כתוב בתורה (ויקרא כג.) "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחודש בערב" דהיינו שמליל עשירי בתשרי חלה החובה להתענות תענית יום הכפורים. והקשו רבותינו (במסכת ברכות דף ח.) על לשון הפסוק "בתשעה לחודש בערב", שלכאורה היה נכון יותר לכתוב "בעשירי לחודש" וממילא נדע שחובה להתענות כבר מליל עשירי בתשרי, שהרי בכל דיני תורתינו, היום הולך אחר הלילה שלפניו, וכגון ביום השבת, שמזמן שקיעת החמה ביום שישי, נכנסת שבת.
ותירצו רבותינו שהטעם שנכתב בפסוק "בתשיעי לחודש בערב" בא ללמדינו שכל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. וראוי למעט במלאכה בערב יום הכפורים, כדי שיוכל להרבות באכילה ושתיה, וכל העושה מלאכה בערב יום הכפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה.
וכמה טעמים נאמרו על מצוה זו. הרא"ש כתב, שהטעם שציונו הקדוש ברוך הוא במצוה זו, שבאהבתו אלינו צוונו להתענות ביום הכפורים כדי לכפר על עוונותינו, וציוה עלינו להתחזק באכילה ושתיה קודם יום הכפורים, כדי שנוכל להתענות למחר. ובשבלי הלקט כתב, שאדרבא, כאשר אדם אוכל ושותה בערב יום הכפורים, התענית קשה עליו ביותר, ובזה מקיים מצות "ועניתם את נפשתיכם". ובספר שפת אמת כתב טעם נוסף, שכאשר אדם אוכל ושותה, הוא שמח וטוב לב, ומתוך כך יראה לפייס את חבירו בערב יום הכפורים.
וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שאף הנשים חייבות במצוה זו להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכפורים, ואף על פי שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, וכאן המצוה היא בקום עשה, לאכול, מכל מקום, מכיון שהרא"ש כתב שטעם המצוה הוא כדי שנתחזק לקראת התענית, והנשים אף הן מחויבות בתענית, אם כן, גם הן שייכות בציווי להתחזק לקראת התענית.
בערב יום הכפורים, נוהגים להתפלל תפלת מנחה, בעוד היום גדול, דהיינו בשעה מוקדמת, ובתפילת העמידה, אומר כל אחד פסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", ואחר כך אומר וידוי ו"על חטא" כפי שנדפס במחזורים. ואז ילך לביתו ויאכל סעודה מפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני תחילת התענית. ויש לפרוש מכל חמשת העינויים, אכילה, שתיה, רחיצה, נעילת נעלי עור, ותשמיש המיטה, מלפני שקיעת החמה. (ומצוה מן התורה להתחיל בכל דיני התענית קודם שקיעת החמה וראוי לנהוג כן לפחות כרבע שעה קודם שקיעת החמה).
ומצוה להדליק נרות לכבוד יום הכפורים, וקודם ההדלקה יש לברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום הכפורים" ואין לאשה לברך עם ההדלקה ברכת שהחיינו, אלא לאחר חליצת נעליים, שרק אז רשאים לברך שהחיינו, משום שבברכת שהחיינו מקבלת עליה קדושת יום הכפורים, ומיד היא חייבת בכל חמשת העינויים.
נוהגים להתעטף בטלית קודם שקיעת החמה (כדי שיוכל לברך עליה), ומתפללים כל תפילות יום הכפורים בטלית, כדי שיתפלל עמו בכוונה.
בהלכה הקודמת דיברנו מענין הכפרות, וכבר הזכרנו כמה פעמים מענין החובה המוטלת על כל אחד ואחד לתת את מעות הצדקה שבידו לגוף מוסמך של אנשים יראי שמים, שאינן גוזלים כספי הצדקה לעצמם, ואינם נוטלים עמלות שלא כדין.
ובודאי ראוי ונכון להעביר את כספי הצדקה לגמ"ח החיד"א, אשר מנהליו הם אנשים יראים ושלמים, ובעצמם תומכים בעניים מכספם וזהבם, ואינם נוטלים ולו שקל אחד ממעות הצדקה שבידם, גמ"ח חסדי החיד"א (חסדי יהודה דוד אליהו), המנוהל על ידי הרב שמואל בר שלום שליט"א, מחלק תלושים לרכישת מזון, עבור משפחות נזקקות, וזאת לאחר שנערכת בדיקה נכונה לגבי כל משפחה ומשפחה. יחודו של גמ"ח זה, שכל האנשים העומדים בראשו, הם אנשי עסקים מסודרים מבחינה כלכלית, ולכן אינם מתפרנסים בשום דרך מפעילות הגמ"ח, ובכך יש בטחון שכל כספי התרומות מעוברים אך ורק למשפחות נזקקות באמת.
ניתן להפקיד בבנק המזרחי, סניף 002, ככר החירות, מספר חשבון - 302004
כמו כן ניתן לתרום באמצעות כרטיס אשראי, בין השעות 9.00 עד 13.00, בטלפון: 025389230, או בטלפון: 0547460895
אכילה ורחיצה ביום הכפורים
מדיני יום הכפורים
הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, "וחי בהם", ולא שימות בהם. ואסור לאדם להמית עצמו או אפילו להכניס עצמו לספק סכנה בשביל תענית יום הכפורים. וכאשר מרן רבינו הגדול שליט"א היה רבה הראשי של תל אביב, וכן בשנים שאחר כך, היה מטריח עצמו ונוסע בכל ערב יום כפור, בשעות יקרות אלו, לבית החולים, בכדי לדבר על לבם של החולים שהתענית מסוכנת להם, לבל יתענו, והיה מזכיר את דברי הרדב"ז, שמי שאינו שומע לרופאים מפני שאומר שהוא בוטח בה', הרי זה חסיד שוטה, שהרי התורה אמרה שניתנה רשות לרופא לרפאות, וממילא אדם חייב להתנהג בכל דבר על פי כללי הרפואה, לאחר התייעצות עם מורה הוראה.
חולה שעצם החולי אינו מביאו לסכנה
ויש לציין, שגם חולה שעצם החולי שלו אינו סכנה ממש, מכל מקום לפעמים מחמת תרופות שהוא נוטל, הרי הוא חייב לשתות. ואם לא ישתה עלול הוא להכנס בחשש סכנה. וגם באופן כזה יש להתייעץ עם רופא ומורה הוראה בכדי לדעת כיצד לנהוג. ומצוי מצב זה בחולים הנוטלים תרופות פסיכיאטריות, ואצלם לעתים גם עצם החולי מוגדר חולי שיש בו סכנה.
מי שהוצרך לאכול ביום הכפורים
ומי שהוצרך לאכול ביום הכפורים מחמת מחלה, אם הוא מוכרח לאכול ולשתות כדרכו ממש, הרי שהוא רשאי לעשות כן. שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. אולם בדרך כלל, אין הדבר כן, אלא הוא יכול להסתפק באכילה ושתיה באופן שאינו אוכל או שותה בבת אחת כמות גדולה, אלא יעשה הפסקות בין אכילה לאכילה, ובכל פעם לא יאכל יותר משיעור של כשלשים גרם מאכל, או ארבעים גרם משקה. ולאחר כעשר דקות יאכל או ישתה שוב כמות זהה. ולפני יום הכפורים יכין לעצמו מאכלים מסודרים ושקולים בשיעור של כשלשים גרם. ויכין לעצמו כלי המכיל כארבעים גרם משקה, ובכל פעם ימלא אותו וישתה ממנו (כמו בקבוק של תינוקות וכדומה).
רחיצה וטבילה ביום הכפורים
אסור לרחוץ במים ביום הכפורים, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, ולא אסרו אלא רחיצה של תענוג, אבל אם היו ידיו או שאר גופו מלוכלכים בטיט וכדומה, מותר לרחצם, כיון שאינה רחיצה של תענוג . וטבילה במקוה טהרה, אסורה גם היא ביום הכפורים.
ביום הכפורים שחרית יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, ויטול שלוש פעמים לסירוגין כדרכו בכל ימות השנה, ומברך על נטילת ידיים.
לא ירחוץ פניו במים ביום הכפורים בבוקר, ואם היו פניו מלוכלכות, כגון שיש לו לכלוך ליד עיניו, מותר לרחוץ המקום המלוכלך. ומי שהוא מפונק, ואין דעתו מיושבת עליו כשאינו רוחץ פניו בשחרית, מותר לו לרחוץ פניו בשחרית. והאשכנזים מחמירים בזה שלא לרחוץ הפנים ביום הכפורים אפילו מי שהוא איסטניס, אלא אם כן להעביר הלכלוך סביב עיניו וכיוצא בזה.
מוצאי יום הכפורים
צריך להוסיף מחול על הקודש במוצאי יום הכפורים, כלומר, אין להוציא את היום הקדוש מיד עם צאת הכוכבים, אלא יש להמתין עוד כמה דקות. ולכן אסור לאכול או לעשות מלאכה במוצאי יום הכפורים מיד עם צאת הכוכבים, אלא יש להמתין מעט, וראוי לכל אדם להחמיר על עצמו שלא לאכול ולא לעשות מלאכה במוצאי יום הכפורים, עד שיעברו שעה וחומש (שבעים ושתים דקות), מזמן שקיעת החמה, כדעת רבינו תם, וכן דעת רוב רבותינו הראשונים, וכמו שהארכנו בחשיבות הענין להחמיר כשיטת רבינו תם בהלכה מיוחדת. ומכל מקום, אדם חולה שמצטער הרבה מן התענית, וכן נשים מעוברות ומניקות המצטערות הרבה מן התענית, רשאים להקל לטעום מעט זמן אחר צאת הכוכבים.
ויש לציין, כי גדולי עולם, ובהם מרן רבינו שליט"א, אף בימי זקנותם וחולשתם, נהגו להמתין עד זמן רבינו תם בצאת יום הכפורים. ומהם ילמד כל אדם לעצמו, שלא ימהר כתינוק הבורח מבית הספר לאכול ולשתות במוצאי היום הקדוש, אלא אם יש הכרח בדבר כאמור.
צריך להבדיל על הכוס במוצאי יום הכפורים. ואין מברכים על הבשמים בהבדלה, וצריך לברך "בורא מאורי האש" על נר ששבת, דהיינו נר הדולק מערב יום הכפורים, או על נר שהודלק מנר אחר שדלק מערב יום הכפורים, ואם אין לו נר שדלק מערב יום הכפורים, לא יברך על נר שהודלק במוצאי יום הכפורים. ולכן נהגו להשאיר נר "נשמה" בערב יום הכפורים, שישאר דולק עד מוצאי היום הקדוש, לצורך ההבדלה.
מה שאמרנו שאין מברכים על הבשמים בהבדלה של מוצאי יום הכפורים. הנה גם בשנה זו (התשע"ב), שחל יום הכפורים בשבת, אין לברך על הבשמים בהבדלה. וטעמו של דבר, כתב הכל בו, לפי שבכל מוצאי שבת מברכים על הבשמים בכדי להשיב את הנפש היתירה שנסלקה מן האדם עם צאת השבת, וביום הכפורים שאנו שרויים בתענית, אין נפש יתירה, ולכן לא תיקנו לברך על הבשמים בהבדלה. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סיממן תרכ"ד ס"ג). ומרן הרב שליט"א בספרו על הלכות ימים נוראים (עמוד שפד).
וכתב מרן שליט"א, שאף שבאמת יש נשמה יתירה גם בשבת של יום הכפורים, שהרי אנו אומרים "נשמת כל חי" ביום הכפורים, ונוסח זה נתקן לרמוז על הנשמה היתירה שיש בנו. מכל מקום דרגות שונות יש בנשמה יתירה, ובשבת רגילה הנשמה יתירה היא בדרגה הגבוהה ביותר, מה שאין כן ביום שהאדם שרוי בתענית, שאינה בדרגה זו, ולא תיקנו לברך על הבשמים. והביא סימוכין לזה.
המדקדקים במצוות מתחילים במוצאי יום הכפורים בבנית הסוכה, כדי לצאת ממצוה למצוה, ועל כגון זה נאמר "ילכו מחיל אל חיל".
מצוה להרבות באכילה ושתיה מתוך שמחה במוצאי יום הכפורים, ואמרו במדרש, שבמוצאי יום הכפורים בת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך" (קהלת ט.)
באדיבות אתר הלכה יומית -
http://halachayomit.co.il/Default.asp
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה