בע"ה
החצאית לסיון
תל אביב.
איזה עומס! כבישים, מחלפים, רעש, זיהום. אנשים, אנשים, אנשים.
חיפשתיו בין כל רחובות העיר העמוסת שקרים הזו- ובהתחלה לא מצאתיו.
לבושה לבן, מפליגה בדמיונות, בפנטזיות. נקרעת בין חלום למציאות. את פניו מבקשת, נואשת, מייחלת לזיק, לאות. ורוצה כבר שהוא יישא אותי ברוח, ומתפללת בין זרועותיו כבר לנוח.
הכאב הטורדני בגב, הטלפון הלא נעים הזה שמחכה לי בערב, הרפורט שקיבלתי אתמול ללא שום הצדקה, הרופא שהגיע הזמן שאפסיק לדחות את הביקור אצלו, העבודה המעיקה בת 20 העמודים שצריכה להיות מוגשת מחר, בתיקיה שקופה בבקשה, ואל תשכחו רשימת בבילוגרפיה.
והוא- בשלו,לפעמים כזה א-ל מסתתר.
רוצה להיות מחוברת, מייחלת לקשר, מבעד למחיצות, לבלבול. אי-ה מקום כבודו?!
ואז הבחנתי בו, דומה דודי לצבי. לעופר איילים. מופיע בין החרכים, מציץ אליי מבין המחיצות.
הוא כאן, הוא כאן. מבקשת קשר, קירבה, גילוי.
והוא נעים מאי פעם, והוא מתוק ומאיר, משמח את הלב והנשמה. מרנין, מרעיף, מפנק...
באתי לגני, אחותי- כלה! הוא קורא בקול, שולח לי דרישת שלום חמה מלמעלה, באותות קטנים, מתוקים. אנשים יפים, שמבעד לעיניהם ניבטת הנשמה הטהורה שנתת להם, לי, אלוקיי.
הפריחה היפה הזו, הורדים ליד הבית שלי שהחלו ללבלב, הפידבק מהמרצה, הכוונה בתפילה שזכיתי לה הבוקר, הבהירות אחרי שבת מרוממת, הנחת של החג, הנעימות שביחד של משפחתי, היציאה לקפה עם חברות. והוא קרוב, וזה כבר ממש מעבר לפינה. אחותי, די כבר לענן הזה שעל פניך! הנה הוא בא- מנחמך, הנה הוא בא, ואלייך הולך. חכי עוד רגע, עוד שניה!
"איי, איי, איי.. איזה עצבות, מוחין דקטנות. מוחין דקטנות..."
עמד שולי רנד על הבמה בחול המועד פסח, בתל אביב הקטנה, הבוהמיינית. עם קהל מגוון ומיוחד. בין ראסטות לשטריימל הוא הסביר לכולם מה היא ההרגשה הזו שאנו נתקלים בה לפעמים. כזה צמצום, מייחלים לטיפת מים חיים, לאיתות, לרמז. וכמה קל ליפול אליה. ומנגד ההתרחבות, האור, ההפתעה, השמחה, הגדלות.
כאלה אנחנו, נשים, כלבנה המתחדשת, החווה בעצמה, בגופה, את המעברים מקטנות כמעט נעלמת לגדלות מאירה וכובשת.
והלא זו כל התורה כולה. המירוץ הזה, התמורות הללו.
בין הרצוא- לשוב, בין הנסתר לנגלה, בין החלום למציאות, בין שקט לסערה, בין המטבח לעבודה, בין הבעל לילדים, בין הפנים לחוץ, בין יום השביעי- לששת ימי המעשה, בין עליה לירידה, בין אחות –לבת- לרעיה.
בין מוחין דקטנות למוחין דגדלות.
חתונה. אנחנו והשכינה. כנסת ישראל וקודשא בריך-הוא. חג מתן תורתנו. אהבה, גילוי, נועם זיוך.
בין גוף לנשמה, בין מיצרים לחירות. בין פסח לשבועות...
חג שמח.
מזל טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה