תאריך פטירה: י' שבט ה'תקל"ז
המידע מאתר אהלי צדיקים :
http://www.zadikim.org/index.asp?catID=11856&siteLang=3&m=0
רבי שלום מזרחי דידיע שרעבי המכונה הרש"ש, נולד בשנת ה'ת"פ, בעיר צנעא שבתימן, לאביו רבי יצחק שרעבי.
חייו:
בצעירותו למד רבנו תורה מחכמי צנעא, לאחר מכן החליט לעלות ארצה ובא דרך העיר בומביי' משם נסע לבצרה ומשם לבגדד, שם השתהה קצת עד שנזדמנה לפניו שיירה ההולכת לדמשק ולחאלב ומשם עלה לארץ ישראל.
משהגיע לארץ ישראל, החליט רבנו שלא לגלות את זהותו ואת יכולתו בלימוד הנגלה והנסתר, לכן פנה אל רבי גדליה חיון ראש ישיבת 'בית א-ל' ואמר לו שברצונו להיות שמש בישיבה ובתמורה יקבל רק קורת גג לראשו. רבנו אף סיפר לראש הישיבה כי הוא יתום ואין לו היכן להיות. נכמרו רחמיו של רבי גדליה חיון ורבנו קבל את משרת המשמש בישיבה, הגיש תה חם ללומדים, סידר את הספרים במקומם ובכל אותו זמן שם אוזנו כאפרכסת לשמוע כל דיבור של אותם גאונים תלמידי החכמים, לא אחת שמע אותם מתחבטים בקושיה או סוגיה לא נהירה, רבנו ידע את התשובות ובקלות יכול היה לענות להם ולהאיר את עיניהם אך היות והחליט להסתיר את גדולתו היה שותק.
פעם אחת עת נתן רבי גדליה חיון את שיעורו היומי, נתקלו החבריא הק' בקושיה חמורה ולא הצליחו ליישב את הקושיה בשום צורה שהיא, ראה רבנו בצערו של ראש הישיבה רבי גדליה חיון ולעת ערב כאשר יצאו הרבנים מבית המדרש ניגש רבנו אל שולחנו, כתב תשובה לקושייתם והטמין את הפתק בתוך ספרו של ראש הישיבה. למחרת בא ראש הישיבה ולפתע אורו עיניו, אין זה כי אם פתק מן השמיים, כך חשב רבי גדליה.
לאחר שהמעשה חזר על עצמו כמה וכמה פעמים, פנה רבי גדליה לכל בני הישיבה ואמר: גוזר אני על כותב הפתקים הללו כי יגלה עצמו לפנינו ונחלוק לו את הכבוד הראוי לו.
התגלותו:
מאחר ורבנו לא רצה לגלות את זהותו נותר הדבר בגדר תעלומה, לרבי גדליה חיון הייתה בת בשם חנה, היא ראתה כמה רוצה אביה לדעת מיהו בעל הפתקים ולכן לילה אחרי לילה הייתה עוקבת דרך החלון עד שיום אחד ראתה את השמש נגש לשולחן אביה כותב משהו על דף ומכניס לתוך הספר, מיד רצה חנה אל אביה ובהתרגשות רבה סיפרה לו כי היא יודעת מי הוא אותו צדיק נסתר בעל הפתקאות וספרה לאביה את השתלשלות העניינים.
באותו לילה הגיעה רבי גדליה חיון מוקדם מן הרגיל לישיבה, קרא אליו את השמש ושאל אותו האם זה נכון שהוא כותב את הפתקאות, לאחר זמן מה הודה רבנו כי אכן הוא כתב את התשובות וביקש מרבי גדליה שלא יגלה את סודו מאחר והוא רוצה להישאר נסתר, אך רבי גדליה שראה בזה אות לא שעה לתחנוניו והושיבו לידו בראש השולחן. לאחר חצות החלו התלמידים לחזור לבית המדרש והנה הם רואים את השמש יושב לימינו של רבי גדליה, אמר רבי גדליה לתמידיו, תנו כבוד לתורה כי הוא האיש שנשלח להאיר עינינו בתורה.
נישואיו:
לאחר זמן מה נשא רבנו את מרת חנה בתו של רבי גדליה חיון לו לאשה.
לזוג נולד בן לו קראו יצחק.
בשנת ה'תק"י נפטר חותנו רבי גדליה חיון ורבנו מונה לראש הישיבה בישיבת 'בית אל' כפי שצווה חמיו לפני פטירתו.
גדולתו:
רבי חיים פלאג'י העיד על רבנו כי נשמתו היא נשמת האריז"ל.
רבי יוסף חיים מבגדד, ה'בן איש חי', כותב בספרו, "אשרינו שדרכו רגליו בעירנו ואשרי עין ראתוהו".
החיד"א כותב על רבנו "אחד קדוש בדורנו מקובל מופלא..." וכו'
פעם אחת בא יהודי אחד בעל יסורים לבקש אצל רבנו ישועה, תוך כדי המתנה נרדם אותו יהודי על הכסא והנה הוא חולם שהוא מגיע לבית דין של מעלה והוא רואה עשרות מלאכים עם עגלות עמוסות הולכים כולם לאותו כיוון, נגש אליהם אותו יהודי ושאל מה הם העגלות ולאן הם הולכים, ענו לו המלאכים כי בעגלות נמצאים הזכויות והעבירות אותם עשה במשך ימי חייו ועכשיו הולכים לשקול אותם ולראות מה דינו, הלך אחריהם היהודי והנה הגיעו למקום בו עמד מאזניים ענקיות ועשרות מלאכים מרוקנים את עגלותיהם פנימה, עבר זמן מה והנה רואה היהודי כי מצבו בכי רע וכף החובה נוטה מטה מטה, החל היהודי לבכות ואמר: 'מה עם כל הצרות והסבל שליוו אותי כל חיי?', הסכימו איתו הדיינים והורו למלאכים להוסיף את הצרות לכף זכות והנה אורו עיניו של אותו יהודי לאט לאט החלה כף הזכות להתרומם והנה מגיעה העגלה האחרונה גם היא מוכנסת לתוך הכף זכות אך שוד ושבר חסרים עוד קצת יסורים כדי שכף הזכות תכריע לטובה, והחל אותו יהודי לצעוק: אוי חבל! חבל! עוד קצת יסורים והכף הייתה מכריע לטובה, מתוך צעקותיו התעורר היהודי ובא אליו הרש"ש ואמר לו, הרואה הינך? צריך לקבל את היסורים באהבה.
פטירתו:
בשנת ה'תקל"ז, י' לחודש שבט, נשבה ארון הק', רבנו הק' הסתלק לבית עולמו ונשמתו עלתה ישר לפני כסא הכבוד.
מספריו:
פירוש השמ"ש
סידור הרש"ש
רחובות הנהר
אמת ושלום
נהר השלום
חסדי דוד
רבי שלום מזרחי - שרעבי - הרש"ש
ציון רבי שלום שרעבי המכונה הרש′′ש
אהלי צדיקיםלהגדלהחזור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה