"כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" (ל,יד)
" שאלו לחכמה חוטא מה ענשו? אמרה: "חטאים תרדוף רעה", שאלו לנבואה: חוטא מה ענשו? אמרה: הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה: חוטא מה ענשו? אמרה: יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה: חוטא מה ענשו? אמר: יעשה תשובה ויתכפר לו."
אין לך דואג לטובתו של אדם יותר מהחכמה, הנבואה והתורה, אומר הגר"י ליבוביץ זצ"ל בספרו "דעת חכמה ומוסר" החכמה מלווה אותו בכל צעד ושומרת עליו בכל דרכיו. היא גם מונעת אותו מן החטא כמאמרם ז"ל: "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". ב"דרך עץ החיים" הרמח"ל מוסיף שאילו היתה הידיעה רחבה ועומדת תמיד על לבות בני אדם לא היו חוטאים לעולם, לפי שהחכמה היתה משמרתם מן החטא. ואפילו היא המייעצת ומסייעת לאדם, מסוגלת לעשות זאת רק עד שיחטא, אבל במצב של חטא אין לה מה לומר לו מלבד המסקנה העגומה: "חטאים תרדף רעה". כאילו שוב אינה עמו ועזבתו לנפשו. הוא הדין באשר לנבואה, תשובתה לשאלה "נפש החוטאת מה תהא עליה" היא: "הנפש החוטאת תמות". כלומר, מי שחטא אין לו תיקון אחר מלבד המיתה.
וכן לגבי התורה המאירה את דרכנו על כל צעד ושעל בחיים. בכל מקום ובכל זמן, יש לנו בתורה הוראות מדוייקות כיצד לנהוג. אפילו במצב של חטא, דהיינו שגגה, יש לתורה עצה – להביא קרבן. אך מה יעשו המזידים, וכן השוגגים בזמן שאין בית המקדש קיים? מכאן שגם התורה נוטשת את האדם במצבים מסוימים של חטא, ואין לה תיקון עבורו במצבים אלה.
נמצא שגם חכמה וגם נבואה וגם התורה מלווים את האדם בנאמנות עד שיחטא, אבל משחטא כולם עוזבים אותו לנפשו והוא נשאר בודד. על זה נאמר: "הבט ימין וראה ואין לי מכיר" (תהילים קמ"ב) במצב של חטא גם שלשת המכירים הנאמנים עזבוני. "אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי" – על מי אשען?
היחיד שאינו נוטש את האדם הוא יחידו של עולם – "אין עוד מלבדו" . לאחר שכולם נוטשים את האדם אחרי שחטא, מתקרב אליו ה' יתברך ואומר: "יעשה תשובה ויתכפר". זהו יסוד התשובה – שהקב"ה נמצא עם האדם לעולם. "השוכן אתם בתוך טמאותם" – בחטא, לאחר החטא ובגיהנום, עד עולם לא יעזבנו!
http://www.haravpinto.com/article.php?id=1808
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה