות מצוות לשלוח מנות ולתת מתנות לאביונים. לפיכך, זוג נשוי צריך לשלוח שני משלוחים, שבכל אחד שתי מנות. משלוח אחד מהאיש והשני מהאשה. וכן לגבי מתנות לאביונים, צריכים לתת בשביל האיש והאשה.







וממצוות שתיית היין, לדעת כמה אחרונים נשים פטורות, מפני שאין דרכם של נשים להרבות בשתיית היין, וגם מבחינת גדרי הצניעות - השיכרות אצל האשה חמורה ביותר. אולם מן הצד השני סוברים כמה מהאחרונים שנשים חייבות כשם שחייבות בכל מצוות הפורים. ולכן למעשה טוב שגם הנשים ירבו מעט בשתיית היין, אך כל זה תוך הקפדה על כך שהשתייה תגרום שמחה פנימית אבל לא תהיה ניכרת כלפי חוץ.



11 - ערים המוקפות חומה

כדי להבין את דין כרכים המוקפים חומה, ראוי לעמוד בקצרה על מהלך העניינים, גזירת המן הרשע היתה שביום י"ג לחודש אדר יוכלו כל שונאי ישראל להתאסף להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים שבכל העולם. ואף לאחר עלייתם הניסית של מרדכי ואסתר, לא נתבטלה גזירה זאת, מפני שכל גזירה אשר נכתבה ונחתמה בטבעת המלך שוב איננה בטלה. ולכן כל מה שיכלו לעשות היה, לשלוח שליחים נוספים המתירים גם ליהודים לעמוד על נפשם ולהרוג בשונאיהם.







ואכן עד לי"ד באדר לא היה ברור כלל היאך יתפתחו העניינים, אמנם כבר הותר ליהודים להתגונן ללא הפרעה מצד חיילי הצבא הפרסי, אבל מי יודע אם יצליחו להתגבר על שונאיהם. ובי"ג לחודש אדר נפל פחד היהודים על שונאיהם, והצליחו להכותם. וביום שלאחר מכן, בי"ד באדר נחו מהקרב, ועשו אותו יום משתה ושמחה. אבל היהודים שבשושן הבירה, מאחר שהיו בה שונאי ישראל רבים, היו צריכים יום נוסף כדי לסיים את נקמתם בשונאיהם. ורק בט"ו באדר יכלו לנוח ולחגוג. ועל כן זכר לאותו הנס, תקנו שבכל העיירות המוקפות חומה, כדוגמת שושן הבירה, יחגגו את הפורים ביום ט"ו.



ומאחר שבאותו הזמן כל ערי ארץ ישראל היו חריבות, תקנו שכל הערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון יקראו בט"ו.







עוד צריך לדעת, שגם למי שחגג בי"ד, ישנה מצווה להרבות קצת בשמחה ביום ט"ו. ומי שחגג כבר בי"ד, ונסע לירושלים, אם ישן בליל ט"ו בירושלים, חייב לקיים את מצוות הפורים כירושלמי, ואם בא לירושלים ביום, הרי הוא פטור ממצוות הפורים, אבל ירבה בשמחה.



ועיירות שיש לנו ספק אם היו מוקפות חומה מימי יהושע בן נון, קורים בהן את המגילה גם בי"ד וגם בט"ו, אבל מברכים רק בי"ד שהוא הזמן שבו רוב העולם חוגג את הפורים.







מי שגר במקום שמוקף חומה, והלך בליל י"ד למקום שאינו מוקף חומה, אם בעת עלות השחר של יום י"ד יימצא במקום שאינו מוקף חומה - יתחייב שם בכל מצוות הפורים. ואם גם בעלות השחר של יום ט"ו ישאר שם - יהיה פטור ממצוות הפורים בט"ו, ואם יחזור למקומו ויהיה בעלות השחר של יום ט"ו במקום מוקף חומה - יתחייב בכל מצוות הפורים גם ביום ט"ו.



12 - מלאכה בפורים

אין לעשות מלאכה בפורים, אך מותר לעשות מלאכה שהיא לצורך החג ולצורך השמחה. אך מלאכות שאינן לצורך החג אסורות, ויותר מזה אמרו חז"ל: כל מי שעושה מלאכה בפורים אינו רואה מאותה המלאכה סימן ברכה.







אלא כך הוא סדר יום הפורים, בבוקר ילך לבית הכנסת לתפילה ולקריאת המגילה, לאחר מכן ישלח מנות לרעיו, ויחלק מתנות לאביונים. ואת הסעודה נוהגים לערוך לאחר חצות היום לאחר שיתפלל את תפילת המנחה, וכתבו הפוסקים, שטוב לעסוק בלימוד תורה קודם שמתחיל בסעודה.















לשעורים נוספים באתר http://www.yeshiva.org.il/















--------------------------------------------------------------------------------



[1] ושאלו הראשונים, היאך תקנו תענית יום לפני פורים, ומבואר במגילת תענית שאין מתענים ומספידים ביום שלפניו. ובאר התוס' שהואיל ובטלה מגילה תענית גם דין הימים שלפניו בטלו. והרז"ה באר שדין פורים כדברי תורה שאינם צריכים חיזוק, ומותר להתענות לפניהם. והרא"ש והר"ן כתבו שהואיל ויש לזה מקור במגילת אסתר, דברי הצומות וזעקתם, לפיכך מותר להתענות לפניו. ונתבאר בהרחבה בב"י תרפו.







הרב אליעזר מלמד

באדיבות מרכז ישיבות בני עקיבא -http://www.yba.org.il/show.asp?id=17800

ביבי נתניהו,יובל שטייניץ,אלי ישי - בשבע ברכות בביתו של הרב יצחק כהן - מזל טוב!

שת לצעירים ולצעירות דתיים , אודי דוידי במופע אקוסטי מיוחד

תפלה ותיקון לזכות בזווג בעיר הקודש - הרב בצרי

תפלה לזכות בזווג הגון - היום ט"ו בשבט תתקיים תפילה ותיקון מיוחד לרווקים בישיבת השלום בירושלים - רחוב תחכמוני 1 - לפני התיבה יעבור הרב המקובל דוד בצרי.


התפילה תחל בשעה 13:00 ב"ה. מי שלא יכול להגיע יכול למסור שמות בטלפון -02-5376818

סדר ט"ו בשבט

כדי שהסדר יצליח ויהיה מעניין ומהנה, כדי לשתף בו את כולם!

לצורך העניין יש לחלק תפקידים כמה ימים קודם. בוחרים שבעה מתנדבים (אפשר לשתף ילדים כבר מכיתה א' ומעלה, ואם צריך הם ייעזרו באחרים) וכל אחד מהם אחראי על פרי אחד משבעת המינים. עליו להכין קטע קצר (2-5 דקות) על הפרי שלו. עליו להתייחס אליו מבחינות שונות לפי בחירתו (מבחינה היסטורית/בוטנית/ לשונית/הלכתית/בישולית/רפואית). מי שמתקשה למצוא יוכל בשיטוט קל באינטרנט (באתר ויקיפדיה וכדו') דברים מעניינים מאוד. אפשר יכול להביא מדרש, שיר, סיפור, הצגה וכו'. העיקר - תהיו יצירתיים!

אם יש משתתפים רבים ניתן להוסיף עוד נושאים להתייחס אליהם (מים, איכות הסביבה וכדו').

כשט"ו בשבט לא יוצא בשבת (כמו השנה) כדאי להביא כלי נגינה (גיטרה וכדו'). חוץ מלדבר ולאכול, לא נוותר על השירה.

מעבר לזה יש להכין פירות מסוגים שונים (כדי שנוכל לברך את סוגי הברכות) ושתיה (רצוי גם יין), וגם בשמים.

אפשרי לבחור מישהו כעורך הסדר והוא יקריא את הקטעים המרכזיים, אך עדיףי לחלק אותם בין כל המשתתפים.

בסוף מופיעות תפילות מיוחדות לט"ו בשבט. אפשר להקריא בקול או להדפיס ולחלק לכולם, וכל אחד יאמר אישית.

אורך הסדר שעה וחצי – שעתיים (ניתן להאריך או לקצר ולדלג על קטעים, לפי הרצון והסבלנות של המשתתפים).

ט"ו בשבט שמח

יוני לביא



הצעה למהלך 'סדר' ט"ו בשבט



מאיפה המנהג לעשות סדר בט"ו בשבט?



מהתורה לט"ו בשבט יש בעיקר משמעות טכנית. מבחין בין השנים לעניין מעשר (מה שגדל קודם לכן חייב במעשרות מסוג מסוים, ולאחר מכן – באחרים) . כמו 'שנת מס חדשה'.

אך הסיבה לכך היא חקלאית. יש התרחשויות בטבע, בצמיחה ובגשמים שקשורות ליום הזה ולכן יש מקום לשמוח על כך:

ספר התודעה: "יש ביום זה מעניין שבח ארץ ישראל, כי ביום זה מתחדש כוח האדמה שבארץ ישראל להניב תנובתה ולהוציא פירותיה ולהראות שיבחה. ט"ו בשבט הוא יום שאדמת ארץ ישראל מחדשת בו כוחותיה להוציא שמנה ודובשה. יום של שמחה הוא לישראל נוחליה, אוהביה ומצפיה".



- המקובלים בצפת בתקופת האר"י ז"ל, נהגו לעשות סדר בט"ו בשבט, כעין סדר פסח, בו ביטאו ע"י אכילת פירות וקריאה ולימוד קטעים הקשורים אליהם, את הקשר המיוחד של האדם לארץ ולאילנות, בין הטבע לאדם.

הבן איש חי: "ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה, ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן...תיקון נפלא הוא בנגלה ובנסתר".

הספר "ירננו עצי יער": "אם היו בני האדם יודעים את מעלת היום הזה ומה יכולים לפעול בו, היו מנצלים את כל היום לבקש על רפואות הנפש והגוף ועל הפרנסה. כי בתוך הפירות מגולגלות נפשות רבות, וכשאדם אוכלם בכוונה הראויה, אזי מתעלים ובאים לתיקונם! וכשאדם אוחז בדבר השם, היינו בתפילה ובקשה, אזי לא יצטרך לרפואות גשמיות, כי רפואתו תהיה רק ע"י הלחם ומים ושאר פירות האילן. על כן יברך עליהם בכוונה גדולה ואז תימשך עליו רפואת הנפש ורפואת הגוף ופרנסה בשפע!"

בספרים מובא שהיום זה סגולה לתיקון חטא אדם הראשון, על הגאולה העתידה, לדעת תורה, לבקשה לזיווג הגון, לזרע של קיימא (הילדים הם הפירות שלנו כמו פירות האילן), לזכות אתרוג מהודר ועוד.



- בתקופה הציונית ט"ו בשבט קיבל תנופה חדשה וסימל את הקשר בין העם לארץ ישראל - 'חג הנטיעות'.



- כיום כשיש התעוררות ברגישות לסביבה ושמירת הטבע – גם את זה מכניסים לט"ו בשבט, והכול נכון (חוצמזה, וכי אפשר לעבור מחנוכה עד פורים, כמעט שלושה חודשים בלי אף חג באמצע?...)



מנין המנהג לאכול פירות יבשים?

בתקופה זו של השנה קשה להשיג פירות רבים, ובפרט בחו"ל שלא היה להם יכולת להביא מפירות הארץ (היו מקומות בחו"ל שהתאמצו לפאר של שולחן הסדר בלפחות פרי אחד של ארץ ישראל), ולכן היו רק פירות יבשים מא"י שהובאו בעבר.

מכאן הפך ט"ו בשבט לחג של הפירות היבשים, למרות שכיום בארץ ישראל שבעקבות התפתחות החקלאות יש שפע של פירות טריים גם בתקופה הזו (לפעמים יש אבסורד שמביאים תאנים מטורקיה וצימוקים מספרד כי הם יבשים ולא פירות טעיים מהארץ...).

- דרך אגב – הידעתם שישראל אינה רק מעצמת היי-טק, אלא גם מעצמת חקלאות ואנו מייצאים את הידע למדינות רבות בעולם?

המשנה קובעת שט"ו בשבט 'ראש השנה לאילן' – למה הכוונה?

בשנים שונות משנות השמיטה יש מעשרות שונים (מעשר שני/עני).

אין לעשר מעשר על פרי משנה זו על פרי משנה אחרת, גם באותו סוג מעשר.

מה שקובע לאיזו שנה שייך העץ זה ט"ו בשבט- עץ שחנט (שלב בבישולו - ניכרת צורת הפרי) – בשנה מסויימת שייך אליה.

סדר ברכות – כאשר יש מיני מאכל עם ברכות שונות, מה קודם?

לפי החשיבות של הברכה

המוציא, ואחריו מג"ע א"ש (ראשי תיבות – מזונות, הגפן, העץ, אדמה, שהכול)

כאשר יש כמה מאכלים שברכתם העץ – שבעת המינים קודמים לאחרים, ומה שקובע ביניהם הוא הקירבה ל'ארץ' שבפסוק – (זית, תמר, ענבים, תאנה,רימון) ולאחריהם שאר פירות העץ (ולאחר מכן ממשיכים בסדר מג"ע א"ש - אדמה ושהכול).

- מי שהכין מה לומר על חיטה - מוזמן

אוכלים מזונות

הקשר בין האדם לעץ – "כי האדם עץ השדה"

הפסוק המפורסם "כי האדם עץ השדה" הוזכר בשעת מלחמה. כאשר אתה צר להילחם על עיר אל תכרות סתם את עצה - "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור" – יש איסור לכרות עצים סתם.

דין זה מוזכר דווקא במלחמה כיון שאז היצרים חזקים מאד, אך מכאן נלמד איסור 'בל תשחית' לשאר התחומים.

- מעניין שפשט הפסוק הוא בלשון שאלה שמשמעותה שהאדם אינו עץ – וכי האדם עץ השדה שאתה נלחם בו?! מדוע אתה כורת אותו?! אלא שרבים מבינים בפשטות בינו שהכוונה באופן חיובי (יש גם שיר כזה...).



שיר

שירת העשבים

לחן: נעמי שמר

מילים: מבוסס על רבי נחמן מברסלב



דע לך שכל רועה ורועה

יש לו ניגון מיוחד משלו

דע לך שכל עשב ועשב

יש לו שירה מיוחדת משלו

ומשירת העשבים

נעשה ניגון של רועה



כמה יפה כמה יפה ונאה

כששומעים השירה שלהם

טוב מאוד להתפלל ביניהם

ובשמחה לעבוד את ה'

ומשירת העשבים

מתמלא הלב ומשתוקק



וכשהלב מן השירה מתעורר

ומשתוקק אל ארץ ישראל

אור גדול אזי נמשך והולך

מקדושתה של הארץ

ומשירת העשבים

נעשה ניגון של הלב





לקשר בין האדם העץ יש כל מיני משמעויות (לאדם כפרט וגם לעם ישראל ככלל).

הַקְבַּלוֹת בין אדם לעץ – בַּפְּרָט

• הזרע הנזרע באדמה מכיל את כל החומר הגנטי שיהיה בעץ בעתיד, דומה לנפש האדם שכאשר נולד ישנן כל התכונות העתידיות (מהר"ל תפארת ישראל ג').

• העץ דורש טיפול ואי אפשר להשאירו לגדול לבד, גם האדם צריך חינוך ואין לתת לו לגדול לבד.

• העץ נותן פירות בהתאם להשקעה – כן האדם.

• לעץ יש שורשים לספק מזון ולהחזיק את העץ, כן הדבר בשרשי האדם – המיועדים להחזיקו וגם מזה הוא יונק.

• העץ תלוי במקום גידולו - כן האדם.

• למעשה האדם דומה לעץ הפוך – שהרי העץ יונק מלמטה והאדם יונק מלמעלה.

ולכן ביקשו המרגלים לבדוק היש בארץ ישראל "עץ" בלשון יחיד. לומדים חז"ל שנתבקשו לבדוק האם יש אדם

גדול שהדור בנוי עליו (=המערך הרוחני של התושבים).

• חז"ל השוו בין העץ למידות האדם: "כל שחכמתו מרובה ממעשיו דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטים" (אבות ג' כ'). אם אדם חכם אבל לא מוציא את חכמתו לפועל, היא לא עומדת במבחן ואינו מקיים את ייעודו לגלות את חכמתו, ובסוף חכמתו נכרתת.

• עץ פרי, מבחינת המראה, לא נראה הוא נראה יפה, הענפים מתעקמים מכובד הפירות וכו' אבל בכל אופן האדם אומר איזה עץ יפה שיש לו פירות. כך גם באדם שיש לו פירות. אמנם, האידיאל הוא "צדיק כתמר יפרח" שיהיו פירות ויישאר זקוף ויפה.

• הגמרא (תענית ה,ב) מספרת על אדם שנהנה מהעץ במדבר ומאמת המים שמתחתיו וברכו "אילן אילן וכו' אלא שכל נטיעות שיצאו ממך יהיו כמותך". וכך אצל האדם יש לברכו שצאצאיו ימשיכו כמוהו.
- מי שהכין על שעורה - מוזמן
מברכים על היין. אומרים "לחיים" וממשיכים לשתות
למה אומרים 'לחיים' כששותים יין?

- בזמן הקדום לפני שהיו מוציאים אדם להורג היו משקים אותו יין כדי שתטשטש דעתו. לכן אנו מבדילים בין השתייה ההיא לשתייה שלנו.
- כמו כן יש אומרים שעץ הדעת שממנו אכל אדם הראשון ובעקבות כך נגזר עליו להפוך לבן מוות- גפן היה, ולכן בניגוד לזה אנו מאחלים שיהיה לנו 'לחיים'.

- יש אומרים שנהגו לשתות יין אדום ולבן – שמקביל לפריחה של הטבע (אך תמיד אפשר להסתפק במיץ ענבים פשוט...).

- מי שהכין על גפן – מוזמן

• הַקְבַּלוֹת בין העץ לעם ישראל - בַּכְּלַל

• "כימי העץ ימי עמי" (ישעיהו ס"ה). אחת מתכונות העץ שכשגוזמים אותו הוא מתחדש מהר ולפעמים צומח טוב יותר.

כך גם עם ישראל על אף כל הצרות והכריתות – תמיד התפתח ובנה את עצמו מחדש.

• הצומח מחזיק מעמד זמן רב יותר מהחי (יש בחו"ל עצים שמתארכים את גילם באלפי שנים), וכן עם ישראל מחזיק

מעמד תמיד.

- בגלל תכונות אלה וגם כיוון שמפריו חיו בני האדם הפך העץ בעולם הקדום לאלילות – 'אשרה'.

התורה מלמדת אותנו להבחין בין הכוח שניתן לנצל לצורכנו לבין המקור של כל הכוחות שהוא הקב"ה.

• הכוזרי (ב, יב) אומר שכל צמח יש לו את מקום הגידול המיוחד לו כדי שיצליח, האדמה, האקלים. כך גם האדם. מקום הגידול האמיתי של עם ישראל בו יפרח ויצליח הוא רק בארץ ישראל.

וכמו שהעץ צריך שמירה והשגחה מיוחדת, כך עם ישראל צריך השגחה מיוחדת של הקב"ה.

• לכן בלשון גאולה משתמשים בלשון נטיעה – "תביאמו ותטעמו" "ונטעתים על אדמתם" "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה" וכדו'.

הלכות תרומות ומעשרות

ההלכות הללו הן חלק מהצוות התלויות בארץ (למשל: מעשרות ותרומות, ביכורים, ערלה, שמיטה).

- הרעיון המרכזי שחורז את כולן הוא לראות את הקב"ה בתוך הכול. למרות שאתה גידלת ושמח שיצאו הפירות שלך זכור שאינך אדון על הדברים. צריך לעשות מעשים כדי לבטא את זה. לתת להקב"ה מתנות, לפרוש שלוש שנים לפני שאתה אוכל ואז להעלות את זה לירושלים, לתת למשרתי ה' הכוהנים והלווים, לנזקקים.

- כדאי לקרוא את סיכום ההלכות בקצרה מספר קצש"ע, פניני הלכה או ממקורות אחרים.

- מי שהכין על זית - מוזמן

-אוכלים זית ומתכוונים בברכה על כל פירות העץ שבהמשך-

- שירים לט"ו בשבט

(לטובת הילדים אפשר: השקדיה פורחת, כך הולכים השותלים. למבוגרים יותר: כי האדם עץ השדה. ועוד)

איכות הסביבה

ההתייחסות לנושא נדמית לנו לפעמים כמשהו 'שמאלני'/'חילוני' ורבים מאלו שמתעסקים בנושא הם אכן כאלו, אך ללא ספק יש לכך ערך גדול וגם חשיבות מבחינה תורנית.

- "ראה את מעשה האלוקים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו" - בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (מדרש רבה קוהלת ז,יט).

- סיפר הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל: "זכרתי ימים מקדם משנת תרס"ה שזכיתי בחסדי העליון יתברך שמו, לעלות על ארץ הקדש ביפו. שחרתי בראשונה את פני רבינו הגאב"ד (הרב קוק) זצוק"ל, קבלני בספר פנים יפות כדרכו בקודש לכל אחד. שוחחנו בדברי תורה. אחרי תפילת מנחה גדולה יצא רבינו, כדרכו בקודש, לשוח בשדה לצמצם מחשבותיו, ואני התלוויתי איתו. בדרך קטפתי איזה עשב או פרח, הזדעזע רבינו ואמר לי בנחת כי הוא נזהר מאד לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל. כל ציץ עשב אומר דבר, כל אבן לוחשת איזה סוד, כל הבריאה אומרת שירה… (לחי ראי, ירושלים תשכ"א, עמ' ט"ו – ט"ז)

שבעת המינים

מדוע דוקא בדברים אלו השתבחה ארץ ישראל? מומחה לגידולי הארץ (נגה הראובנין) אמר שכל האזור התבלט והשתבח בפירות אלו.

אבל יש גם משמעות מבחינה תזונתית:

- החיטה והשעורה - המזונות החשובים – מכילים פחמימות.

- הזיתים - השמן שמשתמשים בו הרבה לבישול ומאור.

- התמרים – דבש, מתיקות - פחמימות.

- ענבים – יין, המשקה החשוב. פעם זה מה ששתו כל הזמן (זו הסיבה שאין ברכת כוהנים בתפילה מנחה – היה מצוי מאוד שאנשים היו קצת שיכורים אחרי השתיה של ארוחת הצהריים...).

- תאנה - משתמרת להרבה זמן בתנאים רגילים.

- רימון - הצימוק של הפירות, הממתק של שבעת המינים, פרי בעל מראה אסתטי בולט.

וגם בזמנים שיבולים אחרים פחות מצליחים וכשאין קירור יש את שבעת המינים.
הם מופיעים בתקופות שונות – תמיד יהיה אפשר לאכול כמה מהם, וזהו "ארץ אשר לא תחסר כל בה"

- מי שהכין על תמר - מוזמן

-אוכלים תמרים ואחרי התמרים ענבים (צימוקים)-


הלכות בדיקת פירות יבשים

יש לדעת שסימון הכשרות שיש על הפירות לא אומר שאינם נגועים בחרקים.

לא רק אנחנו אוהבים את הפירות. גם הג'וקים...

הם אומנם מאוד קטנים אבל האיסור חמור יותר מאשר חזיר (ישנם כמה לאוים על אכילת תולעת קטנה).

כאשר שכיחים חרקים (וזה משתנה בין הפירות, ובין טריים לישנים) יש לבדוק כל פרי ולא מדגמית:

לשטוף במים מבחוץ, לפתוח ולבדוק באור טוב (לשים לב לחרקים ותולעים בצבע שחור, חום, קרם).

- להלן רשימת פירות יבשים ופיצוחים בהם נגיעות החרקים גבוהה (מוחזקים בחרקים) וחייבים לבדוק לפני האכילה:

אגוזי מלך, אפונה יבשה, בוטנים (ישנים בלבד), צימוקים (ישנים בלבד, יש שהבחינו בין הארץ לחו"ל), תאנים יבשות וטריות ותמרים יבשים (לחים בחזקת נקיים).


- להלן פירות יבשים ופיצוחים שאין צורך לבדוק כלל (הימצאות חרקים נדירה, אלא אם נראה ששינה צבעו/מחורר/יש כמו אבקה לבנה):

אגוז מקדמיה, אגוז מלך, פקאן, אגוז קוקוס, אננס יבש, בוטנים, גרעיני אבטיח, גרעיני דלעת, גרעיני חמנייה.

שאר פירות יבשים: אינם מוחזקים כנגועים בחרקים אבל רצוי לבדוק לפני האכילה, או לשטוף היטב.

(על פי: ערכי כשרות/ עקיבא כץ, עמ' 186-205 , כשרות המזון/ הרב שורץ, עמ' 36-85)

- מי שהכין על תאנה - מוזמן

-אוכלים תאנה-

(לשטוף, לבדוק שאין חור, לפתוח ולבדוק טוב)

- יש חשיבות לקחת את הפרי ביד ימין שזה כבוד לפרי, ולהתכוון לברכה.

-אוכלים תפוח או פירות עץ אחרים

- מי שהכין על רימון - מוזמן

-אוכלים שקד-

שקד - השקדיה הפכה להיות סמל של ט"ו בשבט כיון שהיא מקדימה לפרוח לפני העצים, ולכן אומרים חז"ל שנקרא שמה שקד כיון שהיא שוקדת על פירותיה. כאדם שקדן שמשקיע הרבה בלימודו.

-אוכלים בננה- מברכים בפה"א

מעלת עבודת האדמה בארץ

- החתם סופר כותב שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום ישוב ארץ ישראל להוציא פירותיה הקדושים (סוכה לו').

- נאמר בתורה (ויקרא י"ט-כ"ג) "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"- חז"ל במדרש תנחומא על פסוקים אלו (קדושים ח'): "אמר להם הקב"ה לישראל אע"פ שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע אלא הוו זהירין בנטיעות".

- אחת הדוגמאות המיוחדות לאפשרות של התדבקות בה' - "ולדבקה בו" - מובא במדרש ויקרא רבה:

מה הוא נטע נטיעות שנא' "ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם" אף אתה תטע נטיעות.

עד כדי כך שכתוב "באבות דרבי נתן "אדם שיש לו עץ לטעת ואמרו לו "משיח בא" יגמור ליטע ואח"כ ילך לקבלו" (נוסחא ב' פרק ל"ד).
קדושת פירות ארץ ישראל

בברכת "על המחיה" – "וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ".

היו שהתנגדו לנוסח הזה.

וכי השמחה הגדולה על שבאנו לארץ זה בשביל לאכול ממנה? מילא היה אומר 'לקיים את המצוות'...

אך המקור הוא פסוק בתנ"ך – "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה מטובה" (ירמיה ב,ז) והב"ח מסביר שהקדושה בארץ כה גדולה – שמי שאוכל מפירותיה 'ניזון מקדושת השכינה וטהרתה".

-שותים משקאות שונים ומברכים שהכול-

ברכת הריח
יש ברכות שונות:

- הנותן ריח טוב בפירות (כשלוקחים פרי להריח ולא לאכול. לימון, אתרוג, קפה קלוי וטחון).

- עצי/עשבי בשמים (להבחין בין צמח רב-שנתי כמו הדס וורד לחד-שנתי כמו רבים מהעשבים-נענע, נרקיס).

- בורא מיני בשמים (בושם מן החי/הדומם, בשמים סינתטיים – אך לא כאלו שנועדו להפיג סירחון – ריח בשירותים או דיאודורנט).

- אין ברכה אחרונה על ריח
-מריחים בשמים ומברכים בורא מיני בשמים-
-ברכה אחרונה (על המחיה)-
- הסדר שלהלן בנוי על חומרים ממקורות שונים, ובעיקר על סדר שערך הרב מנחם בורשטיין שליט"א, ראש מכון פוע"ה.
תפילות מיוחדות לט"ו בשבט

 אנא עזור לי להרגיל את עצמי לא להצטרך לשום בריה ואתה הקב"ה תהיה מקור חיותי, ותורתך תהיה לי למים. אנא עזור לי הכניס את עצמי בתוך תוקף האמונה הקדושה שהיא תדשן את ליבי ומחשבותיי, שאזכור תמיד שאתה מהווה ומקיים את כל הבריאה כולה דומם, צומח, חי ומדבר, הם עצם עצמיות חיות אלוקותך, לכן עזור לי לא להסתכל על שום הצלחות או כשלונות של אחרים, כי כל אחד מברואיך מושגח בהשגחה פרטית לתכלית מיוחדת ועליי להוציא מהכוח אל הפועל את עניניי המיוחדים – אנא למדני להיות כמו העץ שאינו מביט סביב ואינו משווה את עצמו לאחרים כך אם לא להתבלבל מאחרים אגדל ואצמיח פירות טובים משלי.



 עזור לי ללמוד מהאילנות, אף שעובר עליהם קיץ וחורף, רוחות וגשמים, קר וכפור, חם ושרב, עם כל זאת הם מחזיקים מעמד! ואף גדלים וצומחים ועושים פירות ערבים ומתוקים - כמו כן עזריני שגם בזמנים שעוברים עליי ייסורים וצער גדול ללמוד מהאילן שבימי החורף אין עליו שום עלים-והוא קפוא ויבש, ונדמה שלעולם לא יוציא פירות, אף על פי כן עומד איתן. עזור לי גם במצבים שאינני מוציאה את כוחותי מכוח לפועל ונדמה שלעולם לא אוציא, בכל זאת בכל תקופה של ריחוק וימי שנאה עזור לי להמשיך ולהיות חזקה ואמיצה, להמשיך לינוק את חיותי ממך ומתורתך ולעולם לא להתייאש או לוותר על עצמי, כי בסופו של דבר האילן מצמיח עלים יפים ופירות טובים, כך גם תזכה אותי לראות איך הכל יתהפך לטובה ומתוך ימות החורף דווקא העץ מקבל חיותו לכל השנה כולה ומוצא מקורות מים ושואב חיותו עד צמרת העץ, כך עזור לי לצמוח ולגדול כלפיך מכל ניסיון ואירוע בחיי ,שאזכה להתחבר לחסד בנסתר ולהפוך את מידת הדין למידת הרחמים.

 למדני להיות כמו האילן – אף שבועטים בו ומשליכים עליו זבל, ושופכים עליו מים הוא בשלו-גדל ומצמיח פירות ערבים ומתוקים כך עזריני לא להתפעל משום בריה שבעולם גם אם מישהו משפיל או מבזה אותי עזור לי להמשיך להיטיב ולהיות בן אדם טוב והמשיך לעשות צדקה וחסד לאנשים וכך אגלה שנשמתי היא טהורה ותאיר בי את אורך, ועזור לי לגדול מעלה מעלה מכל מערכת יחסים שאני מקיימת, שלא תתבטל צמיחתי משום אדם שבעולם! אנא חבריני למקור חיותי מקור חיי, לאילן החיים!



תפילה לחשבון נפש

היום ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות ומכיוון שאני נמשלתי לאילן זהו יום של דין גם עבורי וזמן לחשבון נפש-אנא השם הושיעני שגם האילן הפנימי שלי יצמח ויגדל ויפרח ויהיה לנוי ולתפארת ולתועלת עמך ישראל.

עזור לי להשריש שורשים חזקים בתוך אדמתך. ומהו מקור צמיחתי? ומי אדמתי?

האדם הינו עץ הפוך כי העץ יונק כוחותיו מלמטה ממעמקי האדמה ומעבירם למעלה אל השמים, והאדם יונק כוחותיו מהמרום מהשפעות מלמעלה ומביאן למטה לעולם הגשמי.

אתה הוא מקור חיי, אתה הוא מקור צמיחתי ותורתך היא אדמתי ממנה יונקת אני עצות טובות שהן בחינת מים רוחניים המצמיחים ומגדלים את האמנה.

אנא עזור לי להשריש שורשים חזקים שיהיו נטעים עמוק עמוק במקור חיותי, שלא אפרד ממך לרגע, שאחפש ואמצא את העצות הטובות שיובילו אותי לדבקות בך, וכשאמצא-עזור לי להשתמש בהן וכמו בעץ שמזרים את המים מהשורש עד לצמרת שאזכה גם אני לקבל את העצה ולהשתמש בה בחיי ולהזרים אותה אל כל גופי,נפשי ונשמתי שאקבל ואפנים התנהגויות טובות ומידות נפלאות משורש התורה והאמונה כדי שאעשה נחת רוח לך מלכי.

לפני כמה חודשים עמדנו והחרזנו "המלך הקדוש" זה היה בראש השנה , יום הדין לאדם ואז רציתי כ"כ להמליך אותך על חיי, לזכור אותך לחיות בצל הפחד המחייה לא לבזבז אף רגע ,לא להתרחק ממך, קיבלתי על עצמי קבלות,רציתי לחיות...

איפה אני עכשיו? כבר עברו תשרי, חשוון, כסלו, טבת, 4.5 חודשים מהשנה איך ניצלתי אותם להתקרב אליך? האם אני מרוצה? האם אני חיה? האם אני בוחרת בחיים?

האם אתה מרוצה ממני? ממעשי? מדיבוריי? מתפילותיי? ממחשבותיי? מהתייחסותי לזולת? האם אני מרוצה מעצמי?

האם אני באמת ממליכה אותך כל רגע מחיי? האם אני מספיק זוכרת? האם יש לי רצונות מספיק חזקים? האם אני נאמנה לכל ההבטחות? האם החתימה שלי היתה אמיתית וכנה?

נתת לנו במתנה את ט"ו בשבט ר"ה לאילנות-דרכו החזר אותי לנק' ההתחלה לראשית של רצונותיי ולתשוקת נשמתי-לדבוק בך מלך חיי וקיים מאזין ומקשיב, עזור לי שוב להחזיר את נוכחותך לחיי, את אימתך המחייה המעוררת, עורר אותי מתרדמתי עורר את נשמתי שוב לרצות בך- לרצות בחיים, שוב לבחור במחשבות של אמנה של "המלך הקדוש" מחשבות מרוממות מחשבות המתנשאות מעל העולם העפר ,הנמוך השפל, עזור לי שוב לשאת את נשמתי אילך וממש ל"געת בך" אורי ישעי מקור חיי מקור חיותי ,חוצב נשמתי, מרחמי, אוהבי, מענגי, אוי מלכי אנא תחייה לי את הלב אנא הקמיני לתחייה ששוב אוכל להתרגש מבריאתך מהשמים האינסופיים, מהארץ השוקקת חיים, מכול פרח מכל שיח וחית השדה מגרגר חול, מנמלה-שדרכם שוב אוכל לראות ממש אותך את השגחתך את אהבתך האינסופית אליי, ששוב אהיה משוחררת מכל תאוות ורצונות העולם הזה ושכל מאוויי, כל מחשבותיי יהיו רק עליך על תורתך, על קירבתך!

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

תפילה לזיווג ליום ט"ו בשבט- (מאת הרב אלנקווה)

בקבלה מבואר קשר בין ט"ו באב לט"ו בשבט, וכמו שהראשון הוא יום של אהבה וזמן המסוגל למציאת זיווג, גם ט"ו בשבט.

"ריבון העולמים, בתורתך הקדושה ציוותנו "ואתם פרו ורבו" וזו מצוות עשה הראשונה שבתורה לפרות ולרבות.


הנני עבדך/אמתך פב"פ מפיל תחנונים לפניך ביום ראש השנה לאילן ביום היסוד,

הכלול בימי השובבי"ם, שתזכה אותי למצוא מהרה את האישה/האיש, אשר ייעדת לי להקים עמה/עמו בית.

ואמנם קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, אך לפניך ריבון העולמים אין קושי ואין יגיעה ובידך להראותני מהרה את הדרך הישרה והטהורה.

תן בליבי שלא אכשל במראה עיני, ותהא הבחירה לשם הקמת בית בקדושה ובטהרה.

ובכוח סגולת היום הקדוש הזה, הוא ראש השנה לאילן ובכוח מצוות הברכות ואכילת פירות הארץ הקדושה וקיום המצוות התלויות בארץ, תזכני בכלל כל עמך, לבניית בית נאמן בקדושה ובטהרה בשמחה ובמהרה.

ושמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, אמן."

תמונות ט"ו בשבט

ט"ו בשבט

 ט"ו בשבט הוא תאריך בלוח השנה העברי אשר מציין את ראש השנה לאילנות #משנה, מסכת ראש השנה א' א'#. יום זה הוא תאריך קובע לגבי כמה מצוות הקשורות בפירות האילן, כגון נטע רבעי ותרומות ומעשרות. כיום מצוין ט"ו בשבט גם כמעין חג טבע, ורבים נוהגים לציין אותו בנטיעת עצים ובעיסוק בענייני איכות הסביבה. נהוג לאכול ביום זה משבעת המינים, כולם נמנים עם גידולי ארץ ישראל, ויש הנוהגים לערוך "סדר ט"ו בשבט".

[עריכה] הגדרת היום[עריכה] ראש השנה לאילנותהמקור הראשון שבו מוזכר ט"ו בשבט הוא המשנה.
"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.



בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.

בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.

בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.

בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:."



– מסכת ראש השנה א, א
למרות שכל ראשי השנים האחרים חלים בראש חודש, הרי כבמרבית המקרים שבהם יש ויכוח בין בית הלל לבית שמאי, נקבעה ההלכה כבית הלל.
רש"י מנמק את המועד שנבחר לראש השנה לאילן: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה", כלומר זו תחילת השנה החקלאית הטבעית של האילן. מכאן שכל הפירות שחנטו [1] אחרי ט"ו בשבט נחשבים כפרי של השנה החדשה.
מלכתחילה נקבע ט"ו בשבט רק כמועד ליישום דינים הקשורים בפרי העץ – ובפרט דיני תרומות ומעשרות #כלומר המיסים בהם חייב החקלאי#, כפי שמסביר הרמב"ם בספרו "היד החזקה": "אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ואם תרם אינה תרומה, ... וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן". רבי יהודה הלוי ברבי הלל, משורר שחי בארץ ישראל לפני שנת אלף לספירה, חיבר שיר-תפילה "שמונה עשרה לראש השנה לאילן".
[עריכה] חג לאילנותמועד הפיכתו של ט"ו בשבט לחג, אינו ברור. יש המשערים כי היה זה כבר בתקופת המשנה, ביטוי ראשון לכך אנו רואים במקורות מתקופת הגאונים. נראה כי בתקופה זו #ואף לפניה כאמור# נחוג יום ט"ו בשבט כ"יום הדין לאילנות". ביום זה נערכו תפילות מיוחדות ונאמרו פיוטים לברכת האילן.
קערת פרות יבשיםזכר להיות ט"ו בשבט חג, נשתמר אצל יהודי אשכנז. עדות לכך היא פסיקתו של רבינו גרשום שאין לגזור תענית על הציבור ביום חמישה עשר בשבט משום שהיום נקרא ראש השנה ודומה בזה לשאר ראשי השנים שאין בהם תענית. ר' יוסף קארו גזר על פי זה כי אין לקיים תענית בט"ו בשבט, דבר המעיד על היות ט"ו בשבט חג.
במהרי"ל נזכר בפעם הראשונה כי אין אומרים "תחנון": "שבט הוא מלך, משום שחמישה עשר בו הוא ראש השנה לאילנות... ובחמישה עשר בו אין אומרים תחינה..."
מנהג אכילת פירות היה נפוץ אצל יהודי אשכנז בלבד, ר' יששכר סוסאן מחכמי מרוקו שהתיישב בצפת כתב בספרו "עיבור השנים": "...יום טו בשבט ... ראש השנה לאילנות, לכן אין נופלים אפיים בתפילה... והאשכנזים יצ"ו #ישמרם צורם וקונם# נוהגים להרבות בו במיני פירות אילנות לכבוד שמו של יום.
[עריכה] מנהגי החג
שולחן ערוך לסדר ט"ו בשבט בקיבוץ אילות, 2007
חברי קיבוץ גן שמואל, ילדים ומבוגרים, נוטעים עצים לכבוד ט"ו בשבט. סוף שנות ה-40.[עריכה] אכילת פירותמרבים באכילת פירות משבעת המינים בהם נשתבחה ארץ ישראל, ובפרט פירות יבשים ואגוזים למיניהם כגון תאנים, תמרים, צימוקים, חרובים ושקדים. מקור המסורת לאכול פירות יבשים דווקא הוא בכך שבעבר, בטרם היות אמצעי קירור, הייתה זו הדרך היחידה בה יהודי הגולה יכלו לאכול מפירות ארץ ישראל בחג.
[עריכה] סדר ליל ט"ו בשבטסדר ט"ו בשבט הוא מסורת שהתגבשה על ידי חכמי צפת במאה ה-17 על מנת להנחיל את אהבת הארץ ליהודי הגולה ולזרז את הגאולה. גם כיום ישנם רבים החוגגים את ט"ו בשבט בארוחה חגיגית תוך קריאת הגדה מיוחדת לחג.
ב"ספר חמדת ימים", שהתפרסם במאה ה-18 אנונימית וזהות מחברו שנויה במחלוקת ויש הסוברים שהוא שבתאי, מספר על הסדר של מקובלי צפת. על-פי דבריו:
"ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן, ... ואף כי בדברי הרב (האר"י) אין זכר לטו' בשבט ... מכל מקום תיקון נפלא הוא בנגלה ובנסתר ..."
מחבר הספר מביא את דברי חיים ויטאל, תלמיד האר"י, שיש שלושים מיני פירות #בארץ – ישראל#, עשרה מהם שנאכלים קליפה ותוך, עשרה שקליפתם נאכלת ותוכם נזרק ועשרה שתוכם נאכל וקליפתם נזרקת, ושלושים הסוגים הללו כנגד עשר הספירות הקיימות בכל אחד משלושת העולמות: עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה. אכילה מפירות האילן מקבילה לתיקון האדם והתקדמותו בעולמות הרוחניים, ומטרתה "להשפיע את שפע האילן הקדוש – עץ החיים".
לפי זה נקבע סדר מיוחד לט"ו בשבט, לפיו אוכלים שלושים מיני פירות, שותים ארבע כוסות יין אדום ולבן ואומרים קטעים מהמקורות, המבטאים את ההקבלה בין צמיחת העץ לבין שיבת העם לארצו, בין תחיית הטבע לתחיית העם, וכן יש בכך סמל לתיקון האדם, בבחינת "כי האדם הוא עץ השדה".
סדר זה של החג נדפס גם בספר נפרד, בשם "פרי עץ הדר", וזכה לתפוצה רחבה בקרב קהילות המזרח. עד מהרה הפך מנהג זה למנהגם של רבות מתפוצות ישראל.
לאחר הקמת מדינת ישראל יזמו נגה הראובני, איש נאות קדומים, והמחנך אמנון ידין, איש התנועה הקיבוצית "סדר ארץ ישראלי" לט"ו בשבט, המבוסס על רעיונות ציוניים ואהבת ארץ ישראל ונופיה, תוך שימוש בסמלים המופיעים בסדר המסורתי.‏[2] בסוף המאה ה-20 החלו גופים שונים, בהם: החברה למתנ"סים, הקיבוץ הדתי, משרד החינוך, קק"ל ובני עקיבא להדפיס הגדות לט"ו בשבט בדומה לרעיונם של הראובני וידין.
שליחי הסוכנות היהודית ותנועות הנוער, כמו גם רבנים-שליחים וסטודנטים לרבנות מהתנועות הליברליות שנחשפו לרעיון בארץ ייצאו את הרעיון לקהילות היהודיות בתפוצות. הגדות ט"ו בשבט חדשות נכתבו בשפות האנגלית, הצרפתית, ההולנדית, הספרדית ואחרות. חלק מן ההגדות שמרו על הערך הציוני החדש של המועד וחלק אחר בחרו להדגיש את הקשר האקולוגי של החג.
[עריכה] נטיעותבט"ו בשבט בשנת תר"ן #1890#, יצא המורה והסופר זאב יעבץ עם תלמידיו מבית הספר בזכרון יעקב לנטיעה חגיגית, וקבע בכך אופי חדש לט”ו בשבט. נימוקו לצעד זה: "למען חבב את הנטעים, נטעי הארץ אשר נטע ה' לאבותינו לשבוע מטובם ולהתענג מיופיים, יש לבית-הספר לעשות יום טוב את היום אשר נועד מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות, לערוך בו במערכת, ברוב חן והדר, את העצים, הנטעים, השושנים". יוזמה זו נקלטה במושבות עבריות נוספות, ובשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים על ט"ו בשבט כחג הנטיעות, ומאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת לישראל את המועד הזה.
בתחילת המאה ה-21 נהוג לציין את ט"ו בשבט גם כיום ציון אקולוגי - ועוסקים בו הן בלימוד והן בפועל בפעילות אקולוגית.
[עריכה] מנהגים נוספיםבהלכה ניתנו ליום זה סממנים מעטים של חג: בתפילה אין אומרים תחנון, ורבנו גרשום מאור הגולה פסק שאסור להתענות בו.
עוסקים במצוות התלויות בארץ.
בספר בני יששכר מובא מנהג להתפלל על האתרוג לארבעת המינים, כסגולה להשגת אתרוג מהודר בשנה שלאחר מכן.

 

באדיבות אתר ויקיפדיה - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%22%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%98_(%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93)