הלכות פורים

הלכות פורים




הרב אליעזר מלמד







נערך על ידי הרב







מוקדש לעילוי נשמת



ר' אברהם בן דוד







1 - תענית אסתר

מנהג כל ישראל, עוד מתקופת הגאונים, להתענות בי"ג באדר, זכר לתענית אסתר. שהרי גזרת המן הרשע היתה, כי ביום שלושה עשר לחודש אדר, ישמידו יהרגו ויאבדו את כל היהודים טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז. ועל ידי נס הפורים ועלייתם של מרדכי ואסתר נשלחה אגרת נוספת מאת המלך אחשוורוש, המתירה ליהודים לעמוד על נפשם ביום י"ג אדר ולהרוג בשונאיהם, אך עדיין גזרה ראשונה לא נתבטלה, משום שכל אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך אינו מתבטל, וממילא גם לשונאי ישראל היה מותר להרוג ביהודים. כלומר, בעצם, יום י"ג לחודש אדר נקבע על ידי המלכות ליום שבו מותר לשונאי ישראל ולעומתם לישראל להלחם ולהרוג זה בזה. ואף על פי שכבר היה מרדכי משנה למלך, מכל מקום הסכנה עדיין היתה גדולה, ועדיין היו צריכים לרחמי שמים, כדי שיצליחו להתגבר על שונאיהם ולהורגם.







ועל כן בוודאי, התענו אז, כפי שידוע ומקובל, שבכל עת צרה לישראל יש להתעורר לתשובה כדי להיות ראויים לנס ולהצלה. ואין תשובה גדולה יותר מאשר התשובה שעל ידי התענית, אשר מזככת את חומריותו של האדם ומחזירה את רוחניותו למקומה הטבעי והמרכזי.







ועל כן נהגו ישראל, בכל שנה בי"ג אדר, להתענות זכר לאותה תענית. ויש לציין כאן שכל חג שאין לו משמעות לדורות נתבטל, ומעצם קיומו של חג הפורים בימינו יכולים אנו להסיק שמשמעותו עדיין תקפה בימינו, עדיין יש שונאים אשר רוצים להשמידנו, ועדיין זקוקים אנו לתענית אסתר ולנס פורים, כל שנה מחדש.







וצום זה קל מארבעת הצומות הקלים, מפני שהן נתקנו על ידי חכמים, ואילו צום תענית אסתר נקבע על ידי שנהגו בו ישראל. לכן חתן וכלה בשבעת ימי השמחה שלהם מתענים בארבעת הצומות הקלים, ואילו מתענית אסתר פטורים. (ועיין רמ"א תרפו, ב).[1]



2 - צדקה לפני הפורים

נוהגים ליתן קודם הפורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו הזמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הציבור. והמנהג ליתן שלוש מחציות, כנגד שלוש פעמים שנאמר 'תרומה' בפרשת שקלים. ונוהגים לתת אותם בתענית אסתר בשעת המנחה (רמ"א תרצד, א). בימינו המטבע הנפוץ הוא שקל, ואם כן כדי לקיים את המנהג יש ליתן לצדקה שלושה חצאי שקלים. ויש אומרים לתת שווי של מחצית השקל כסף, שהוא כיום כעשרה שקלים.







וכתב הרמ"א שמנהג זה שייך לגברים שמעל גיל עשרים, שהם היו מחויבים במצוות מחצית השקל. וכן דעת ר' עובדיה מברטנורא. אולם התוספות יום טוב כתב שהפוסקים חולקים וסוברים שכל מי שמעל גיל שלוש עשרה נחשב איש וחייב במנהג זה. והאליה רבה כתב שהמנהג לתת אפילו בעל בעד בנים קטנים, ואשה מעוברת עבור עוברה (מ"ב תרצד, ה). ונהגו לתת גם עבור נשים, אולם עבור ילדות קטנות לא נהגו (פסקי תשובות תרצד, ה).



3 - קריאת המגילה

ארבע מצוות מקיימים אנו בחג הפורים, הראשונה היא קריאת המגילה, השניה: משלוח מנות איש לרעהו, השלישית: מתנות לאביונים, והרביעית: הסעודה והמשתה או במלים אחרות 'שמחה'. ונתחיל בהלכות קריאת המגילה.







המצווה הראשונה שאנו מקיימים בחג הפורים היא קריאת המגילה. מיד לאחר תפילת ערבית קורים את מגילה אסתר ממגילה כשרה ובטעמי המקרא. וכן למחרת לאחר תפילת השחרית קוראים את המגילה, נמצא אם כן שהמגילה נקראת פעמיים, פעם אחת בלילה ופעם אחת ביום.







גם נשים חייבות בקריאת המגילה, למרות שכלל נקוט בידינו, שנשים פטורות מכל מצוות העשה שהזמן גרמן, כגון ממצוות נטילת לולב שחיובה רק בחג הסוכות, מכל מקום לעניין קריאת מגילה גם נשים שייכות, שאף היו תחת אותה הגזרה ואף הן ניצלו על ידי אותו הנס.







ומצווה זו חשובה עד מאוד, מאחר שיש בה פרסום הנס, ועל כן מובא בתלמוד (מגילה ג, א) שמבטלים תלמוד תורה כדי לבוא ולשמוע את קריאת המגילה, ואפילו הכהנים שהיו עובדים בבית המקדש היו מבטלים את עבודתם ובאים לשמוע את קריאת המגילה. (וכל זה בתנאי שהיו יכולים להשלים את עבודתם אחר ששמעו קריאת המגילה, אבל אין מבטלים לגמרי אחת מעבודתיהם כדי לשמוע מקרא מגילה).







מצווה מן המובחר לשמוע את קריאת המגילה דווקא בבית הכנסת במקום שיש הרבה אנשים, משום שברוב עם הדרת מלך, ועל ידי כך יתפרסם הנס יותר. וכן יש ללבוש בגדי חג לכבוד קריאת המגילה.



בימינו, לאחר שנתחדשו כלי התקשורת כמו הטלפון והרדיו, נתעוררה שאלה חדשה, האם אדם השומע את קריאת המגילה ברדיו יוצא ידי חובתו או לא? ופסקו רוב האחרונים שאין אדם יוצא ידי חובתו בשמיעת המגילה ברדיו, משום שאין הקול עובר ישירות לאוזן השומע.



4 - שמיעת המגילה

כתב השולחן ערוך בסימן תרפ"ט סעיף ו': "מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה". והטעם הוא כדי לחנכם למצוות, ובמיוחד למצווה שכזו שעיקר עניינה הוא לפרסם עד כמה שיותר את הנס. אלא שצריך לסייג את הדבר ולומר, שרק קטן שהגיע לגיל חינוך טוב להביאו לבית הכנסת למקרא המגילה, אבל קטן שעדיין אינו מבין על מה מדובר, ודאי שאין בהבאתו לבית הכנסת מצווה, ולעיתים יש אפילו עבירה, כאשר אותו הקטן מפריע לאחרים בשמיעת המגילה, וגורם להם שלא יוכלו לצאת ידי חובתם. וצריך להזכיר כאן שלדעת רוב הפוסקים, אפילו אם מילה אחת מקריאת המגילה לא הגיעה לאוזנו של השומע, לא יצא ידי חובה. ולכן צריכים ההורים להיזהר מאוד שילדיהם לא יפריעו לשמיעת המגילה.







ואם בכל אופן הרעש גבר ומילה אחת נשמטה מאוזנו של השומע, מיד ישלימנה בקריאה מן הספר שלפניו, ויוצא בזה ידי חובתו. וזאת בתנאי שאת רוב המגילה ישמע מן החזן שקורא מהמגילה הכשרה, ואזי יוכל להשלים את מה שהפסיד על ידי קריאה מהספר המודפס שלפניו. אבל אם לא ישלים מיד את המילה שלא שמע, הפסיד את כל קריאת המגילה.



ובמיוחד צריך לשים לב לכך בשעה שמכים את המן, שאז הרעש גובר ולעיתים החזן ממשיך בקריאה ועדיין קולו אינו מגיע לאזני השומעים, ואז צריך לקרוא את המלים שלא נשמעו מן הספר שלפניו.



5 - סעודת הפורים

חשוב לקיים את הסעודה בצוותא, יחד עם חברים ידידים ובני משפחה. לא טוב היות האדם לבדו, ובמיוחד כאשר צריכים לשמוח. ולכן הרוצה לקיים את מצוות הסעודה והשמחה בהידור, צריך לתכנן מלכתחילה את עריכת הסעודה יחד עם חביריו או עם בני משפחתו.







זמן הסעודה הוא דווקא ביום, ואמנם גם בלילה כתבו הפוסקים שצריך להרבות במאכלים טובים במשתה ובשמחה, אבל עיקר השמחה והסעודה צריכה להיות ביום, ומי שעשה את סעודתו בלילה, לא יצא ידי חובה.







אלא שעדיין צריך לברר מתי ראוי לערוך את הסעודה. יש שנהגו לעשותה בבוקר, כדי שכל הסעודה וגם השינה שאחריה תהיה ביום, משום שבשינה זו לדעת כמה פוסקים יוצאים ידי חובת עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אבל למעשה רוב האנשים נוהגים לערוך את הסעודה אחר הצהרים, וזאת מפני שבדרך כלל במשך הבוקר אנו עוסקים בשאר מצוות היום, מתנות לאביונים, משלוחי מנות, ורק לקראת חצות היום מתפנים לסעודה. ומאחר שהגיע זמן תפילת המנחה, צריך להתפלל תחילה מנחה, ורק לאחר מכן לקיים את הסעודה. ולכן נוהגים היום לערוך את סעודת הפורים אחר הצהרים. רק ראוי לשים לב שעיקר הסעודה תהיה ביום, ולא כמו אלו שמתחילים את סעודת הפורים זמן קצר לפני שקיעת החמה ועיקר סעודתם בלילה שלאחר הפורים.



כשחל פורים בערב שבת, יש לערוך הסעודה בבוקר, משום כבוד השבת (רמ"א תרצה, ב).







ישנו הבדל בולט בין חג הפורים לחג החנוכה, בחג הפורים יש מצווה לעשות סעודה ולאכול ולשתות, ואילו בחג החנוכה אין מצווה להרבות בסעודות. טעם להבדל זה באר בעל הלבוש, שהיה אחד מגדולי אשכנז לפני כארבע מאות שנה, וכך הסביר, בחג החנוכה היתה הגזרה רוחנית, שלא יעסקו בתורה, ועל כן מצוות החנוכה הן רוחניות, הדלקת הנר ואמירת הלל. אך בחג הפורים הגזרה היתה על הגוף ועל הנפש, היינו גזרת מות על כל ישראל, ועל כן בחג הפורים בנוסף על מצוות קריאת המגילה, ישנה מצווה לערוך סעודה ולהרבות בה באכילה ובשתיית היין, ובתוכה לומר דברי שבח והודיה לה' על הנס הגדול של הצלת האומה.



6 - שתיית היין

המצווה הבולטת והיחודית שבמצוות הפורים היא ללא ספק המצווה לשתות יין ולהתבשם. שהרי ידוע ששתיית היין המופרזת גונתה על ידי חז"ל, אולם בפורים נצטוונו להרבות בשתיית יין עד שכרות. היסוד לזה הוא בפסוק ממגילת אסתר שבו נאמר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה". בכל הימים הטובים כסוכות ופסח נאמר בתורה שמצווה לשמוח, אולם כאן נאמר בפרוש 'משתה', כלומר יש מצווה להרבות בשתיית יין. וזאת משום שכל הנס אירע על ידי היין, ושתי נטרדה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן מפלתו של המן היתה על ידי משתה היין, מכאן שבפורים מתגלה הצד החיובי שבמשתה היין.







וכן אמר רבא במסכת מגילה (ז, ב): "חייב איניש לבשומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ובתרגום לעברית: חייב אדם להתבשם בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אלא שהשאלה היא מהי משמעות המילה להתבשם, האם להשתכר ממש או רק להרבות בשתייה באופן שהאדם ירגיש שמחה אבל לא להשתכר ממש. וכן יש לברר מהי כוונת ההגדרה "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", האם צריך להגיע ממש לשכרות עד שאין מבחינים בין המן למרדכי, או שהכוונה עד ולא עד בכלל, כלומר לעצור את השתייה לפני המצב של אי ההבחנה.







אכן דעות רבות ישנם בפירוש מצווה זו, לדעת רבינו אפרים אין להשתכר כלל אלא רק להרבות מעט בשתייה. ולדעת הרמב"ם צריך להשתכר ממש, ומתוך שמשתכר רוצה לישון ואז בשינתו אינו יודע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.







למעשה נפסק שכל אדם ישתה כפי הבנתו, ובתנאי שיעשה זאת לשם שמיים ולא יעבור על שום עבירה תוך כדי שכרותו. אך בכל אופן לדעת כולם לכל הפחות ישנה מצווה לשתות ולהתבשם מעט, שנאמר: "ימי משתה ושמחה". והכל תלוי באדם, שכן ידוע שהיין מגלה את טבעו הפנימי של האדם, שנאמר: נכנס יין יצא סוד, ואדם מגושם המרבה בשתיית היין מתנהג כבהמה, אך לעומתו אדם אשר מטבעו הוא טוב ועדין הנפש, דווקא שתיית היין מגלה את פנימיותו הטובה, והוא מרבה באהבת ישראל ובשבח והודאה לה' יתברך.



7 - משלוח מנות

מצד הדין די לשלוח שתי מנות לאדם אחד, כדי לצאת בזה ידי מצוות משלוח מנות איש לרעהו. שתי המנות יכולות להיות שתי מנות של בשר בטעם שונה, או מנה אחת של בשר ואחת של דג, וכן עוגה יכולה להחשב כמנה אחת, ושתי עוגות בטעמים שונים כשתי מנות. אבל אם שולח לחברו דבר שאינו נאכל, כגון ספר או בגד יפה, אפילו שמתנה זו תהיה יקרה, וחברו ישמח בה מאוד, לא יצא בה ידי חובת משלוח מנות, כיוון שאי אפשר לאוכלה מיד, ומשלוח מנות צריך להיות ראוי לאכילה מיידית.



בקבוק של משקה נחשב גם כמנה, ולכן השולח לחברו בקבוק יין ועוגה, יוצא בזה ידי משלוח מנות.







כדאי להזכיר כאן, שלדעת החיי אדם יש עוד תנאי במשלוח המנות, לא מספיק רק שהוא יהיה מורכב משתי מנות, אלא צריך שתהיה שמחה למי שמקבל אותו, ואם שלחו משלוח פשוט לאדם שאין לו בו שמחה, אין יוצאים בו ידי חובה. ואמנם שאר הפוסקים לא הזכירו תנאי זה, שתהיה מהמנות שמחה למקבל, אך מכל מקום כתב בעל המשנה ברורה שרצוי להזהר בזה לכתחילה (באו"ה תרצה, ד).



8 - מתנות לאביונים

כל המרבה במצוות מתנות לאביונים הרי זה משובח, וכבר פסק הרמב"ם שעדיף שסכום הכסף שמייעדים לצדקה יהיה גבוה מהסכום המיועד למשלוחי המנות וצרכי הסעודה.



אך מצד הדין די בשתי מתנות לשני עניים, לכל עני מתנה אחת. ומהו שיעור המתנה שצריך ליתן לעני לא נאמר, ולכן הבינו הפוסקים שאפילו בפרוטה אחת אפשר לצאת מן הדין (ריטב"א, מ"ב תרצד, ב). ויש אומרים שהמתנה צריכה להיות בסכום שאפשר לקנות בו סעודה (שערי תשובה בשם זרע יעקב). וכאמור כל זה רק מצד הדין, אבל למעשה טוב להרבות עד כמה שיותר במתנות לאביונים.







ואם לא מצא אביון במשך הפורים, יכול להשאיר אצלו את הכסף וליתנו כאשר יזדמן לפניו עני. ולכן ראוי להפריש כבר בבוקר יום הפורים את הסכום המיועד למתנות לאביונים, וכאשר יזדמן לפניו עני יתן לו, ואם לא יזדמן, כבר קיים את המצווה בזה שייעד סכום כסף למתנות לאביונים.







חשוב להוסיף כאן, שלא רק בכסף אפשר לקיים את המתנות לאביונים אלא גם במיני מאכל. והלכה זו חשובה מאוד, מפני שפעמים רבות אדם חושב לעצמו עד שאלך לתת את המתנות לאביונים למי שפושט יד שאינני מכירו כלל, מדוע לא אתן את הכסף לחברי או שכני שאני יודע שמצבו הכספי בכי רע. אלא שמפני הבושה לא נעים לגשת אליו ולתת לו צדקה או מתנות לאביונים. ולכן הפתרון הפשוט הוא, לשלוח לו משלוח מנות מכובד, עם כמה קופסאות שימורים למשל, או בקבוקי יין, ובזה יצא ידי חובת מצוות המתנות לאביונים. ואדרבה עוד יקיים אותה כמצווה מן המובחר, כי ידוע שעדיף תמיד לתת את הצדקה בעילום שם ובאופן שהמקבל לא ירגיש ולא יעלב. רק שצריך לדעת בברור שאכן אותו אדם זקוק לעזרה. וכן צריך לזכור שיש לתת מתנות לאביונים לשני אנשים לפחות.



אמנם, אם אותו עני יחזיר לו משלוח מנות מכובד כנגד מה שנתן - לא הועיל כלום. ולכן אפשר לתת את המשלוח מנות בעילום שם, ובזה יצא ידי מתנות לעניים.



9 - מצוות הפורים מרבות האחדות

אין שמחה אמיתית אלא בריבוי האחדות שבין אדם לחברו, ואולי לכן דווקא בחג הפורים שבו יש מצווה מיוחדת לשמוח, מצווים אנו במשלוח מנות איש לרעהו, ובמתנות לאביונים. על ידי משלוח המנות מתחזק הקשר והאהבה שבין אדם לחברו, ועל ידי המתנות לאביונים מתחזקת ההכרה של הערבות והאחריות ההדדית שבין בני האדם. וכן בסעודה מתרבה האהבה בין המסובים.



אמנם מצד הדין מספיק לתת שתי מתנות לשני עניים, ולשלוח לחברו משלוח אחד הכולל שתי מנות, אבל כל המרבה במשלוחי מנות ובמתנות לאביונים הרי זה משובח.







אלא שיש לברר במה עדיף יותר להרבות, האם במשלוח מנות איש לרעהו, או במתנות לאביונים? את התשובה לשאלה זו כבר כתב הרמב"ם בהלכות מגילה פרק ב' הלכה י"ז וזה לשונו: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, כי אין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר: להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".







כלומר מצד הדין כל אחד יכול להחליט במה להשקיע יותר, במשלוח מנות ובצרכי סעודתו או במתנות לאביונים, אלא שלכתחילה הרוצה לקיים את המצווה על פי הדרכתם של חכמים, צריך לעשות חשבון כמה הם הוצאותיו על משלוח המנות ועל סעודת הפורים, ולאחר מכן לתת סכום גדול יותר לעניים. והאדם אשר ליבו טהור בקרבו, יודע כי דווקא על ידי קיום מצוות המתנות לאביונים זוכים לשמחה עילאה.



10 - נשים במצוות הפורים

כבר למדנו שגם הנשים חייבות בשמיעת המגילה, מאחר ואף הן היו באותו הנס. השאלה היא האם נשים מצוות גם במצוות משלוח מנות, מתנות לאביונים ובשתיית היין?



לגבי מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים כתב הרמ"א (או"ח תרצ"ה, ד'): "אשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש, ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש, אבל לא בהיפך". ואף שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום כיוון שהן היו שותפות מרכזיות בנס, מחויבות במצוות הפורים. ואמנם לדעת הפרי חדש והגר"א נשים פטורות ממתנות לאביונים וממשלוח המנות, אבל למעשה לדעת רוב הפוסקים הן חייבות בכל מצוות הפורים. ולכן גם רווקות וגם נשים נשואות מצוות לשלוח מנות ולתת מתנות לאביונים. לפיכך, זוג נשוי צריך לשלוח שני משלוחים, שבכל אחד שתי מנות. משלוח אחד מהאיש והשני מהאשה. וכן לגבי מתנות לאביונים, צריכים לתת בשביל האיש והאשה.







וממצוות שתיית היין, לדעת כמה אחרונים נשים פטורות, מפני שאין דרכם של נשים להרבות בשתיית היין, וגם מבחינת גדרי הצניעות - השיכרות אצל האשה חמורה ביותר. אולם מן הצד השני סוברים כמה מהאחרונים שנשים חייבות כשם שחייבות בכל מצוות הפורים. ולכן למעשה טוב שגם הנשים ירבו מעט בשתיית היין, אך כל זה תוך הקפדה על כך שהשתייה תגרום שמחה פנימית אבל לא תהיה ניכרת כלפי חוץ.



11 - ערים המוקפות חומה

כדי להבין את דין כרכים המוקפים חומה, ראוי לעמוד בקצרה על מהלך העניינים, גזירת המן הרשע היתה שביום י"ג לחודש אדר יוכלו כל שונאי ישראל להתאסף להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים שבכל העולם. ואף לאחר עלייתם הניסית של מרדכי ואסתר, לא נתבטלה גזירה זאת, מפני שכל גזירה אשר נכתבה ונחתמה בטבעת המלך שוב איננה בטלה. ולכן כל מה שיכלו לעשות היה, לשלוח שליחים נוספים המתירים גם ליהודים לעמוד על נפשם ולהרוג בשונאיהם.







ואכן עד לי"ד באדר לא היה ברור כלל היאך יתפתחו העניינים, אמנם כבר הותר ליהודים להתגונן ללא הפרעה מצד חיילי הצבא הפרסי, אבל מי יודע אם יצליחו להתגבר על שונאיהם. ובי"ג לחודש אדר נפל פחד היהודים על שונאיהם, והצליחו להכותם. וביום שלאחר מכן, בי"ד באדר נחו מהקרב, ועשו אותו יום משתה ושמחה. אבל היהודים שבשושן הבירה, מאחר שהיו בה שונאי ישראל רבים, היו צריכים יום נוסף כדי לסיים את נקמתם בשונאיהם. ורק בט"ו באדר יכלו לנוח ולחגוג. ועל כן זכר לאותו הנס, תקנו שבכל העיירות המוקפות חומה, כדוגמת שושן הבירה, יחגגו את הפורים ביום ט"ו.



ומאחר שבאותו הזמן כל ערי ארץ ישראל היו חריבות, תקנו שכל הערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון יקראו בט"ו.







עוד צריך לדעת, שגם למי שחגג בי"ד, ישנה מצווה להרבות קצת בשמחה ביום ט"ו. ומי שחגג כבר בי"ד, ונסע לירושלים, אם ישן בליל ט"ו בירושלים, חייב לקיים את מצוות הפורים כירושלמי, ואם בא לירושלים ביום, הרי הוא פטור ממצוות הפורים, אבל ירבה בשמחה.



ועיירות שיש לנו ספק אם היו מוקפות חומה מימי יהושע בן נון, קורים בהן את המגילה גם בי"ד וגם בט"ו, אבל מברכים רק בי"ד שהוא הזמן שבו רוב העולם חוגג את הפורים.







מי שגר במקום שמוקף חומה, והלך בליל י"ד למקום שאינו מוקף חומה, אם בעת עלות השחר של יום י"ד יימצא במקום שאינו מוקף חומה - יתחייב שם בכל מצוות הפורים. ואם גם בעלות השחר של יום ט"ו ישאר שם - יהיה פטור ממצוות הפורים בט"ו, ואם יחזור למקומו ויהיה בעלות השחר של יום ט"ו במקום מוקף חומה - יתחייב בכל מצוות הפורים גם ביום ט"ו.



12 - מלאכה בפורים

אין לעשות מלאכה בפורים, אך מותר לעשות מלאכה שהיא לצורך החג ולצורך השמחה. אך מלאכות שאינן לצורך החג אסורות, ויותר מזה אמרו חז"ל: כל מי שעושה מלאכה בפורים אינו רואה מאותה המלאכה סימן ברכה.







אלא כך הוא סדר יום הפורים, בבוקר ילך לבית הכנסת לתפילה ולקריאת המגילה, לאחר מכן ישלח מנות לרעיו, ויחלק מתנות לאביונים. ואת הסעודה נוהגים לערוך לאחר חצות היום לאחר שיתפלל את תפילת המנחה, וכתבו הפוסקים, שטוב לעסוק בלימוד תורה קודם שמתחיל בסעודה.















לשעורים נוספים באתר http://www.yeshiva.org.il/















--------------------------------------------------------------------------------



[1] ושאלו הראשונים, היאך תקנו תענית יום לפני פורים, ומבואר במגילת תענית שאין מתענים ומספידים ביום שלפניו. ובאר התוס' שהואיל ובטלה מגילה תענית גם דין הימים שלפניו בטלו. והרז"ה באר שדין פורים כדברי תורה שאינם צריכים חיזוק, ומותר להתענות לפניהם. והרא"ש והר"ן כתבו שהואיל ויש לזה מקור במגילת אסתר, דברי הצומות וזעקתם, לפיכך מותר להתענות לפניו. ונתבאר בהרחבה בב"י תרפו.







הרב אליעזר מלמד

באדיבות מרכז ישיבות בני עקיבא -http://www.yba.org.il/show.asp?id=17800