סימן תרעה: ההדלקה
הלכה א: ההדלקה עצמה עושה את המצוה
הדלקה עושה מצווה, ולא יסלק ידו מההדלקה עד אשר ידליק רוב הפתילה היוצאת מהנר. לפיכך, אם כבתה בתוך חצי שעה להדלקתה, אינו זקוק לה לחזור ולהדליקה, שמיד בגמר ההדלקה נעשית מצוותה. ואפילו {אם} כבתה בערב שבת מבעוד יום, קודם קבלת שבת, אינו זקוק לה.
וכן, אם לאחר שהדליקה, בא לתקנה, וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה.
וכן, אם לאחר שהדליקה נפתחה הדלת, או החלון, ונכבית על ידי רוח פרצים, וכדומה, אין צריך לחזור ולהדליקה. אבל אם נכבית מפני שהעמידה במקום שרוח מצוייה מנשבת, והיה צפוי מראש שלא תוכל להחזיק מעמד בפני הרוח, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולהדליקה, אך לא יברך שנית.
ואפילו אם כיבה אותה במזיד, שבוודאי חייב הוא מן הדין לחזור והלדליקה, אין צריך לחזור ולברך.
ומכל מקום, אפילו אם כבתה בשוגג, הרוצה לזכות במצוה שלימה, יחזור וידליקנה בלי ברכה, שאין זה גרוע מן המהדרין. אבל אחר שדלקה חצי שעה, מותר לכבותה אף לכתחילה, וכל שכן שאין תריך לחזור ולהדליקה. (יביע אומר ד/נב).
הלכה ב: ההדלקה צריכה להיות במקום בו מונחת החנוכיה
צריך להדליק נרות החנוכה במקום הנחתם. ואם בעל הבית חולה, אינו רשאי להדליקה סמוך למיטתו, ואחר כך יעבירוה למקומה, אלא יצווה לאחד מבני ביתו, שיברך וידליק, ויוצא ידי חובה.
הלכה ג: צריך להדליק נר שידלוק לפחות חצי שעה, אחרת לא יוצאים ידי חובה
צריך שיתן שמן בנרות חנוכה כשיעור שידלקו לפחות חצי שעה. וכן, אם מדליק נר שעוה, צריך שיהיה בו כשיעור הנ"ל. ואם הדליק בנר שהוא קטן משיעור הנזכר, אפילו {אם הוא} הוסיף אחר כך שמן כשיעור, לא יצא {ידי חובה}, מפני שצריך להיות שמן כשיעור הדרוש לפי הדין בעת ההדלקה, שההקלה עושה מצווה.
ולכן, על כל אדם שבא להדליק נר חנוכה, להסתכל ולבדוק היטב בנרות החנוכה, ועיניו יחזו ויבחנו אם יש שמן מספיק לשיעור חצי שעה, כי קורה לפעמים שלא נתן שמן מספיק בנרות, או שנשפך ממנו על ידי דחיפה או מקרה אחר. ורק אחר שיהיה נוכח שיש שמן שיעור הנ"ל, יברך ברכות ההדלקה וידליק.
הלכה ד: אם הרגיש רק לאחר ההדלקה שהנר לא ידלוק אפילו חצי שעה
אם אחר שבירך והדליק, הרגיש כעבור זמן שלא היה שמן כשיעור בתוך הנרות, יש לו לכבותם, ולאחר שיוסיף שמן עד השיעור, יחזור וידליק בלי ברכה.
הלכה ה: טוב שילדיו שהגיעו לחינוך ידליקו את נרות ההידור
טוב לחנך את בניו הקטנים שהגיעו לחינוך, בהדלקת נרות ההידור שבכל ערב. אבל אם לא הגיעו לחינוך, אין לתת להם להדליק בנרות החנוכה שהוא יוצא בה. ונר השמש מותר להדליקו אפילו על ידי תינוק {=ילד קטן} שלא הגיע לחינוך, הואיל ואין בו שום קדושה.
הלכה ו: נשים חייבות בהדלקה, ומוציאות את בעליהן ידי חובה
נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. והאישה מוציאה את בעלה ידי חובת הדלקת נרות חנוכה. ולפיכך, כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו בזמן ההדלקה, עד לשעה מאוחרת בלילה, ראוי ונכון שיְמָנֵה את אישתו להדליק נרות חנוכה עם צאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת השמש, ובזה גם הוא יוצא ידי חובה, ש"שלוחו של אדם כמותו". והאישה מברכת בנוסח הרגיל: "להדליק נר חנוכה". ואם בירכה "על הדלקת נר חנוכה", אינה {חוזרת ו}מברכת שוב. (יחווה דעת ג/נא)
הלכה ז: מי שאשתו מדלקת עליו בביתו יוצא ידי חובתו בעל כרחו
מי שלן בבית מלון לרגל עסקיו, ואשתו מדלקת עליו בביתו, אינו רשאי לכוון בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בהדלקת נרות החנוכה שמדליקה עליו אשתו בביתם, ולהדליק נר עם ברכה בחדרו במלון, שחובת נר חנוכה הוא חובת איש וביתו, ואינו חובת גברא בלבד, ועל כרחו יוצא ידי חובתו במה שאשתו מדלקת עליו. (יביע אומר ה/יז ד, יחווה דעת ו/מג) סימן תרעו/ז: סדר הברכות וההדלקההלכה א: הברכות על הדלקת הנרות
המדליק נרות חנוכה, צריך לברך בלילה הראשון ג' ברכות: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה", "שעשה ניסים" וכו', ו"שהחיינו". ובשאר לילות מברך שתי ברכות הראשונות בלבד. ונתנו המפרשים סימן לסדר ג' הברכות בלילה הראשון: "עשה לך שרף (לשון שריפה, להדליק), ושים אותו על נס (שעשה ניסים), וראה אותו וחי (שהחיינו)". (יחווה דעת ו/מג)
הלכה ב: "להדליק נר חנוכה"
נוסח הברכה הראשונה: "להדליק נר חנוכה" ולא "של חנוכה". ואם טעה ובירך להדליק נר "של" חנוכה, יצא {ידי חובה}.
הלכה ג: ההדלקה מיד לאחר הברכות
שלושת הברכות הנזכרים לעיל, צריך לאומרם לפני ההדלקה, וכמו שאמרו חז"ל: כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן. ולא יתחיל להדליק עד שיסיים לברך את כל שלושת הברכות {בלילה הראשון, ובלילה השני ואילך את שתי הברכות}. ואחר שבירך {את הברכות} על ההדלקה, לא יפסיק אפילו ברמז עד שיתחיל בהדלקה. ומכל מקום רשאי לרמוז שיביאו לו שמן או גפרור, כיוון שהוא צורך ההדלקה. ובדיעבד, אפילו {אם} הפסיק בדיבור, אינו חוזר ומברך.
הלכה ד: דין הפסק לאחר ההדלקה
אחר שהדליק נר החיוב, מותר, אף בשאר לילות, להפסיק לעניית קדיש וקדושה, ולאמן דברכות, ולשאול מפני היראה, ולהשיב מפני הכבוד, אע"פ שעדיין לא הדליק את נרות ההידור. וכן הנוסח שנוהגים לומר בזמן הדלקת נרות חנוכה, "הנרות הללו אנו מדליקים" וכו', יש לאומרו לאחר שסילק ידו מהדלקת הנר הראשון, ולא קודם לכן, מפני חשש הפסק.
הלכה ה: מנהג אמירת מזמור שיר חנוכת הבית לדוד
מנהג טוב לומר אחר הדלקת נר חנוכה "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", כל המזמור {שהוא מזמור ל' בתהילים}. הלכה ו: אם שכח לברך, ונזכר באמצע הדלקת הנרות
אם שכח לברך על הדלקת נרות חנוכה, כל זמן שלא סיים להדליק נרות ההידור, אפילו {אם} לא נשאר לו אלא נר אחד של הידור, יברך אז "להדליק נר חנוכה", וכן שאר הברכות. ואם השלים כבר הדלקת כל הנרות, אפילו {אם} עדיין לא הדליק הנר שנקרא "שמש", לא יברך עוד "להדליק נר חנוכה", אלא יברך "שעשה ניסים" (ו"שהחיינו" בלילה הראשון) בלבד. (ילקוט יוסף ה/רכו)
הלכה ז: מתי יש לברך ברכות הראייהגם בזמן הזה יש לברך על ראיית נרות חנוכה, באופן שיתמלאו שלושה התנאים הצריכים לזה, שהם: {1} שהוא לא הדליק נר חנוכה, {2} שאינו עתיד להדליק באותו לילה, ו-{3} אין מדליקין עליו בביתו. שאז צריך לברך שתי הברכות, שעשה ניסים, ושהחיינו (שהחיינו רק בלילה הראשון). ואם חסר אחד משלושה תנאים אלו, אינו מברך על הראייה. ונראה עוד, שאין הרואה מברך על נרות חנוכה של אחרים, אלא בתוך זמן חצי שעה משעת ההדלקה. אבל אם עבר זמן המצווה, אינו מברך. וכן אם הוא מסופק בדבר, אם עברה חצי שעה משעת ההדלקה, או לא, לא יברך. ואף על נרות של בית הכנסת יש לברך ברכת הראיה {אם מתמלאים שלושת התנאים}, ובלבד שיהיו תוך חצי שעה. ואם ראה נר חנוכה, ולא בירך מיד ברכות הראיה, יכול לברך בתוך זמן המצוה. (יחווה דעת ד/לח)
הלכה ח: אין לברך ללא הדלקה וללא ראייה אפילו שהחיינו
מי שאינו מדליק נר חנוכה, ואין מדליקין עליו, וכן אינו רואה נר חנוכה, מאיזה סיבה שהיא, אין לו לברך ברכת "שהחיינו" בלבד, שברכה זו נתקנה על ההדלקה, וכל שכן שאין לו לברך ברכת "שעשה ניסים". (יביע אומר ו/מב ב)
הלכה ט: אם הדליק בטעות את השמש בהתחלה
מי שבירך את הברכות לפני ההדלקה, ובטעות הדליק תחילה את הנר הנוסף הנקרא "שמש", אין לו לברך פעם שניה, אלא ידליק נרות החיוב על סמך ברכתו, שאע"פ שהוא כהפסק, שנר השמש חשיב {=נחשב} כנר של חול לגמרי, שאין לו שייכות למצוה עצמה, ושהה אם כן יותר מכדי דיבור, מכל מקום, כיוון שנר השמש הוא מעניין הדלקת נר חנוכה, שבא לגדר וסייג של נרות חנוכה, הוה ליה קצת הפסק לצורך מצוה, ולפיכך אין לחזור ולברך. (יביע אומר ה/ד א)
הלכה י: אם שכח לברך שהחיינו בהדלקת נר ראשון של חנוכה
מי ששכח ולא בירך שהחיינו בלילה הראשון על נר חנוכה, ומזכר רק לאחר חצי שעה מההדלקה, יברך בליל שני בשעת ההדלקה, או תוך חצי שעה להדלקת נר חנוכה. ואם שכח גם אז, יש לו תשלומין כל שמונה {הימים של חנוכה}, בשעת ההדלקה או תוך חצי שעה להדלקה, ולא יותר. ואם לא הדליק בלילה הראשון, והדליקה עליו אשתו, או אחד מבני ביתו, יש אומרים שלא יברך אז שהחיינו, שהרי אשתו פוטרתו, וספק ברכות להקל. (יביע אומר ד/נ ד, ילקוט יוסף ה/רכח)
הלכה יא: שאין לברך שהחיינו על חנוכייה חדשה בזמן ההדלקה
מי שקנה בליל שני של חנוכה מנורת כסף חדשה, ושמח בי, אין לו לברך ברכת "שהחיינו" בעת ההדלקה, דאף אם מברכים על כלים חדשים, אין זה אלא בשעת הקניין, ואין להפסיק בין הברכה להדלקה. (יביע אומר ד/כד י)
הלכה יב: אמירת 'הנרות הללו' לאחר הדלקת נר החיוב
יש אומרים שצריך לומר "הנרות הללו" וכו' קודם שיברך ברכת שכשה ניסים, אולם אין זה נכון להפסיק בין הברכות, אלא יאמר כן אחר כל הברכות, ואחר שהדליק נר אחד, וכמבואר, ואחר כך יאמר מזמור שיר חנוכת הבית וכו'. (כף החיים תרצו/ל).
הלכה יג: סדר ההדלקה משמאל לימין
כשמדליק הנר בלילה הראשון, ידליק את הקיצוני מימין, הרחוק יותר מהפתח. ולילה השני ידליק הנר (הנוסף) החדש תחילה, ואחר כך הנר שהודלק אתמול, וסדר ההדלקה משמאל לימין (כסדר כתיבת אנגלית וצרפתית). וכן בלילה השלישי יתחיל בנר החדש, הקרוב לפתח, ואחר כך הנר של אתמול, ואח"כ הנר של שלשום, וכן על זה הדרך מדי יום ביומו, עד שבליל שמיני ידליק תחילה הנר הסמוך ממש לפתח, שהוא הקיצוני משמאל, וממשיך להדליק משמאל לימין, ויסיים בנר שהודלק הראשון. ונמצא שתמיד מברך על הנר הנוסף, כי בתוספת הימים נתווסף הנס, וכן המנהג.
הלכה יד: מינוי שליח להדלקת נרות חנוכה, ונוסח ברכת השליח
כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו, וממנה שליח להדליק בשבילו נרות חנוכה בביתו, יש לשליח לברך בנוסח הרגיל "להדליק נר חנוכה". ואם השליח בירך "על הדלקת נרות חנוכה", יש לו על מה לסמוך, שהרי אפילו מי שטעה ובירך "על הדלקת נרות חנוכה", יוצא ידי חובה. (יחווה דעת ו/מד)
סימן תרעז הלכה א: נוכחות כל בני הבית בשעת ההדלקה
כשמדליק, יקבץ את כל בני ביתו, שיהיו נוכחים בשעת הברכות וההדלקה, לפרסם הנס. ואם בא ומצא את בני ביתו ישנים, יש אומרים שלא יברך על הלקת נרות חנוכה, אלא אם כן יעיר שניים מהם, ואז ידליק בברכה, ויש אומרים, שאפילו אם אי אפשר לעוררם, ידליק בברכה. והסומך על האומרים לברך, אין מזניחים אותו, שכן עיקר לדינא. (ילקוט יוסף ה/רל).
סימן תרעז הלכה ב: מי שהדליקו עליו בביתו, יצא; ראוי להשאר זמן מה סמוך לחנוכיה
כל מי שהדליקו עליו בביתו, אפילו {אם הוא} אינו נוכח בשעת ההדלקה והברכות, יוצא ידי חובתו. וטוב שיהדר לברך על נרות חנוכה שבבית הכנסת, כשאפשר לו להדליקם.
וראוי לבני הבית להישאר זמן מה בסמוך לנרות חנוכה אחר הדלקתם.
סימן תרעז הלכה ד: חיילים שמדליקים בביתם
חיילי צבא נשואים, הנמצאים בקוי החזית, יוצאים ידי חובת נרות חנוכה בהדלקת נר חנוכה שמדליקות נשותיהם בביתם. וכן חיילים רווקים הסמוכים על שולחן הוריהם בביתם, בזמן חופשתם, יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה בהדלקת הנרות שמדליקים עליהם הוריהם. ואם ירצו להחמיר על עצמם להיות מהדרים, ולהדליק במקום המצאם בקו החזית, ידליקו בלי ברכה, ותבוא עליהם ברכה. (יביע אומר ה/יז ד, יחווה דעת ב/לב)
סימן תרעז הלכה ו: שמן הנותר
הנותר בשמן ביום השמיני, מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, אין להשתמש בו לצורך חול. ואם נתערב בשמן אחר, ואין שישים כדי לבטלו, מותר להוסיף עליו שמן היתר עד שיהיה שישים, ולבטלו בידיים. (יביע אומר ד/נב ו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה