רבי שניאור זלמן מלאדי (י"ח באלול ה'תק"ה (1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (1812)), מכונה 'אדמו"ר הזקן', 'הרב', 'בעל התניא והשו"ע' ובראשי תיבות: רש"ז. מייסד תנועת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת זו, עמד בראשה משנת ה'תקל"ב (1772) ועד לפטירתו בשנת ה'תקע"ג (1812). ספריו הנודעים: "התניא" וה"שולחן ערוך הרב".
קורות חייורבי שניאור זלמן נולד לר' ברוך ורבקה בי"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745), בליאזני שבפלך מוהילוב בבלארוס, שהייתה אז תחת שלטון פולין. לפי מסורת חב"ד, רבי שניאור זלמן הוא דור שביעי למהר"ל מפראג[1] שהיה צאצא לדוד המלך. ישנם חוקרים המפקפקים בייחוסו למהר"ל, אך מציעים אפשרויות שונות לקיים את מסורת החסידים בדבר ייחוסו לדוד המלך[2].
כשנולד ערך הבעש"ט, רבו של אביו, סעודה גדולה ואמר שנשמה חדשה ירדה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות. הרב ביקש מהוריו שלא יפרסמו את לידת בנם. בגיל שלוש הובא לבעש"ט לשעה קלה, בה גזז את שערותיו והניח לו את הפאות. זאת הפעם היחידה שרבי שניאור זלמן ביקר אצל הבעש"ט[דרוש מקור], כי רבי שניאור זלמן שאב את עיקר תורתו מתלמיד הבעש"ט, המגיד ממזריטש.
בהיותו בן תשע שנים למד את חכמת ההנדסה אסטרונומיה[דרוש מקור] ובהיותו בן עשר שנים כבר הכין לוח שנה עברי לחמש עשרה שנה. כשהיה בן שתים עשרה שנים אירע שלימד ברבים הלכות קידוש החודש של הרמב"ם, והרבנים, שהיו באותו מעמד, התפלאו מבקיאותו בנושא הנדון[דרוש מקור].
בשנת ה'תק"י (1750), כשמלאו לו חמש שנים קיבלוהו כחבר בחברה קדישא של ליאזני. בפנקס החברה קדישא של ליאזני נמצא כתוב: "היום יום ט"ו כסלו תק"י נתקבל הילד שניאור זלמן בן מורנו הרב ר' ברוך להחברה קדישא...". בגיל שלוש עשרה החל לשמש בפועל בחברה קדישא ותיארו אותו כ"תנא ופליג". בשנת ה'תק"כ (1760) והוא בן חמש עשרה שנים, נשא לאישה את שטערנא (בת יהודה לייב סגל מויטבסק).
בשנת תקכ"ד (1764) נסע לראשונה ללמוד בבית-מדרשו של המגיד ממזריטש (ממלא מקומו של הבעש"ט). המגיד טען פניו שנשמתו היא נשמה חדשה (כלומר שלא התקיימה בעולם בגלגול קודם) וכי תפקידו בעולם הוא לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באהבת השם ואהבת ישראל ולגלות את דרך חסידות חב"ד[דרוש מקור].
כשנפטר רבו המגיד, לא רצו חברי החברה קדישא לאפשר לתלמידיו לעסוק בקבורתו וטענו שזה תפקידם, אך התירו לתלמידים החברים בעצמם בחברה קדישא להשתתף בכך, ולכן היה שניאור זלמן היחיד מקרב התלמידים שיכל לעסוק בקבורת רבו.
לאחר פטירת רבו היה ממקורביו של רבי מנחם מנדל מויטבסק ולאחר עלייתו לארץ ישראל יחד עם רבי אברהם מקאליסק, קבל רבי שניאור זלמן על עצמו את הנהגת התנועה החסידית ועסק בהפצת תורת החסידות שהחלה להתפשט באותה עת במזרח אירופה. בשנים אלו הצטרפה אליו קבוצת תלמידי-חכמים שחלקם גדלו במעוזי ההתנגדות לחסידות (וילנא ושקלוב) ותורתו המשלבת את החוויה המיסטית בתוך החשיבה הלמדנית-שכלית הילכה עליהם קסם.
בשנת ה'תקל"ד (1774) נולד בנו הגדול, דב בער (שנקרא ע"ש המגיד ממזריטש), ואשר שימש כממלא מקומו של אביו לאחר פטירתו, הוא מוכר בשם אדמו"ר האמצעי.
הילולת רבי אליהו אליעזר דסלר "מכתב מאליהו" ב"ר ראובן
אליהו אליעזר דסלר (1892 - 30 בדצמבר 1953, תרנ"ב - כ"ה בטבת ה'תשי"ד) - רב באנגליה ואחר כך משגיח רוחני בישיבת פוניבז', נחשב לאחד מגדולי בעלי המוסר בשיטת קלם במאה ה-20.
הרב אליהו אליעזר (לייזר) נולד בלייפאיה, היום בלטביה. אביו היה סוחר עצים מצליח בהומל ותלמידו של אחד מחשובי תנועת המוסר - הרב שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם", ואמו הייתה נכדתו של מייסד התנועה, רבי ישראל סלנטר. עד גיל 14 למד מפי מורים פרטיים, ולאחר מכן למד בישיבת קלם אצל הרב צבי הירש ברוידא, חתנו של "הסבא מקלם". תקופה זו הותירה בו את חותמה, וכל חייו הוא ראה את עצמו כבן טיפוחיה של ישיבת קלם. הרב דסלר קיבל הסמכה מידי דודו, הרב חיים עוזר גרודזינסקי, מנהיגה הרוחני של יהדות ליטא, אשר לא הרבה בסמיכת תלמידים. ב-1920 נשא לאישה את בלומה, נינתו של הסבא מקלם.
הרב דסלר סירב להצעה להיות דיין בווילנה והצטרף לאחיו בעסקיו.
ב-1928, לאחר מות אמו החורגת, נסע עם אביו לאנגליה לצורך טיפול רפואי של האב. הוא החליט להישאר באנגליה ונתמנה לרב. אשתו ובתו נשארו בליטא והצטרפו אליו רק כעבור שלוש שנים. הרב דסלר כיהן כרב באיסט אנד ובדלסטון. בדלסטון הוא פתח ישיבה ולימד באופן אישי את ילדי משפחת ששון מבומביי.
בתחילת שנות ה-40 הצטרף הרב דסלר לכולל שנוסד בגייטסהד כמנהיג רוחני, כיוון שראה שם אפשרות רבה יותר להשפיע ולהעמיק בלימודי הגמרא. הרב דסלר השקיע רבות בפיתוח הכולל, הן בתוכנית לימודיו והן בצד הפיננסי.
בשנת 1947 נענה להזמנת הרב יוסף שלמה כהנמן לכהן כמשגיח רוחני בישיבת פוניבז', עלה לארץ והתיישב בבני ברק. שיחות המוסר שנשא בישיבה ידועות גם היום בעולם הישיבות. הרב דסלר נפטר בפתאומיות מהתקף לב ב-1953.
[עריכה] מכתב מאליהולאחר מותו של הרב דסלר ערכו מספר תלמידים שלו (בראשות הרב אריה כרמל והרב חיים פרידלנדר) את ספרו המרכזי "מכתב מאליהו", שיצא בחמישה כרכים, בין השנים תשט"ו - תשנ"ז. בספר מובאים כתבים, שיחות ומכתבים של הרב דסלר בענייני אמונה ומוסר. בספר ישנם מקורות רבים, כולל מספרי חסידות, דבר שאינו שכיח אצל רב ליטאי. הספר נחשב לאחד החיבורים החשובים ביותר במחשבת ישראל במאה ה-20.
הספר תורגם לאנגלית וחלקים ממנו תורגמו גם לצרפתית. הגרסה העברית יצאה במהדורות רבות.
מושג מפורסם שטבע הרב דסלר ומופיע בספר "מכתב מאליהו" הנו "נקודת הבחירה"[1], העוסק במהותו של התחום המצומצם שבו ישנה לאדם בחירה חופשית.
המידע באדיבות ויקפדיה - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%96%D7%9C%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%93%D7%99
עוד מידע כל ימי זיכרון של גדולי ישראל באתר אהלי צדיקים - http://www.zadikim.org/index.asp?catID=11856&siteLang=3&m=0
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה